בקשה להארכת מועד להגשת דיון נוסף בשל הלכה סותרת

5 ה(2) השיקולים שהחילה הפסיקה לצורך בקשה להארכת מועד לתביעת חוב לפי פקודת פשיטת הרגל שמשפיעים גם על הבקשה להארכת מועד לפי חוק חידלות פרעון -– נקודת המוצא בעיניין רותם הבוחנת את נקודת האיזון הקיימת בשים לב למכלול הנסיבות והחלת השיקולים על פי החוק הנוכחי גם לנוכח הילכת חרסה.

( כלומר מעמדתה מסתברת שלטענתה אין קשר סיבתי בין מחלת האב לאי הגשה במועד ובכל אופן אין להצדיק זאת תבו) ) ה. היחידה טענה בהדגשה ובהבלטה נגד העובדה שבתחילה נטען כי "מועדי מתן צו הכנוס והפרסום לא היו בידיעתי עד לאחרונה" ומציינת בבקשה להארכת מועד מובהר ש"ידע גם ידע " ( סעיף 10 ) ו. היחידה טוענת באופן מובלט ומודגש כי פעילות משרדו של ב"כ המבקש נמשכה בכל התקופה והוא אף ייצג במהלך התקוה בתיקים נוספים בערכאות שונות ((ס' 12 ) ח. היחידה מותחת ביקורת על טענה בתחילה ש"מועדי צו הכנוס והפרסום לא היו בידיעתו עד לאחרונה" ( ס' 10 ) עד שהדבר שונה בבקשה המורחבת וטענה שזהו צעד מקומם ומביש .

בענין רותם בפיסקה 15 נאמר :" . שיקול ההסתמכות הוא בעל משקל נמוך יותר, כפי שהבהרנו בפסקה 14 לעיל, בכל הנוגע לנושים שהגישו תביעות חוב במועד. זאת במיוחד כאשר טרם נבדקו תביעות החוב. לפיכך, מן הראוי לפרש את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד, הקבועה בסעיף 71(ב) לפקודה, באופן מקל יותר מאשר בהוראות חקיקה אחרות."" כעולה מהנאמר לעיל כיום ,בסעיף 210 עוגן והודגש שיקול חובה סטאטוטורי כשנאמר :" בהיתחשב בין השאר בשלב ההליך שבו הוגשה הבקשה".שיקול חובה זה מתיישב עם "האנטרס הצבורי " שמוחל מכוח עיקרון היסוד בסעיף 5 לתקנות שלגביו נאמר כי :" בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, "אינטרס צבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי.

...

) למרות ידיעתו בפועל אודות פתיחת ההליכים ב"כ המערער טוען שיש לקבל את הערעור מהסיבות העיקריות הבאות : .

על כך ראו את "השורה התחתונה" בפסק הדין המרכזי של כב' השופט גרוניס רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (נבו 21.08.2012) ( פסקה 18) "18.      סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

על-פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב" .

ח.סוף דבר מכל הנאמר לעיל מצאתי לדחות את הערעור.

בהחלטה מאותו יום קבעתי, כי לא ניתן להעתר למבוקש, בין היתר, מאחר ומדובר בבקשה נוספת בסדרת בקשות ארכה ודחיית דיון, תוך היתעלמות מצערת מצד הערייה מהחלטות שניתנו בנוגע להגשת תצהירים ומועדי דיון ובשים לב לכך שעד אותה עת, לא הוגשו ראיות הערייה, הגם שמערכת המשפט שבה לעבודה סדירה.

אני מתקשה לקבל טענה זו הנטענת בחוסר תום לב, כאשר, כאמור הלכה למעשה, הערייה היא זו שביטלה את הפגישה שנקבעה בין הצדדים בהתאם להחלטה מיום 18.4.2023 ולא פעלה לקבוע אחרת תחתיה.

כך, עדות מ"מ הגזבר בתצהירו (סעיף 19) כי "לאורך כל תקופת מתן השירות הנטען ע"י התובעת, התובעת לא הגישה חשבון סופי מאושר על ידי גורמי הערייה, וכן כל החשבונות אשר צרפה התובעת, הן מסמכים שלה, ואף פעם לא הוגשו לעירייה, בנוסף ועיון [צ.ל. מעיון – י.ש.] באותם מסמכים לא רואים אישור מנעל [צ.ל. מנהל – י.ש.] הגביה ולא רואים חתימת מקבלי המסמכים הנ"ל.". – נסתרו בחקירתו הנגדית, כאשר מ"מ הגזבר הודה לגבי משלוח המסמכים כי "נכון שבאיזשהו שלב הם שלחו את הנידרש ואנחנו הגבנו להם." (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 12).

