בתאריך 12/12/2021, לבקשת "כלל" האריך בית הדין את המועד להגשת כתב הגנה מטעמה, עד ליום 31/01/2022.
בסעיף 19 להודעה, טענה המודיעה כך: "לאלו יש להוסיף כי הצד השלישי עצמו, כאמור בכתב התביעה של המשיב שייך את הכספים בשנת 2016 ככאלו הבאים ע"ח שנת 2014 ומשכך לא ברורה הטענה בדבר סילוק הפוליסה כלל ועיקר ועצם העלאת הטענה, ככל הנראה במסגרת מו"מ להפחתת הפצוי המגיע למשיב [עת הניח הצד השלישי כי קיימת זכאות לפצוי ולא גילתה כי מדובר באדם עובד וחיוני המתפרנס מעבודתו ומשכך במילא אינו זכאי לגימלה] גרמה הלכה למעשה למבקשת, להיות בגדר מי שהפרה את חובתה בהסכם."
מכאן, טענה אופרוד, כי יש לחייב את צד ג', בשיפוי מלא ומוחלט ללא כל תנאי, בכל הסכומים ו/או תשלום שבו תישא בהם, ככל שתישא, "לרבות למיטיבים ובהם למל"ל והמוסדות הרפואיים ולכל גורם אחר...".
ג.(4) המסגרת הנורמאטיבית
הכלי הדיוני של הודעה לצד שלישי אומץ בבתי הדין לעבודה ונעשה בו שימוש, בכפוף לשיקול דעת בית הדין, בהתקיים תנאי יסודי לפיו ההודעה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
...
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, ואנו קובעים כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בהודעה לצד שלישי.
בנסיבות העניין, שקלנו להעביר את ההודעה לצד שלישי לבית משפט שלום, אך לאור אי הבהירות בניסוחה, מצאנו מקום למחיקתה על הסף.
לאור המסקנה אליה הגענו, לא מצאנו טעם לדון בטענות הצדדים ביחס להחלטה המתירה שניתנה על ידי הרשם, וכך גם אין צורך לדון ביתר טענות "כלל", אשר במידת הצורך תועלנה לפני הערכאה המוסמכת, ככל ואופרוד תחליט להגיש תביעה נגדה.