בקשה להארכת מועד לביטול פסקי בוררות

מן הכלל אל הפרט א. במהלך הדיון המקדמי חזר ב"כ המבקש על נימוקי הבקשה, כפי שפורטו לעיל, כשהוא חוזר ומדגיש כי הטעם לביטול פסק הבוררות הוא מירמה, ו"מירמה מבטל הכול", בטענו בקליפת אגוז כי המבקש כלל לא היה מודע להליך הבוררות לפני שניתן פסק הבוררות; זאת מעבר לטענתו כי כלל לא היה מודע לקיומה של בוררות, ולא חתם על הסכם בוררות, כעילה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטולו של פסק הבוררות.

...

אשר לטענת המבקש כי הוא סבל מחסרון כיס, ולכן לא הגיש את הבקשה במועד, דינה להידחות.

ודוק, בהעדר בקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות על הסף, וכל שנאמר בנדון, נועד למעלה מן הצורך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פסק הבוררות.

באשר לטענת ההסתמכות על סופיות הדיון, המבקשת טוענת כי הגישה את בקשתה בטרם הסתיימה תקופת האפשרות להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, ומשכך לא רשאית המשיבה לטעון באשר לטיעון זה. טענות המשיבה; המשיבה היתנגדה למתן הארכה בטענה כי המבקשת לא עומדת באף לא אחד מהתנאים המצטברים שהם תנאי למתן ארכה; לטענתה, מחלתו של מנהלה של המבקשת אינו בגדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד או את האיחור המתבקש שכן לטענתה המחלה לא "מנעה אותו מלעסוק בעיניינו" שכן עסקינן בבדיקה אצל רופא והפניות לבצוע בדיקות המשך.

...

לאחר שעיינתי בפסק הבוררות אינני יכולה לקבוע כי למבקשת סיכוי להצליח בטענותיה ובמיוחד בטענה זו. המבקשת טענה כי המשיבה לא הציגה ולו אסמכתא אחת לקיומו של חוב של המבקשת כלפיה עובר להפסקת ההתקשרות שנעשתה לטענתה באופן חד צדדי על ידי המשיבה.

כשאני בוחנת את מכלול הדברים, משך הבוררות, ההיקף של הטענות שהועלו, מכלול הדברים שעמדו לפתחו של הבורר שנדונו באריכות רבה במסגרת פסק הבוררות, התנהלותה המבקשת שלא שילמה את הוצאות הבורר ובכך מנעה את הוצאת פסק הבורר במועד ולאחר מכן הגישה את הבקשה להארכת מועד יומיים לפני תום התקופה שבדין, כשהיא מצרפת מסמכים המצביעים על מחלה של מנהלה ואולם אינם מצביעים על חוסר אפשרות לנהל את ענייניה של המבקשת, כאשר המבקשת לא טרחה להגיש תשובה לתגובת המשיבה ובמיוחד לא טרחה לתת מענה לנושא השאלה האם המבקשת עדיין פעילה – אני סבורה שאין להורות על הארכת המועד.

אני דוחה את הבקשה.

ואילו בבקשה להארכת מועד נטען כי ביום 22.6.20 המבקש עיין בתיק ההוצל"פ שניפתח לגביית החיוב שנקבע בפסקי הבוררות, או אז התברר כי המשיב שלם גם את חלקם של המבקשים בשכר הבורר ביום 21.5.18 - שכר שלגישתם עולה ב-250% על המקובל, ומכאן הוגשה הבקשה להארכת מועד ובצדה הבקשה לביטול פסקי הבוררות.

...

את כל האמור לעיל הוספתי כדי להבהיר למבקשים כי דחיית טענתם בשלב זה של הדיון הינה נכונה גם לגופה של הטענה, תחסוך זמן ומשאבים של כל המעורבים ובוודאי שלא מקפלת בחובה עיוות דין או פגיעה בזכות מזכויותיהם.

לאור זאת, דין הבקשה להארכת מועד דחיה, והבקשה לביטול פסקי הבוררות להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פסקי הבורר.

כך, הנתבעים חדלו מלהגיש בקשה לביטול פסק הבוררות או בקשה להארכת המועד להגשה, מיד עם קבלת החלטת הרשמת להב מיום 29.11.22, זאת אף שידעו, לאור התנהלותם בהליכים הקשורים לבוררות דנן, כי יש לפתוח בהליך נפרד לצורך בקשתם לביטול.

...

טענות הצדדים המבקשים טענו בבקשתם שדין בקשתם להארכת מועד להתקבל מאחר שאין בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף ולא התקיים הליך בוררות.

הדברים אמורים בהתייחס לעילות האחרות לביטול וזאת אף אם נקבל את טענת המבקשים כי לענייננו חלה הוראת סעיף 27(ד) לחוק הבוררות בנוגע למועד הגשת בקשה לביטול על יסוד טענה כי "לא היה הסכם בוררות בר תוקף". אינני מקבל את טענת המבקשים כי העלאת טענה זו מאריכה, מניה וביה, מועד להגשת בקשה לביטול על יסוד כל טענה אחרת.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר ובהתאם אני מורה על דחיית התביעה בתיק 27369-01-23.

משעה שנדחתה בקשת הוארכה להגשת בקשה זו, וממילא נדחתה הבקשה, דין הבקשה לאישור בתיק 11708-08-22 להתקבל (ר' גם סעיף 28 לחוק הבוררות).

כן נאמר, כי "מובהר כי אין בהחלטה זו להאריך מועדים קבועים על-פי דין". ביום 4.11.2021 הגיש המבקש את הבקשה לביטול פסק הבוררות בהליך נפרד (ת"א 6141-11-21) (להלן – בקשת הביטול) וביום 15.11.2021 הוגשה תגובת המשיב 2, אשר במסגרתה חזר על טענתו כי בקשת הביטול הוגשה באיחור וכי כבר מטעם זה יש להורות על דחייתה.

...

אולם אפילו הייתה נבחנת הבקשה השגויה (הבקשה מיום 29.8.2021 אשר הוגשה במסגרת הליך בקשת האישור), הייתה המסקנה זהה.

בהיעדר "טעם מיוחד", אף במקרה שבו האיחור היה בן יומיים ולכאורה הוצגו נסיבות חריגות, נקבע כי יש לדחות את בקשת הביטול שהוגשה באיחור וכי על אותן נסיבות נטענות היה להידון במסגרת בקשת ארכה.

לנוכח האמור, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא נדחית.