בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור בעבירות אלימות במשפחה

צוין שבתקופה הזו הנאשם קיבל סיוע משפטי להגיש בקשת פש"ר לבית המשפט המחוזי.

לחובתו רישום פלילי, 7 הרשעות בעבירות אלימות, רכוש ובניה, האחרונה משנת 2016, ונשא בעברו מאסר.

בעפ"ת 10343-09-10 אבו נ' מדינת ישראל (13.10.10), בפקיעת רישיון למעלה מעשור, כשבחלק מהתקופה הנאשם היה פסול בשל עבירה של גרם מוות ברשלנות, נדחתה בקשת רשות להארכת מועד לערער על גזר דינו של בית משפט קמא שדן את הנאשם לקנס בסך 1,000 ₪, שנתיים פסילה, ומאסר מותנה של 3 חודשים למשך שנתיים.

מתסקיר המבחן עולה ששרות המבחן התרשם שקיימת הפחתה בסיכון להישנות העבירה בה הורשע, נוכח התהליך החיובי שהנאשם עובר, שכולל תיפקוד אישי, תעסוקתי ומשפחתי, ובהיעדר הרשעות תעבורה נוספות מאז ביצוע העבירה הנוכחית.

...

במכלול נסיבות אלה אני סבורה שיש להעדיף את הפן השיקומי ואין מקום להטלת רכיב של מאסר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 160 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע במסגרת המתנ"ס העירוני בשפרעם, בתפקידי אחזקה וחשמלאות.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,200 ₪.

עירעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

מן הראוי לציין שקיימות מספר נסיבות לחומרה שמחייבות הפעלת המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם וזאת במצטבר ולא בחופף: עברו הפלילי המכביד של הנאשם בעבירות אלימות; קיומו של מאסר על תנאי שניתן בנושא דומה והוא אלימות במשפחה ועוד פרק זמן קצר עובר לאירועים מושא כתב האישום, דבר אשר מלמד שאותו מאסר על תנאי לא הרתיעו מלהמשיך לבצע עבירות אלימות כלפי משפחתו; וכן התמשכות ההליכים בתיק כאשר הנאשם מטעה את בית המשפט שהמתלוננת ופלונית נימצאות בחו"ל ולכן לא יתייצבו בבית משפט לשם שמיעת עדותן וזאת ביודעו שהן נימצאות בארץ ואף יש לו קשר רציף עמן, תוך שהוא מוסיף בהתרסה שהמאשימה גם לא תאתרן (ראו פסקות 14 עד 16 להכרעת הדין).

משקבעתי שהנסיבות האמורות לחומרה מחייבות הפעלת המאסר על תנאי ועוד במצטבר לכל עונש מאסר אחר שיושת עליו, פשיטא, שאין מקום להורות על הארכת המאסר על תנאי, כפי שביקשה ההגנה.

7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שיחרורו, הנאשם לא יבצע עבירת אלימות.

...

לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם למכלול העבירות והאירועים המתוארים בכתב האישום נע בין 9 ועד 22 חודשי מאסר בפועל, וזאת בצירוף מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס כספי.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

ההגנה הגישה העתק של תלושי השכר של הנאשם (נ/1) וטענה שיש להקל בעונשו וזאת למען משפחתו וילדיו.

במקרה זה, המבקש הורשע בארבע עבירות של איומים כלפי סוהרים בארבעה מועדים שונים.

המבקש החל בהליך טפולי עם שירות המבחן אך הליך זה הופסק ונפתח לו תיק נוסף בגין עבירת אלימות.

בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון, נדחתה גם כן. לפיכך, הנני קובע כי מיתחם העונש ההולם לעבירה שבה הורשע הנאשם בתיק שבפני, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, בצרוף מאסר על תנאי.

לא מתקיימות נסיבות מיוחדות או שיקולים של צדק שיצדיקו את הארכת המאסר המותנה וזאת לא כל שכן לאור עברו המכביד בעבירות אלימות.

...

בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון, נדחתה גם כן. לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שבה הורשע הנאשם בתיק שבפני, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי.

המבקש נשלח לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעת בעיניינו, אך נמצא לא מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, בשל היתנגדות משטרת ישראל, וזאת נוכח תיק מב"ד בגין עבירות אלימות במשפחה שעמד נגדו (להלן: המידע המודיעיני).

לאחר שבית משפט השלום קיים דיון חסוי עם קצין מודיעין של המישטרה ומצא כי ישנו בסיס עובדתי והצדקה למידע המודיעיני, ניתנה לצדדים שהות לצורך קיום משא ומתן לעניין העונש.

התקופה להגשת בקשת רשות ערעור היא 45 ימים מיום מתן פסק הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ)).

לא למותר לציין כי הבקשה שאליה נילוותה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, הוגשה "בדקה התשעים", יום לפני מועד התייצבות המבקש למאסר וגם מטעם זה ראוי לדחותה.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון בש"פ 4132/21 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: חאפז מחאמיד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עמ"ת 62221-05-21 שניתנה ביום 3.6.2021 על ידי כבוד השופט נ' סילמן בשם המבקש: עו"ד ג'מאל מוחמד מחאמיד ][]החלטה

בהחלטתו מיום 26.5.2021, בית משפט השלום הורה על הארכת מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

ביום 3.6.2021, נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטה זו. בית המשפט המחוזי ציין, בין היתר, כי הכלל בעבירות אלימות במשפחה הוא מעצר עד לתום ההליכים וכי נדרשים טעמים מיוחדים ונסיבות יוצאות דופן לסטייה מכלל זה; כי בעניינינו תסקירי שירות המבחן חזרו על המלצתם, פעם אחר פעם, והעריכו כי לא ניתן לשקול חלופת מעצר; וכי "רף הארוע לא היה פשוט". לצד זאת, בית המשפט קבע כי לאחר עדותה של המתלוננת (שנקבעה לכארבעים ימים לאחר מתן ההחלטה) ניתן יהיה לשוב ולבחון את העניין.

המבקש טען, בין היתר, כי העובדה שחלפו כחמשה חודשים ממועד הארוע נשוא כתב האישום, מהוה שיקול לשחרורו לחלופה; כי אין סיכוי להישנות העבירה, שכן המבקש והמתלוננת התגרשו, ומאחר שמקום הימצאה של המתלוננת אינו ידוע למבקש; כי תסקירי שירות המבחן שגויים במסקנותיהם לגביו; וכי גם אם יורשע, הוא צפוי לקבל עונש פחות מהתקופה שבה הוא שוהה במעצר.

...

ביום 25.3.2021 נדחה הערר שהגיש המבקש על החלטה זו, וביום 29.4.2021 נדחתה הבקשה שהגיש לבית משפט השלום לעיון חוזר בהחלטה.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

אי לכך, הבקשה נדחית.