מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' הרשמת הבכירה מיטל פרי) שניתן ביום 13.03.2023 (ב-ת"ק 17163-09-23) בגדריו נקבע, בין היתר, כי המבקשת הפרה ההסכם בינה ובין המשיבה הפרה יסודית, המזכה את המשיבה בסעד של ביטול ההסכם והשבה של הטובין שרכשה מהמבקשת כנגד קבלת סך של 17,600 ₪ מידיה וחיוב המבקשת לשאת בעלות ההובלה של המוצרים חזרה אליה.
כידוע, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מוסדר בתקנה 16(א) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 אשר זוהי לשונו:
"המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה".
המבקשת אינה חולקת על כך, שבקשת רשות העירעור לא הוגשה על ידה תוך המועד הקבוע בדין.
לא ניתן, כמובן, להיתעלם מהתנהלות המבקשת בבית המשפט קמא, שעה שלא הוגש על ידה כתב הגנה, ושעה שלא הייתה התייצבות מטעמה לדיון מיום 16.01.2023, וחרף זאת ניתן לה יומה בבית המשפט, לאחר שפסק הדין שניתן במעמד צד אחד בוטל ובית המשפט קיים דיון מחודש במעמד הצדדים.
זאת ועוד, בבקשה שלפניי נטענו ע"י המבקשת שלל טענות שלא היה להן כל זכר בדיון ובהליך בבית המשפט קמא, החל מהיעדר סמכות מקומית וכלה בטענות מתחום דיני הגנת הצרכן, ורק מטעם זה יש לדחותן.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בכל אשר מונח לפניי באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
למעלה מן הצורך יובהר, כי ממילא וגם לגוף העניין דין טענות המבקשת להידחות.
על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
