ביום 11.04.2018 הגישו הנתבעים בקשה להארכת מועד ובקשת היתנגדות לבצוע השטר בלישכת ההוצאה לפועל בעכו, בתיק הוצל"פ 502301-02-18.
בתצהיר שצורף לבקשת ההיתנגדות, המשמש ככתב ההגנה, טענו הנתבעים כי הם מכחישים את החוב המיוחס להם בשטר החוב, וכי כלל לא חתמו עליו, ומכאן שחתימותיהם זויפו.
גם אם מדובר בטענת זיוף, יש צורך לפרט הנסיבות בהן זויפה החתימה, ובעיקר את הנסיבות בהן בוצעה החתימה.
...
"סבורני, כי אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הציפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על-ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן".
יחד עם זאת, כפי שנקבע בדין ובפסיקה "לא קיימת מניעה במשפט האזרחי להכריע על פי עדות יחידה של בעל דין או בעל עניין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א -1971), אולם מטבע הדברים הערכת משקלה של עדות כאמור היא עניין שעל הערכאה הדיונית להידרש לו בזהירות מובנית, ומכל מקום, מדובר בהכרעה שבמובהק היא תלוית נסיבות" ראה רע"א 3567/13 ע-מ-ס-ת ניהול והשקעות בע"מ נגד עטרה סחר רכב בע"מ [פורסם בנבו] מפי כב' השופט רובינשטיין, סעיף ח' לפסק הדין.
בעניין פרשנותו של כתב ערבות, ראה עא 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום, פ''ד סו(2) 544:
"אכן, לשונו של כתב הערבות כללית היא. מקריאתו ניתן להסיק כי מדובר בערבות כלפי כל עסקאותיה של החברה עם דלק. אולם, כפי שמציין בית המשפט המחוזי לא ניתן לשלול גם מסקנה אחרת, לפיה ההסכם חל על עסקה מסוימת, אשר לגביה תהא ערבות ל"כל חוב והתחייבות" של החברה כלפי המערערת מעת לעת; גם לגבי עסקה אחת, ובמיוחד בעסקה מתמשכת ומורכבת, עשויות להיות התחייבויות שונות מזמן לזמן.
סוף דבר
בנסיבות העניין, ובשים לב לאמור לעיל, מורה על דחיית התובענה.