בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על חסינות פרקליט המדינה

בקשת רשות העירעור לכב' ביהמ"ש העליון בר"ם 4006/21 נדחתה.

אמנם הבקשות לא הוגשו בתוך 30 יום אך הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה שהתקבלה, וארכה זו רלבאנטית גם על הבקשות לחסינות.

ברע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל סז(1) 353 נאמר, כי בירור התקיימותם של תנאי החסינות על פי כללי המשפט האזרחי מביאה לתוצאה בלתי רצויה ממנה ביקש המחוקק להמנע.

בעיניין נטל הראיה בכל הנוגע לחסינות עובדי רשות ציבורית נקבע כי כאשר התובע אינו מסכים לבקשה אך זו מוגשת על-ידי הרשות הציבורית הסבורה כי מתקיימים באותו המקרה התנאים הנדרשים להכרה בחסינות כי אז רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים היתקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל את עמדתה של הרשות בעיניין זה. כן נקבע, הכרה בחסינות משמע דחיית התביעה כנגד עובד הציבור, וצרוף הרשות כנתבעת לתביעה.

מקובלת עלי עמדתן של המלומדות תמר קלהורה, מיכל ברדנשטיין, חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס׳ 10) - חסינות עובד הציבור הפרקליט נא (תשע"א) (293) בעמ' 330-332 לפיה, על בית המשפט הדן בבקשה לבחון את סבירות ההחלטה להגיש את הבקשה בהתאם למבחני המשפט המינהלי, ואם מדובר בהחלטה סבירה – להעתר לה. החלת מבחני הסילוק על הסף האזרחיים והשארת שאלת חסינותו של עובד הציבור פתוחה להכרעה במסגרת הדיון בתובענה העיקרית מרוקנת מתוכן את הוראות החסינות, שכן העובד נאלץ להיתמודד עם תביעה אישית נגדו, על כל הכרוך בכך, עד לסיום התיק העקרי, בנגוד לתכלית החסינות, ולהוראת התיקון כי הדיון בבקשה יתקיים לאלתר.

...

מקובלת עלי עמדתן של המלומדות תמר קלהורה, מיכל ברדנשטיין, חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס׳ 10) - חסינות עובד הציבור הפרקליט נא (תשע"א) (293) בעמ' 330-332 לפיה, על בית המשפט הדן בבקשה לבחון את סבירות ההחלטה להגיש את הבקשה בהתאם למבחני המשפט המנהלי, ואם מדובר בהחלטה סבירה – להיעתר לה. החלת מבחני הסילוק על הסף האזרחיים והשארת שאלת חסינותו של עובד הציבור פתוחה להכרעה במסגרת הדיון בתובענה העיקרית מרוקנת מתוכן את הוראות החסינות, שכן העובד נאלץ להתמודד עם תביעה אישית נגדו, על כל הכרוך בכך, עד לסיום התיק העיקרי, בניגוד לתכלית החסינות, ולהוראת התיקון כי הדיון בבקשה יתקיים לאלתר.

התביעה נגד הנתבעים 1-4 נדחית.

בתשובתה לבקשת רשות העירעור טוענת המשיבה, שאין ליתן רשות ערעור על החלטה שהיא "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק" לפי הוראות סעיף 1(2) של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, והרי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הוא מועד הקבוע בחיקוק.

בהקשר זה נפסק כי אמנם אין חסינות מפני טעות אנוש, אך לטעות זו יש מחיר אשר מבין שני בעלי הדין על הצד הטועה לשאת בו (בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872, 879 (1994))" (ההדגשה שלי – י.ג.).

טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט (ראו, בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992)); אין כל סיבה שהצד שכנגד, היינו המשיבים דכאן, הם הנתבעים בתובענה, יידרשו לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתם עוד בשנת 2008.

...

רשאי היה בית משפט קמא להסיק מכל האמור לעיל, שאין לקבל את טענת המבקשת כי סיכויי הצלחתה טובים הם. גם כל שאר הנימוקים עליהם הצביע בית משפט קמא ופירט אותם מובילים למסקנה, שאין בידי המבקשת להצביע על סיכויי הצלחה טובים לכאורה.

