בקשה להארכת מועד בשל חוסר יכולת כלכלית לשלם שכר טרחת עורך דין

הנתבעת 1 טוענת כי לאחר שניתן פסק דין כנגדה, נמחקה תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 מחמת חוסר מעש בפסק דין מיום 25/12/18 ולפיכך דינו של פסק הדין אשר ניתן כנגדה להתבטל מחובת הצדק.

הנתבעת 1 טוענת כי התקשתה למצוא עורך דין אשר יטול על עצמו את ייצוגה והיא מתמודדת אף עם קשיים כלכליים.

לטענתה עיקול משכורתה מכביד עליה ובנסיבות אלו יש להאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולהתייחס לגופה של בקשה.

הנתבעת 1 טוענת כי שולם לה שכר טירחה מסוים אשר הושב לידיה של התובעת, עם קבלת דרישתה ביולי 2013.

בהתאם להוראות תקנה 176(א) ו(ב) לתקסד"א, התשע"ט 2018 רשאי בית המשפט להאריך מועד מטעמים מיוחדים.

גם כאשר בוצעה לה מסירת אזהרה בדבר תיק ההוצאה לפועל , ב 5/19 לא פנתה הנתבעת 1 בבקשתה וכאשר בוצע לה עיקול משכורת ב 1/21 אותו קיבלה לידיה ממש, אף אז, היו עיתותיה של הנתבעת 1 בידיה והיא לא פנתה בבקשתה אל בית המשפט, ללא כל הסבר סביר מדוע השתהתה עד כה. הטענה כי חיפשה עו"ד אשר ייצג אותה, אינה יכולה לעמוד לנתבעת 1 שכן היא בעלת השכלה משפטית בעצמה ומודעת היטב מן הסתם להלכות לעניין המועדים בעת הגשת בקשה שכזו.

...

בהעדרו של אותו "טעם מיוחד", הרי שאין צורך לבחון את השיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של הטעם המיוחד וניתן לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, כבר בשלב זה. הבקשה לביטולו של פסק הדין ועיכובם של הליכים: משנדחית הבקשה, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, אין להידרש לבקשה לביטול פסק דין , מה גם שנימוקיה לא הופרדו כלל מהבקשה להארכת המועד והובאו כמקשה אחת.

כלל האמור מוביל לכך כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובהתאם מתייתר הדיון בשתי הבקשות הנוספות לביטולו של פסק הדין מיום 25/10/18 ולעיכובם של הליכי הוצאה לפועל הננקטים בגינו.

סוף דבר, בקשת הנתבעת 1 נדחית.

עוד טענה המבקשת כי התקשתה למצוא עורך דין אשר ייטול על עצמו את ייצוגה והיא מתמודדת אף עם קשיים כלכליים.

המבקשת חוזרת על טענותיה כפי שטענה בפני בימ"ש קמא בכל הנוגע לרצונה לאתר עורך דין מתאים שייצגה, הקושי במימון שכר טירחת עורך הדין, מצבה הנפשי עת גילוי ההליכים נגדה והקושי הרב באיתור מסמכים ופרטים לאור השהוי בהגשת התביעה.

נטען כי מרגע קבלת הכספים אצל המבקשת ועד החלפת הייצוג בתיק לעו"ד דמרי לא נעשה מאומה על ידי המבקשת, חרף תשלומי שכר הטירחה וחרף המוסכם.

בעניינינו, כאמור, כפי שקבע בימ"ש קמא, למרות שב- 01/21 בוצעה לידיה של המבקשת מסירה של צו עיקול משכורת, המבקשת לא הזדרזה להגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, זאת ללא הסבר סביר מדוע השתהתה עד כה. כפי שנקבע, הטענה כי חיפשה עו"ד שייצג אותה אינה יכולה לעמוד למבקשת לצורך נימוק שהוי כה רב, שכן היא בעלת השכלה משפטית בעצמה ומודעת היטב להלכות לעניין המועדים בעת הגשת בקשה שכזו.

אציין כי אין רלוואנטיות לטענות המבקשת לעניין פסק הדין שניתן למחיקת התביעה נגד המשיבה 2 מחמת חוסר מעש, אשר ניתן לאחר מתן פסק הדין נגד המבקשת ואין לו רלוואנטיות לטענות המבקשת נגד ההחלטה.

...

לעניין זה אמנם סבור אני כי ייתכן שיש בסיס כלשהו לטענות המבקשת כי היה מקום לבקש מהמשיבה 1 להוכיח טענותיה לעניין היקף הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתרשלותה של המבקשת.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל ובסיכומו של דבר, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר הינה ראויה וסבירה בנסיבות העניין ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו. בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

אני מורה למבקשת לשלם למשיבה 1 את הוצאותה בהליך זה בסכום כולל של 6,000 ₪ ולמשיבה 2 את הוצאותיה בסכום כולל של 1,500 ₪.