...

לאור זאת, ניתן תוקף של החלטה להתחייבות העירייה תוך שקבעתי, כי "מבקשת ב"כ העירייה שהונחה על שולחני הבוקר, דקות ספורות לפני הדיון, מתחייבת העירייה לשלם לתובעת סך של 500,000 ₪ וזאת עד ליום 5.10.23 וכן להמשיך לשלם סך של 100,000 ₪ לכל חודש וזאת עפ"י התחייבותה של העירייה והחלטה שניתנה בעקבותיה ביום 18.4.23... בנסיבות אלה ניתן תוקף של החלטה להתחייבות העירייה והנני מחייבה לשלם לשלם סך של 500,000 ₪ עד ליום 5.10.23 וכן לשלם מידי חודש בחודשו סך של 100,000 ₪ לא יאוחר מ- 10 בכל חודש, החל מיום 10.6.23, זאת כאמור בהחלטתי מיום 18.4.23.". בהתאם לכך, המועד להגשת תצהירי העירייה הוארך עד ליום 15.10.2023 ונקבע מועד דיון הוכחות ליום 8.11.2023 (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 24 – עמ' 5, ש' 2).

מאחר והוכח לפניי שהעירייה קיבלה ממ.ג.ע.ר את כל המסמכים לצורך ההתחשבנות וחרף זאת וחרף החלטות שניתנו בעניין, לא הציגה העירייה כל חשבון נגדי ולא פעלה לקיום התחשבנות מסודרת מול מ.ג.ע.ר, מבלי שניתן צידוק סביר לכך ובהינתן שהעירייה נהגה בחוסר תום לב והמשיכה להעסיק את מ.ג.ע.ר מעבר לתקופת החוזה הראשונית, הגם שלשיטתה היו לה טענות כלפי איכות השירות שניתן לה, אזי הפגם בהיעדר חתימה על החשבונות על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה, אינה יכולה להיזקף לחובתה של מ.ג.ע.ר. לאור כל האמור לעיל, הוכח לפניי כי מ.ג.ע.ר עומדת בתנאים המזכים אותה בקבלת תמורה עבור השירותים שהעניקה לעירייה בתקופת התביעה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לאור אופן התנהלות הנתבעת במהלך ניהול ההליך, לרבות הפרת החלטות בית המשפט, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך כולל של 50,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן, ישא ריבית והפרשי הצמדה על פי החוק עד לתשלומו המלא בפועל.

דיון והכרעה המבקשת אישרה בחקירתה שקבלה את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 11/11/21 ושבחודש ינואר 2022 הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה וטענה שכבר אז נטלה ייצוג משפטי.

המועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר נקבע בסעיף 81א1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ומשעה שהמדובר במועד שקבוע בחיקוק, לצורך הארכתו נדרשים "טעמים מיוחדים". המבקשת לא הצביעה על כל נימוק מניח את הדעת, בודאי לא על "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה לאיחור חמור וקיצוני בהגשת ההיתנגדות.

אכן, ככלל, מגמת הפסיקה היא להקל עם המבקשים רשות להיתגונן בשל כך שהזכות להיתגונן הוכרה כזכות מהותית הנובעת מזכות הגישה לערכאות שהנה זכות חוקתית ולפיכך הלכה פסוקה מזה שנים רבות היא כי רשות להיתגונן תדחה אך ורק כאשר אין ולו בדל סיכוי אפשרי כי טענה מטענות ההגנה תיתקבל במשפט גופו (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , ר' בנוסף ע"א 7644/07 נ.פ.ג. יזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו).

עיון בתגובת המשיב אשר לא נסתרה וכלל לא הוכחשה, מעלה כי בתה של המבקשת הייתה מצויה בהליכי פש"ר (ואף התביעה לפינוי מושכר הוגשה נגדה באישור המנהל המיוחד) שבוטלו עקב ניצול לרעה.

...

ספק אם בשים לב לחומרת האיחור על רקע התעלמות המבקשת מההליכים שננקטו נגדה בלשכת ההוצאה לפועל, עד לעיקול משכורתה אשר פגע בהתנהלותה השוטפת, ניתן היה למחול עליו, גם אם היה עולה בידי המבקשת להצביע על טעמי הגנה אלא שבענייננו, המבקשת לא הציעה ולו בדל של נימוק הגנה וכל גרסת ההגנה היא בבחינת הגנת בדים שדינה להידחות ללא צורך בבירור.