לא שוכנעתי שנפל בהחלטתו של בית משפט קמא פגם שיהא בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ (כולל מע"מ).

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 57524-09-17 קביאטקובסקי נ' מדינת ישראל תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט איל באומגרט המבקש זאב קביאטקובסקי המשיבה מדינת ישראל החלטה

לפניי בקשה להאריך המועד, להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 29.8.17 בת"א 42308-04-17 (להלן: "פסק הדין").

כלומר, לשיטת המשיבה, אין לפנינו רק הלכה משפטית מושרשת אודות חסינות שיפוטית, אלא קביעות עובדתיות חוזרות ונישנות בעיניין המבקש, כי החסינות חלה במקרה דנן.

המבקש, בתשובתו לתגובת המשיבה, טוען כי נגרם לו עוול גדול וכי היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות פרקליטיו, מונעים ממנו את יומו בבית המשפט.

הפעם תבע המבקש את המדינה בטענה כי הרשות השופטת גרמה לו נזק כספי ועוגמת נפש.

...

עם זאת, טוענת המשיבה כי נוכח סיכוייו הנמוכים של הערעור, דין הבקשה להידחות.

משכך קבע בית משפט קמא כי נוכח חסינותו השיפוטית המלאה והמוחלטת של המפקח ונוכח קביעות בית המשפט בהליכים קודמים אין מקום לתבוע את המדינה ודין התביעה להידחות על הסף.

אשר על כן הבקשה נדחית.

הטענה, כי השטר היה בידי נתבע 1 שנים רבות, רבות מאוד, לא אבד, לא נהרס, ונותר כשהיה, הן לפני גבייתו והן לאחר מכן, שכן כאמור נתבע 3 קיבלו חזרה מההוצאה לפועל; ורק לאחר שהתעורר ערעור על כשרות השטר, ונשמעו טענות מצידם של התובעים, ונתבע 1 אף נידרש לחקירה במישטרה בשל כך, דוקא אז, שגדלה עד למאוד חשיבותו של השטר לנתבעים, דוקא אז, הוא נעלם – מעוררת תמיהה גדולה.

טענה זו, הועלתה לראשונה על ידי נתבעת 4, כך גם לפי דבריה שלה, אך בתגובה, שהגישה ביום 21.01.20, לבקשת התובעים להארכת המועד להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים במקרה של דחיית התביעה.

בהמשך, היא העלתה אותה גם במסגרת בקשת רשות העירעור שהגישו התובעים על ההחלטה בדבר הגדלת הערובה להבטחת ההוצאות (רע"א (מחוזי-י-ם) 40346-01-20), וב"כ התובעים אף הגיב לה. ואכן, בהחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 3.06.20, היתייחס בית המשפט לטענות נתבעת 4 בעיניין החסינות ולתשובת התובעים כי עניין זה מהוה הרחבת חזית.

העלאת טענה זו של חסינות בשלב כה מאוחר עומדת בנגוד מוחלט להנחית פרקליט המדינה (הנחיה מספר 16.15 – חסינות שיפוטית מפני תביעות בנזיקין) בה נאמר (סעיף 11) כי "לנוכח תכליות החסינות השיפוטית, יש להעלות את טענת החסינות כטענה מקדמית המחייבת בירור והכרעה ללא דיחוי, וזאת במסגרת בקשה עצמאית לדחיה על הסף, ולא כטענה שניתן להותיר את ההכרעה בה לתום שלב הראיות בתובענה". הנחיה זו אמנם נכתבה רק בשנת 2019, ואולם הראציונאל העומד בבסיסה היה נכון גם קודם לכן.

...

בהמשך, בחודש נובמבר 2004, ככל הנראה, בעקבות בקשה שהוגשה על ידו, קבע ראש ההוצאה לפועל כי "מאחר והאזהרה שנשלחה באמצעות מזכירות ההוצאה לפועל לא חזרה למרות שחלף זמן ניכר אני מאשר מסירה אישית של האזהרה על ידי בא כוח הזוכה". או אז, הונפקה אזהרה חדשה למנוח, והוא קרא לנתבע 1 למשרדו, מסר לו את מסמכי האזהרה על מנת שזה יבצע את המסירה בעצמו.

מסקנה זו נכונה גם ביחס לשאר הנתבעים.