בהיעדר תגובת הנתבע לבקשה, חרף החלטתי מיום 07.06.19, ולאחר שהתובעת הגישה אסכמתה בדבר המצאת הבקשה והחלטתי האמורה מיום 07.06.19 לנתבע, בהתאם להחלטתי מיום 16.06.19, נעתרתי לבקשה וביום 26.06.19 ניתן תוקף של פסק דין חלקי לנוסח הפסיקתה ולפיה הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,000,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד והוצאות כמפורט בפסיקתה.

עוד קודם לכן, ביום 30.09.18 הודיעה עו"ד שירי כהן אשר ייצגה את הנתבע בתיק זה, כי היא מתפטרת מייצוג בשל אי תשלום שכר הטירחה על ידי הנתבע.

לטענת התובעת, יש לדחות את בקשת הנתבע מחמת חוסר תום ליבו: כאשר הוא נהנה מצו כנוס הנכסים מפני נושיו, לרבות התובעת, הנתבע לא טמן ידו בצלחת והמשיך, בדרכו, לנסות ולהתמודד עם טענות התובעת.

במקום לבוא ולהידבר עם התובעת, כפי שהמליץ לו בית המשפט המחוזי בדיון מיום 02.03.22, בחר הנתבע להגיש בקשה לביטול פסק הדין כאמצעי טאקטי, בניסיון להחליש את מעמדה של התובעת כנושה עם שיעור נשייה של 64% מתוך החובות המאושרים בהליך הפש"ר. הנתבע טוען כי הוא לא המשיך בהליך על רקע מצב כלכלי קשה, אך הוא לא ציין מניין לפתע הוא כן יוכל לממן את הגנתו.

לא זו אף זו, במהלך חקירתו הנגדית במסגרת התביעה הנוספת, נישאל הנתבע מדוע לא התייצב להיתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו ועל כך השיב: "אני לא הופעתי באף תיק כי לא היה לי עורך דין ולא היה באפשרותי עורך דין, אז שנכנסתי לתהליך של פושט רגל, התייעצתי עם הכונס, והמליצו לי התיק היה תביעה נגדי, קבלתי פסק דין בהיעדר הגנה וקיבלתי בקשה להמשיך את התביעה שכנגד שתבעתי את זוהר עובד, גם המשפט הזה לא המשכתי כי לא היה באפשרותי להמשיך. אין לי עורך דין שמייצג אותי וגם עכשיו אין לי עורך דין שמייצג אותי" (שורות 1-10 בעמוד 31 לפרוטוקול הדיון מיום 24.06.21 בתביעה הנוספת, נספח 7 לתגובת התובעת).

המקרה דנן הוא, איפוא, מקרה של אי התייצבות שאינה אלא "היתעלמות מדעת" מההליך המשפטי, מה שמצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד ואת הבקשה לביטול פסק דין שניתן נוכח אותה אי התייצבות, ומטעם זה בלבד, אף ללא בחינת טענות ההגנה של הנתבע (ראו והשוו רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22.05.12), להלן: עניין חלה; רע"א 2876/22 יעל בועז (ספיחה) נ' סילביה מזרחי (30.05.22)).

...

יש לדחות את הבקשה גם מטעם זה, שכן מדובר בתיק ישן והליך ההוכחות בתיק הסתיים.

בנסיבות העניין ונוכח מכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר במקרה קיצוני בו הנתבע הפגין זלזול בוטה כלפי התובעת וכלפי בית המשפט והתעלם מדעת מן ההליך, באופן המצדיק את דחיית בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכן את בקשתו לביטול פסק הדין, מטעם זה בלבד.

סיכום על יסוד האמור לעיל, דין בקשת הנתבע להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשתו לביטול פסק הדין – להידחות.

הבקשה הועברה לתשובת המשיבים וניתנה למבקש ארכה לפנים משורת הדין להגשת תצהיר; המבקש הגיש תצהיר באיחור, מבלי שבקש ארכה.

בשנה הקודמת הכנסת המבקש הייתה כ-4,000 ₪, והשנה הוא כימעט ללא הכנסות, היות ומאז הקורונה הוא איבד את לקוחותיו בתחום השיער, כי ברובם עברו לפעילות מקוונת ולא באמצעותו, ולמבקש אין הכשרה או יכולת לעבוד בצורה זו. חלק גדול מהחוב הוא לשלטונות המס, מדובר בחוב טכני בשל אי הגשת דוחות, בשל חוסר יכולת לשלם לבעלי מיקצוע, והמבקש מנסה לטפל בכך.

