בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה בשל טעות סופר

עיון ביפוי הכח מעלה כי הוא מתייחס לחלקה 75 בגוש 8813 אלא שלטענת התובעים מדובר בטעות סופר והטעות תוקנה כבר בעת הגשת הדיווח למיסוי מקרקעין ולראיה צורף מיסמך אישור של מסוי מקרקעין מיום 11.3.21 וממנו עולה כי המנוח מדווח כבעל זכויות בחלקה 74 זאת מיום 30.1.1984 המצוין במסמך כתאריך הרכישה.

ביום 12.7.21 הוגשה על ידי התובעים בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן ואישרתי ארכה כמבוקש עד ליום 15.10.21.

על פי דרישתי הבהיר ב"כ התובעים כי סבר תחילה שיהיה צורך בתיקון נוסף של כתב התביעה ולכן הוגשה על ידו בקשה לארכה להגשת כתב תביעה מתוקן ואולם לאחר קבלת צוי הירושה האחרונים התברר כי הנתבעים שכנגדם הוגש כתב התביעה בנוסחו האחרון הם מלוא הנתבעים הנכונים ולפיכך אין צורך בתיקון כתב התביעה, ומאחר וכתב התביעה הומצא לכולם ולא הוגש כתב הגנה מבוקש ליתן פסק דין כנגד כל הנתבעים.

...

כמו כן הוכח בפני כי יורשי הנתבעת 1 בהתאם למכלול צווי הירושה שהוצגו הם הנתבעים 2-26 כמפורט בכתב התביעה, ובהקשר זה אני מורה על תיקון פרטי תעודת הזהות של הנתבע 10 מואסי מואיד כך שירשם מספר תעודת הזיהוי שלו המופיע בצו הירושה נספח 5 לבקשה החוזרת דהיינו 026199943 ולא כפי שנרשם בכתב התביעה.

ניתן אכן לתמוה על הוראת התקנות לפיה יש מקום להניח העתק נוסף של כתב התביעה במקום בו הנתבע קיבל לידיו את עותק המסמך אך הוא מסרב לאשר קבלתו, אך זוהי כאמור הוראת התקנות, ובנסיבות בהן מבוקש ליתן פסק דין בהעדר הגנה, אין מנוס אלא למלא אחר הוראות אלו.

לפיכך ועל מנת שניתן יהיה לתת פסק דין כמבוקש, אני מורה לתובעים לבצע מסירה חוזרת של כתב התביעה באמצעות עו"ד לכלל הנתבעים למעט הנתבעות 5-6 , הנתבעת 9 והנתבעת 22 שביחס אליהן קיים אישור מסירה הממלא אחר דרישות התקנות .

ביום 21/06/2019 הגישו הנתבעים בהליך הראשון הודעה ולפיה מבדיקה שעשו עלה כי נפלה טעות סופר במספר הרשוי של משאבת הבטון המעורבת בתאונה וכי היא הייתה מבוטחת בביטוח חובה בחברת הביטוח "כלל". לפיכך, התבקשה ארכה קצרה נוספת לשם הגשת כתב ההגנה וזאת שיחליט התובע אם בכוונתו לתקן את כתב התביעה על ידי תיקון מספר הרשוי של משאבת הבטון וכן צירוף המבטחת והנהג כנתבעים.

גם הפעם נעתר הרשם הבכיר כרמי לבקשה והורה על ביטול מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 3-1, האריך את המועד להגשת כתב ההגנה עד ליום 22/12/2019 והוסיף וקבע ש"לאחר מועד זה ככל שלא יוגש כתב הגנה או בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, תמחק התביעה ללא כל התראה נוספת".

...

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי ומורה בזאת על דחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 2 על הסף מחמת התיישנותה.

בנסיבות העניין, בשים לב לדחיית הבקשה בכל הנוגע לנתבעת מס' 4, ומאחר וקבלת הבקשה באופן חלקי לא משפיעה על חבותה הנטענת של הנתבעת מס' 4 ולא אמורה לשנות מהתוצאה הסופית, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות בגין בקשת הסילוק, ואני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

בבקשתו "לעיון מחדש" טען המבקש כי אינו חייב להגיש בקשה להארכת מועד, שכן כתב התביעה לא נימסר לו מעולם (יודגש, כי בבקשה זו הוא מתייחס לבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ולא להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין).