התביעה כנגד נתבע 3, נדחית.

התביעה כנגד נתבעת 4 גם היא נדחית.

השופטת יעל וילנר: לפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ר' ברקאי) בת"א 57980-02-20 מיום 11.8.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקש ברע"א 8621/21 (להלן: המבקש) להכיר בחסינותו מפני תביעה שהגיש נגדו המשיב 1 בשתי הבקשות (להלן: המשיב).

יצוין, כי במסגרת בקשתו, עתר המבקש גם להארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעמו במסגרת ההליך העקרי בבית המשפט המחוזי, עד להכרעה בהליכים דנן.

בהקשר זה יצוין בתמצית, כי במסגרת תיקון מספר 10 לפקודת הנזיקין ערך המחוקק רפורמה בסוגיה של חסינות עובדי הציבור והרחיב למעשה את הקף חסינותם בנזיקין, ובתוך כך את אחריותן השילוחית של המדינה ושל הרשות הציבורית למעשים שנעשו במסגרת תפקידם של עובדיהן (לדיון מפורט בסוגיה זו ראו, עניין פלקסר, פסקות 26-17 לפסק-דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות; כן ראו: תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) – חסינות עובד הציבור" הפרקליט נא 293, 318-316 (2011) (להלן: קלהורה וברדנשטיין); בכל הנוגע לתחולת החסינות על תביעות לשון הרע, ראו: קלהורה וברדנשטיין, 344 והאסמכתאות הנזכרות שם).

אם לא די באמור, הרי שבבקשה שהגישה הערייה עצמה לבית המשפט המחוזי ביום 21.9.2020, למתן ארכה להגשת כתב הגנה מטעמה, ציינה היא כי "כעולה מבקשת החסינות, הערייה תומכת בהגשת הבקשה ונכונה להכנס בנעלי הנתבעים 2-1 [המבקש והדוברת; י"ו], גם בכל הנוגע לעילות אשר מופנות כנגדם" (סעיף 2 לבקשה אשר צורפה כנספח 3 לבקשת רשות העירעור מטעם הערייה; הדברים עולים גם מבקשת רשות העירעור שהוגשה מטעם הערייה, וראו לעניין זה סעיפים 20 ו-25-24 לבקשתה).

ודוק, כפי שהובהר לעיל (ראו: פסקה 28) אחד מן ההבדלים בין עובדי רשות ציבורית ובין עובדי המדינה לעניין הליך ההכרה בחסינות, הוא בכך שההכרה בחסינותו של עובד רשות ציבורית מחייבת החלטה של בית המשפט במסגרת בקשה שאותה רשאים להגיש הרשות הציבורית או העובד, כאמור לעיל (סעיפים 7ג(א)-7ג(ב) לפקודת הנזיקין).

...

מלשון סעיף 17(א) לפקודת הראיות עולה, לכאורה, כי על בית המשפט להיעתר לבקשת בעל דין לחקור מצהיר מטעם בעל הדין האחר.

הנה כי כן, הכלל האמור בסעיף 17(א) לפקודת הראיות אינו כלל מנדטורי, ולבית המשפט שיקול דעת שלא להיעתר לבקשת בעל דין לחקור מצהיר מטעם בעל הדין האחר מקום בו "יש בחקירה משום שימוש לרעה בהליכי משפט; כאשר ברור שהחקירה אינה רלוונטית; או שאין בחקירה כל צורך לשם הכרעה במשפט, מאחר שברור כי החקירה לא תוכל להשפיע על תוצאת המשפט" (דברי כב' השופט י' עמית בבש"פ 7845/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (14.12.2021); אמנם הדברים שם נאמרו לגבי חקירת מומחה על חוות דעתו, אך כוחם יפה גם לעניין חקירה על תצהיר, לנוכח הנוסח הזהה של סעיפים 17 ו-26 לפקודת הראיות).

סוף דבר התוצאה היא כי דין הערעורים להתקבל, במובן זה שהדיון בבקשת החסינות מטעם המבקש יוּשב לבית המשפט המחוזי לשם מתן החלטה חדשה בבקשת החסינות (ובכלל זה רשאי בית המשפט המחוזי להכריע ביתר טענות הצדדים, כמו גם בטענת ההשתק).