בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בתביעת ביטוח

בתאריך 15/12/21 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה כתב, בין היתר, כי לא זנח את תביעתו "אולם האיחור בהגשת מסמכים בהתאם להחלטה מיום 17/8/21 ו - 19/10/21 נבע מהגשת בקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית הדין מיום 16/11/21" לאחר שהתובע נידרש להבהיר מדוע לא הגיש בקשת ארכה להגשת תצהירו/יו ולאחר שעשה זאת ואף היתנצל על מחדלו, נעתר בית הדין לבקשתו והורה על ביטול פסק הדין מיום 13/12/21 וכן הורה לתובע לעדכן את בית הדין מיד כשיכריע בית הדין הארצי באותה בקשת רשות ערעור שהוגשה.

להשלמת התמונה יצויין כי במסגרת הבר"ע שהגיש התובע (היא בר"ע 33436-12-21), הורה בית הדין על דחיית בקשת העירעור של התובע, אשר הוגשה באיחור, וכן הורה על דחיית בקשתו להארכת מועד להגישה, תוך שציין, בין היתר כי: "4. המבקש לא הצביע בטיעוניו על טעם מיוחד להארכת המועד. טענתו של המבקש, כי סבר בטעות שנתונים 30 יום להגשת בקשת רשות העירעור אינה מהוה טעם מיוחד להארכת המועד, משום שמדובר בטעות שניתן היה לגלותה בבדיקה שגרתית בהוראות הדין (ראו: (בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרישמי ואח', פ"ד סד 182; ראו גם: בש"א (עליון) 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702).

ראשית, שאלה היא, האם החלטתו של בית הדין האיזורי חוסה תחת הוראות צו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-,2017 כהחלטה שלא תינתן עליה רשות ערעור (ראו: בר"ע 71371-11-18 חלאק – המוסד לביטוח לאומי, 30.12.2018 בפסקה 16; בר"ע 3439-06-18 צברי - מדינת ישראל, 8.6.2018).

...

לאחר שהנתבע הגיב לבקשתו הנ"ל של התובע ולאחר שהתובע התייחס לתגובת הנתבע, ניתנה, ביום 16/11/21 ההחלטה הבאה: "בקשת התובע נדחית גם מהטעמים שציין הנתבע בתגובתו וגם ובעיקר הואיל ואין בה, כמו גם בתשובתו, כדי לשכנע כי במקרה זה להבדיל ממקרים רבים ודומים אחרים, יש להורות על היפוך נטל הבאת הראיות ולכן על התובע להגיש את תצהירו/יו וראיותיו בתוך 21 יום מהיום. אשר לבקשת התובע להביא ראיות מפריכות - ענין זה יוכרע, במידה ויהיה בכך צורך, בבוא העת. למעקב ביום 8/12/21" מאחר והתובע לא הגיש את תצהירו/יו בהתאם להחלטה הנ"ל , נמחקה תביעתו ביום 13/12/21.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטיעוני הנתבע וחרף טיעוני התובע, הרינו קובעות כי הגיונם וסבירותם של הדברים היא שאירוע הירי לא התרחש עקב עבודתו של התובע אצל מעסיקתו, כדרישת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי אלא על רקע אישי ו/או סכסוך בין משפחת התובע למשפחה אחרת, לפיכך הרינו קובעות כי בדין דחה הנתבע את התביעה.

סוף דבר - התביעה נדחית.

הוצאות משפט - בשל בחירתו של התובע שלא לשתף פעולה עם המשטרה, על כל המשתמע מכך, בשל בחירתו להגיש תלונה במשטרה כשלושה וחצי חודשים לאחר אירוע הירי וארבעה ימים לאחר שהגיש תביעתו לנתבע ובשל התשובות הבלתי מהימנות שבחר לתת בחלקים לא מבוטלים מעדותו, כפי שפרטנו לעיל, החלטנו שבמקרה זה ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי יש מקום לעשות צו להוצאות ולכן הרינו מחייבות את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪.

השופטת חני אופק גנדלר האם ערעור על החלטה הדוחה בקשה לפיצול סעדים אשר ניתנה טרם מתן פסק הדין בתובענה הוא ברשות או בזכות? מעסיק הגיש תובענה נגד העובד וחברת ביטוח, ובגדרה בקש צו הצהרתי לפיו חברת הביטוח אינה רשאית להעביר לעובד את כספי הפיצויים שנצברו לטובתו בשל מעשי העובד שהסבו לו נזק.

מחד, בענין פלכסר הביע בית הדין עמדה כי הצדק עם המבקש הטוען כי "החלטה הדוחה בקשה לפיצול סעדים נתונה לערעור בזכות, וזאת בשל העובדה כי היא מסיימת את ההיתדיינות בנוגע לאותם סעדים אותם לא יוכל בעל הדין לתבוע, בשל דחיית הבקשה לפיצול סעדים". עם זאת, בית הדין לא מיצה את הכרעתו בסוגיה כיוון ששם הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות, תוך שבקש הארכת המועד להגשתה.

...

בית הדין נעתר לבקשה להארכת המועד תוך שהוא מציין כי "ככל שמדובר בערעור הטעון רשות, מתקבלת הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. החלטה בנוגע לשאלה אם מוקנית למבקש זכות ערעור תוכרע במסגרת הדיון בבקשת רשות ערעור". למען שלמות התמונה נציין כי נציין כי בעקבות החלטה זו נידונה בקשת רשות הערעור (בר"ע 905/05) ואף הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 5282/06), אולם שאלת סיווג ההחלטה לא נידונה בהליכים אלה.