כטענת ביטול "מחמת הצדק" – דהיינו: עקב פגם במתן פסק הדין – אין לה יסוד מוצק, באשר הכחשת החתימה על גבי אישור מסירת כתב התביעה נעשתה בעקיפין בלבד, תוך התיימרות להשוות חתימות, ותוך היאחזות (מופרכת, יש לומר) בטעות סופר בתצהיר השליח, שבלבל פעם אחת (מתוך 3) בין שמו של המבקש לבין שם הרחוב בו ניהל את עסקו; ובלא להתייחס במישרין לגירסת השליח, שהצהיר כי מסר למבקש את כתב התביעה.

...

לגוף התביעה טען המבקש כי עסקת מכירת עסקו לרפאלי לא יצאה בסופו של דבר על הפועל, ולא הבשילה לכלל חוזה מחייב.

סופו של דבר – שהבקשה לא הוגשה במועד, אולם לא הוגשה בקשה להארכת מועד, ועל כן דינה להימחק על הסף.

על רקע אלה קבע בית המשפט כי: "ראשית, אין לתפוס את הנתבע על השמטה מקרית, בהיסח הדעת, של טענת חוסר סמכות מקומית בכתב זה או אחר מכתבי בי-דין אם השלב שבו העלה את הטענה איננו שלב מאוחר מדי בהנתן מהותו ותוכנו של ההליך השפוטי על שלביו השונים. שאם לא כן, נגיע לתוצאה לפיה נייחס לנתבע הסכמה משתמעת לסמכות המקומית כאשר, למעשה, אין מסקנה זו תואמת את המציאות.

" (לעניין זה ראו גם פסק הדין בת"א (מרכז) 25747-02-16 מירון בן ציון ופריבס נגד ניסים לוי ואח' (2.5.2016)) בעיניינו, הגישה הנתבעת ביום 18.3.2020 בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

...

על רקע אלה קבע בית המשפט כי: "ראשית, אין לתפוס את הנתבע על השמטה מקרית, בהיסח הדעת, של טענת חוסר סמכות מקומית בכתב זה או אחר מכתבי בי-דין אם השלב שבו העלה את הטענה איננו שלב מאוחר מדי בהינתן מהותו ותוכנו של ההליך השיפוטי על שלביו השונים. שאם לא כן, נגיע לתוצאה לפיה נייחס לנתבע הסכמה משתמעת לסמכות המקומית כאשר, למעשה, אין מסקנה זו תואמת את המציאות.

משכך, הטענה נדחית.

לעניין זה ראו דברי המלומדים **** פרידמן ונילי כהן בספרם "חוזים" (כרך א', מהדורה שניה, 2018), נבו הוצאה לאור, בעמ' 240: "לעניין הפורום. במישור המקומי קובעת תקנה 3 (א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, כי לבית המשפט תהא סמכות מקומית לדון בתובענה שעילתה בחוזה שמקום יצירתו בתחום שיפוטו של בית המשפט. החוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול, היינו במקום מושבו של המציע. אם המציע מתגורר בתל אביב, והניצע - בירושלים, תהא הסמכות המקומית לבית המשפט בתל אביב. כך אם תהליך כריתתו של החוזה הוא בהתכתבות רגילה, או באמצעות תקשורת אלקטרונית מסוג כלשהוא: המכתב (או המברק) (הוא הודעת הקיבול) ניתן בירושלים, אך הוא נמסר בתל אביב. שיחת הטלפון 'ניתנת' בירושלים, אך היא נמסרת למציע בתל אביב. הטלקס או הפקסימיליה ניתנים בירושלים, מקום מושבו של הניצע, אך הם נמסרים בתל אביב, עת הם מגיעים למקומו של המציע." משקבעתי כי הזמנות העבודה / טפסי הדרישה התקבלו במשרדי התובעת בחיפה, מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנה סמכות מקומית לבית משפט זה. אשר על כן, הבקשה נדחית.

עוד באותו היום הגיש ב"כ המבקש 2 אשר ייצגו באותו המועד, בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 28.4.23, וזאת בשל נסיבות רפואיות הקשורות בב"כ. בהחלטתי מאותו היום הוריתי על מתן ארכה כמבוקש.

באותו היום בו נחתמה הפסיקתא כנגד המבקשת 1, הגיש ב"כ המבקשים הבהרה לפיה בשל טעות סופר נשמטו פרטי המבקשת 1 מבקשתו למתן ארכה להגשת כתב הגנה.

...

סוף דבר אשר על כן ולנוכח האמור לעיל, אני מורה על ביטולו של פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך 5000 ₪.