בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנסות מנהליים

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגין קנס מינהלי שהוטל על המבקש ביום 17.12.13 בגין העסקת עובד זר שלא כדין, בנגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991.

...

בית הדין הארצי קבע בעניין סיוון תכשיטים בע"מ כי - "אמת המידה אשר ראוי שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור". ובהמשך מפורטים השיקולים למתן ארכה - "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל.

לאור האמור, משלא הראה המבקש סיבה ראויה או הצדק ראוי לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, דין הבקשה - להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט בגין קנס מינהלי ע"פ חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו- 1985 (להלן: "חוק עבירות מנהליות") מדובר בקנס מינהלי בסך של 300,000 ₪ (להלן: "הקנס המינהלי") בגין שימוש אסור בשטח של כ- 6000 מ"ר (הידוע בגוש 8841 חלקות 36,35 ביישוב ג'ת במשולש) כעסק לפירוק כלי רכב ומכירת חלקי חילוף בנגוד לעבירה לפי סעיף 243(ד) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה").

...

בעפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ- מדינת ישראל (12.3.06) נקבע כי : " כללם של דברים:על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".

לסיכום, בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

  אשר על כן , הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

במסגרת החלטת בית משפט השלום, נדחתה עתירת המבקש להארכת המועד להגשת בקשה להשפט בגין קנס מינהלי.

...

[]ענייננו בבקשה לרשות ערעור, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.05.2022 בעפ"א 50767-03-22 (כב' השופטת ת' ש' נתנאל) בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 16.02.2022 בהמ"ש 7235-01-22 (כב' השופטת ג' בסול).

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות הערעור, והבקשה לעיכוב ביצוע לצידה, להידחות.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגין קנס מינהלי בסך 300,000 ₪ שהוטל על המבקש.

...

לסיכום, המומחה לא בדק חתימות של המבקש מהשנים האחרונות; אם היה בודק חתימות מהשנים האחרונות, למשל אלה שצורפו לתגובת המשיבה (מסמך אזהרה לפני נקיטת הליכים ומכתב מאת המבקש ליחידת האכיפה), היה מגלה ששתיהן שונות בתכלית מהחתימות המקוריות של המבקש, אותן השווה לחתימה שבמחלוקת, ודומות להפליא לחתימה שבמחלוקת.

סוף דבר הוכח לפניי שהמבקש – בניגוד לתצהירו ולעדותו לפניי – קיבל את הודעת הקנס המנהלי לידיו, מסר לפקידת הדואר את מספר תעודת הזהות שלו, חתם על גבי אישור המסירה וידע על הטלת הקנס המנהלי; המבקש, ללא כל הסבר מניח את הדעת, השתהה בהגשת הבקשה להארכת מועד להישפט משך כ-5 וחצי חודשים; וסיכויי הגנתו קלושים.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות אלה נקבע כי הבקשה לא הוגשה במסגרת התקופה הקבועה בחוק, 30 ימים, ולא היתקיימו התנאים שלפיהם "בשל סיבות שלא תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". לכן נקבע כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט בגין הקנס המינהלי.

...

כן סבור אני כי על פני הדברים נראה שמדובר בזלזול חמור מצד המערערת בשלטון החוק ובהליכים המנהליים והמשפטיים.

כמו כן, המערערת לא הציגה לגופו של עניין בסיס לטענותיה כי פירקה את המבנה עוד טרם הטלת הקנס והראיות שהציגה המשיבה לעניין זה סותרות את טענותיה הבלתי מבססות של המערערת באופן שמצביע על כך שגם לו הייתה מתקבלת הבקשה להארכת מועד, סיכויי המערערת אינם גבוהים כלל.

על כן, הערעור נדחה.