למעלה מן הנדרש, יצוין שגם הטענה שלא ננקטו הליכים נגד החייבים, דינה להידחות.

בנסיבות אלו, הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות וההתנגדות נדחות.

השתלשלות ההליך בעירעור דנן: ביום 17.5.23 הגישה גב' מכלוף בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אך בקשתה נדחתה על ידי שכן גב' מכלוף הודתה במיוחס לה במסגרת הסדר טיעון, בהיותה מיוצגת.

מאפייני המסמך, תוכנו ונסיבות הגשתו אינם עונים כלל ועיקר על דרישות הדין לעניין ראיות חדשות או נוספות שמבקש צד להגיש בשלב הערעור, וראו תמצית הלכה בע"פ 1779/22 משה נ' מ"י (18.06.23), סעיף 32 ואילך, לאמור - הגשת ראיות חדשות בעירעור היא בגדר חריג ולשם כך מקובל לבחון 3 שיקולים עקריים: האפשרות להגיש את הראיות בהליך שהתקיים לפני הערכאה הדיונית; עיקרון סופיות הדיון; טיב הראיות והסכוי שהגשתן תוביל לשינוי מהותי בתוצאה שקבעה הערכאה הדיונית במובן של "הפיכת הקערה על פיה". והינה, במסמך לא נמצא בסיס וחיזוק לטענת המערערים, שכן לא מצויה בו אמירה נחרצת מצד מהנדס הערייה, קל וחומר שאין בו אישור עיקרוני לפיצול הנכס.

החלטות ביניים שגויות: ערעור על החלטות ביניים בבקשות טרם דיון ההוכחות: ההחלטה מיום 17.10.22 בעיניין בקשת המערערים לחזור מהמענה לכתב האישום, דחיית מועד הוכחות ומתן זמן למצוא ייצוג חלופי - טיעונים כבדי משקל בטענות מקדמיות היו יכולים לסייע למערערים, אך אלו לא נטענו ברובם, ואף לא הוגשה בעיניינם בקשה ראויה, הגם שהדבר סוכם עם עו"ד קליין.

טענות מקדמיות ובקשה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק ומטעמים נוספים: החל משנת 2019 מופעל הגן על ידי עמותה שהמערערת היתה חלק ממייסדיה.

אלו לא הובילו לתוצאה לה יחלו המערערים, אך נראה כי ב"כ המשיבה דוקא נטה חסד לבקשות המערערים למתן אורכות, לצורך הסדרה, דבר הסותר טענות בדבר היתנכלות מצד המשיבה.

...

בהמשך לכך, ביקשו המערערים לעיין בתוכן התיקים, ולבקשה זו לא נעתר בית משפט קמא בקבעו שהדבר טעון קבלת תגובת הצדדים להליך, ואינו נדרש כלל במסגרת טענות הגנה מן הצדק, שבהן בית המשפט בוחן אך ורק את קיומה של אכיפה שוויונית ולא את פרטיו האזוטריים של כל מקרה ומקרה לגופו [החלטת בית משפט קמא מיום 9.11.21].

בקשת המערערים לביטול הרשעה נדחית על ידי, לאור הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י (21.8.97).

סוף-דבר: הערעורים נדחים.

רכיב תביעה זה הוערך על ידי המבקשת בסך של כשני מיליון ש"ח. לצד זאת, תובעת המבקשת זכויות נוספות בגין תקופת העסקתה וסיומה, וכן סעד של מתן חשבונות.

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי בקשת רשות העירעור הוגשה באיחור של ממש וכי יש לדחות את הבקשה החלופית להארכת מועד להגשתה.

המבקשת לא טענה בשום שלב, וממילא לא הוכיחה, שנפל פגם בהמצאה זו, ולא סתרה אותה.

עוד קבעה ההלכה הפסוקה את הכלל לפיו, איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של 'טעם מיוחד' "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבנלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557).

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של ממש וכי יש לדחות את הבקשה החלופית להארכת מועד להגשתה.

אוסיף טרם חתימה, כי חרף טענותיה של המבקשת בדבר חשיבות בקשת רשות הערעור להמשך ניהול ההליך, והיות החלטתו של בית הדין האזורי "חורצת גורלות מבחינת המבקשת", שוכנעתי, שדחיית הבקשה לא תגרום למבקשת עיוות דין.

לפיכך, דין הבקשה לסילוקה על הסף של בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הבקשה להארכת מועד להידחות.