למבקש אין אפשרות לשלם או לגייס את העירבון לערעור ובתוך מועד קצר.

המבחנים לפטור מהפקדת ערובה קשים יותר מאלה שנקבעו לפטור מתשלום אגרה ולכן, העובדה שהמבקש לא קיבל פטור מתשלום אגרה מלמדת על כך שהוא אינו זכאי לפטור מהפקדת ערובה (ר' בשג"ץ 4934/14 הנ"ל) באשר ליכולתו של המבקש לשלם את הערובה: אינני סבור שהמבקש הוכיח שאין ביכולתו לשלם את הערובה המופחתת שנקבעה, מהנימוקים הבאים: המבקש לא צירף ראיה כלשהיא ליכולתו הכלכלית, לא צירף דפי בנק, לא פירט את הוצאות והכנסות התא המשפחתי (ולטענת הנאמנת, טענות המערער המבקש אינן מדויקות).

המבקש נעזר בשירותיו של עורך דין פרטי, ולא פירט מה גובה שכר טירחת בא-כוחו, ומה המקור לתשלום שכר הטירחה.

...

לאחר שעיינתי במסמכים הרלוונטיים, לרבות פרוטוקול הדיון מיום 22.11.22, החלטות בית משפט קמא וטענות המערער, אינני סבור שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

נוכח האמור, על פי שני המבחנים שנקבעו בפסיקה לא זכאי המערער לפטור מהפקדת ערובה ולכן דין הבקשה להידחות.

התוצאה הבקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערובה נדחית.

תחילתם של הליכים בהסכם שכר טירחת עורך דין שנעשה בין המשיבה 1, עו"ד רות צימרמן (להלן: עו"ד צימרמן) ושותפה עו"ד דורון ברקוביץ (להלן: עו"ד ברקוביץ), לבין המבקש, שנערך ביום 22.9.2019.

כמו כן, בית משפט השלום קבע כי לא הייתה למבקש עילה לביטול ההסכם, וכי הוא הפר את ההסכם באופן חד צדדי מטעמי כדאיות כלכלית, ולא שילם את התמורה אשר התחייב לשלם.

בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המבקש מצדיקות בירור ראייתי, מקום בו מדובר בטענות הגנה לכאוריות אשר יכולות להביא לדחיית התביעה, באם תתקבלנה.

ביום 19.7.2022 קיבל בית משפט השלום (השופט א' רגב) את תביעת המשיבים, בקבעו כי עם חתימתו של המבקש על הסכם שכר הטירחה, מולאו התנאים לקיומו של חוזה בין הצדדים; כי אין בכך שלא נחתם ייפוי כוח ולא גובשה תכנית עבודה כדי לשלול את תוקפו המחייב של ההסכם; וכי הגם שהמבקש ביטל את ההסכם, אין בכך כדי לשלול את התחייבותו לשאת בתשלום הראשון, שהוסכם כי ישולם עם החתימה על ההסכם, אשר נועד להיות תמורה לעבודה ולזמן שהקדישו המשיבים לעניינו של המבקש, עד למועד ביטול ההסכם.

יתר על כן, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה אף מטעמים של חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש, אשר לדידם "מנצל לרעה את המערכת המשפטית, אשר נוהגת להיתחשב בבעל דין לא מיוצג". בנוסף, טוענים המשיבים כי אף אם העירעור היה מוגש במועד, דינו היה להדחות, וזאת מקום בו המערער חולק בעיקר על קביעות עובדתיות וממצאים עובדתיים, אשר בהם ערכאת העירעור תטה שלא להתערב.

עם זאת, משההחלטה נושא הבקשה הנה החלטה שעניינה בהארכת מועד להגשת ערעור, אין מקום לחזור על טענותיו של המבקש לגופו של עניין, או להדרש אליהן בגדר החלטתי זו. לעניין החלטת בית המשפט המחוזי נושא בקשה זו, המבקש טוען כי בהתניית הארכה להגשת העירעור בתשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח היתעלמו הערכאות קמא מכך שהגיש את בקשת הארכה להגשת העירעור במועד, ביום 17.8.2022, אך זו נדחתה בהחלטת מזכיר משפטי בהיותה בלתי תואמת להוראות התקנות.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובות המשיבים.

מהטעמים שלעיל, דין הבקשה להידחות.

עם זאת, נוכח העובדה שמבחינה נומינלית ההוצאות שנפסקו בדנן אינן גבוהות במידה יוצא דופן, ובהינתן שבעניין סכום ההוצאות (להבדיל מעצם פסיקתן), לא נשמעה מפי המבקש כל טענה, לא מצאתי שיש באמור כדי להטות את הכף בעניננו, ובמסגרת "גלגול שלישי". סיכומו של דבר: הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה לא יעשה צו להוצאות.