דהיינו, מלשון כתב-האישום עולה כי גם המבנה המקורי בשטח 100 מ"ר בנה שלא כדין, ולכן הציווי להרוס את כל המבנים שניבנו שלא כדין, והמפורטים בכתב-האישום, חל גם על מבנה זה.
המערער הגיש בקשה להארכת מועד לבצוע צו ההריסה לפי סעיף 207 לחוק התיכנון והבניה, וכן בקשה לביטול הסמכות שניתנה למשיבה לבצוע הריסה, ובתאריך 20/11/17 ניתנה החלטת בית-משפט קמא מפי כב' השופט זיו אריאלי, הדוחה את בקשות המערער.
...
בית-משפט קמא פעל בהתאם להוראות פסק-הדין שניתן ב-עפ"א 57343-11-17, איפשר למערער להביא ראיות מטעמו בשאלת קיומו של אופק תכנוני, והגיע למסקנה כי לא קיים אופק כזה בהתאם לקריטריונים של הפסיקה.
ב-רע"פ 6742/17 מוחמד עלאווי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (27/12/17), נפסק מפי כב' השופט שוהם:
"למעלה מן הצורך, אציין כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המדובר במבנה בשטח של כ-700 מ"ר אשר הוקם, שלב אחרי שלב, על קרקע חקלאית וללא היתר כדין, כאשר צווי הריסה שניתנו, כולל התחייבותו של המבקש להרוס את המבנה בעצמו, לא הביאו להפסקת הבניה ולשימוש שנעשה במבנה, עד לעצם הימים הללו. טענותיו של המבקש בדבר קיומו של "אופק תכנוני" נשמעו, פעם אחר פעם, והובילו לעיכוב ביצועו של צו ההריסה במשך שנים, עד אשר נקבע בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, מיום 5.5.2017, כי אין מקום לעיכוב נוסף של צו ההריסה.
"
בענייננו, מאז גזר-הדין שניתן ב-9/5/16, חלפו למעלה מ-3 שנים, ולא נראה כי היתר הבניה הינו בהישג-יד.
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