וכך נאמר (סעיף 9 להחלטה): "ודוקו, כאשר החלטה בבקשה לפיצול סעדים ניתנת בטרם מתן פסק-הדין הסופי בהליך נהוג ככלל לסווגה כ"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 מהדורה שתים עשרה, 2015); ואכן, כך סווגו בעבר הליכים ערעוריים כנגד החלטות בבקשה לפיצול סעדים, ראו למשל רע"א 877/99 עזבון המנוח אלכסנדר ימיליאנוב ז"ל נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (25.8.2000) שיקולים פרקטיים של אחידות, נוחות ו"ידידותיות למשתמש" תומכים אפוא אף הם במסקנה לפיה החלטה בבקשה לפיצול סעדים הניתנת לאחר פסק הדין תהא ככלל טעונה רשות ערעור (השוו למשל, רע"א 4990/05 ממן נ' עיריית הרצליה, פיסקה 29 ((7.10.2009)".

סוף דבר - הערעור שהוגש נמחק.

לפניי שתי בקשות שהגישה המבקשת - הראשונה (בקשה מס' 1)- הנה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) מיום 29.6.22 בת"ק 1356-10-21, לפיו נדחתה תביעת המבקשת נגד המשיבה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל מצגי שוא שהוצגו לה ע"י המתווך שטיפל בהשכרת הנכס מטעם המשיבה, בנגוד לקבוע בהסכם השכירות לפיו היא רשאית לעזוב את הנכס בכפוף להבאת שוכר חלופי.

באשר לבקשה לפטור מאגרה וערבון, טוענת המבקשת כי היא אם חד הורית ומוכרת על ידי הביטוח הלאומי כנכה בשיעור 100% והכנסתה היא מעבודה בחצי משרה ומקצבת נכות, ומפנה למסמכים שצורפו על ידה בתיק קמא במסגרת הבקשה שהגישה לפטור מאגרה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין עד יום 20.9.22.

...

זאת, בין השאר, משום שיש בבקשות מסוג זה כדי לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית בהסתמכות בעלי הדין על סופיות הדיון ואת הנזקים שעלולים להיגרם מהסתמכות זו. בבקשה אין התייחסות לסיכויי הערעור ומעיון בפסק הדין, אני סבורה כי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור טובים.

לאור כל המפורט לעיל, אני מקבלת את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ומאריכה את המועד עד 20.9.22.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין עד יום 20.9.22.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט השלום ברמלה – החלטה מיום 7.12.21 והחלטות מיום 30.5.22 במסגרת תביעה לתקבולי ביטוח, כשלטענת הנתבעים 2-3 שם (המבקשים כאן) אין כסוי בטוחי נוכח העידר מיגון וכי התובעת (המשיבה 1 כאן, להלן גם התובעת) ידעה על כך. המבקשים נסמכים לכאורה על הקלטות ועל מסמכים נוספים בטענותיהם בהליך קמא.

...

אין מדובר בבקשה לצרכי זהירות, ויש לדחות את הבקשה.

התובעת התנגדה, ובית משפט קמא דחה את הבקשה וזאת מאחר שלטעמו למעשה מדובר "בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 7.12.21 לאחר שחלף המועד להגשת בר"ע על ההחלטה. על כן אני דוחה את הבקשה". נוכח כלל האמור, הוגשה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 7.12.21 ובקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 30.5.22.

במסגרת המגעים לפשרה, אשר נמשכו, תוך מסירת עדכונים שוטפים לבית המשפט, עד לחודש נובמבר 2021, הוסכם בין הצדדים להעמיד לעיון המבקש את המסמכים נשוא צו גילוי המסמכים, כפי שמוינו על ידי הבנק, וזאת מבלי לגרוע מזכויות הבנק והמשיבים להגיש בקשת רשות ערעור על צו גילוי המסמכים (זאת לאחר שבהתאם לבקשות שהוגשו על ידי המשיבים, בהסכמת המבקש, הוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על צו גילוי המסמכים עד ליום 1.12.2021) ותוך שמירת מלוא טענותיהם.

כמו כן, נוכח ויתור המשיבים וכל נושא משרה או עובד של הבנק המבוטחים על הכסוי הבטוחי מכוח פוליסות הביטוח בקשר עם הליכים עתידיים כלשהם שיוגשו על ידי הבנק או בשמו ביחס לעילות התביעה הישירות והנגזרות (ככל שאלה יוגשו חרף המיצוי, הויתור וקיומו של מעשה בית-דין), התחייב הבנק במסגרת הסכם הפשרה להגיש בקשה לדחייתו ו/או לסילוקו על הסף של הליך כאמור ולשאת לשם כך בהוצאות הגנה סבירות בהם יישאו הבנק ו/או המשיבים ו/או נושאי משרה ועובדי הבנק לאחר מועד הסכם הפשרה, וזאת עד לתקרת גובה סכום הפשרה בהפחתת גמול המבקש ושכר טירחת באי כוחו.

...

ואולם, אני סבורה כי במקרה שלפניי אין מקום לבצע הפחתה כאמור, בזאת בשל קיומם של מספר טעמים מצטברים.

בשים לב ליחס הגמול-שכר שהומלץ במסגרת הסכם הפשרה, אני קובעת כי הגמול למבקש יעמוד על סך של 365,000 ₪ וכי שכר הטרחה של באי כוחו יעמוד על סך של 2,310,000 ₪ בצירוף מע"מ. על הגמול למבקש יתווסף מע"מ, ככל שקיימת חבות לכך על פי הדין.

סוף דבר אני מאשרת את הסכם הפשרה, למעט המלצת הצדדים לעניין הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי כוחו, ובכפוף להערה הנוגעת לתחולת סעיפי הפטור על עילות שלא נכללו בבקשת האישור, ונותנת לו תוקף של פסק דין.