ביום 24.12.17 הגישה התובעת ללישכת ההוצאה לפועל את המחאת ביטחון אותה הפקיד בידה הנתבע, הסכום שנירשם על ההמחאה, על ידי התובעת, היה 34,874 ₪ (עם צלום השיק), הנתבע הגיש ביום 15.5.18 בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות וכן היתנגדות ביצוע השטר.
הצדדים אינם חלוקים על העובדות הבאות:-
הנתבע לא שילם דמי שכירות בסך 5,200 ₪, אם כי מאז הדיון ביום 17.10.18 שילם הנתבע לתובעת סך של 1,500 ₪ על חשבון חוב זה.
הנתבע, ומשפחתו, פינו את המושכר רק ביום 24.7.17, לאחר שהיתקבל פסק דינו של בית המשפט באשדוד, לדברי הנתבע היה זה מאחר ולא היה באפשרותו לשכור דירה אחרת.
בנסיבות אלו הנני פוסק לגבי תביעת התובעת כדלקמן:-
הנתבע חייב את הסכום של 5,200 ₪ בגין חוב שכר דירה שלא שולם, ואשר הוא הודה בו.
הנתבע חייב את הסכום של 15,600 ₪ כפצוי מוסכם, בהתאם להסכם ולאור הודאתו כי איחר בפנוי הדירה בכוונה, מאחר ולא היה באפשרותו לשלם שכר דירה.
...
בסופו של דבר הנתבע אישר כי הוא חייב את שכר הדירה (פחות הסכום ששולם על ידו מאז הדיון הקודם) וכן את הפיצוי המוסכם, טענות הנתבע ולפיו אין לו כספים, יש לו תיקי הוצאה לפועל נוספים ובכוונתו לפנות לאיחוד תיקים, אינן מהווה טענת הגנה.
אני דוחה את התביעה בגין סך של 1,404 ₪ בעבור תשלום לעו"ד בגין מכתבי התראה ועוד 250 ₪ בעבור הכנת תצהיר, מדובר בהוצאות משפט, וכאשר ההתנגדות מתקבלת בחלקה אין מקום לפסיקת הוצאות, כמו כן חלק מסכום זה נכלל בפיצוי המוסכם.
אני דוחה את התביעה לתשלום סך של 5,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש, התובעת לא הצביעה על נזק מיוחד שנגרם לה (הניסיון להציג מסמך רפואי ביום הדיון אין בו די).
לפיכך הנני מקבל חלקית את ההתנגדות, כך שסכום ההמחאה שהוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל יעמוד על 20,800 ₪ נכון ליום הגשת ההמחאה לביצוע.
