לפניי בקשה לפי סעיף 254ט(ט) לחוק התיכנון והבנייה תשכ"ה-1965, לקבלת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט **** מרדכי דמביץ), מיום 23.12.2020 בתו"ב 65557-05-16, לפיה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד זמני עד לדיון בבקשה להארכת מועד לבצוע צו הריסה שפוטי, שניתן ביחס למבנה מגורים הנמצא בסילואן בירושלים.
...
באותו יום ניתנה החלטה לפיה "מכתב איש המקצוע אינו קובע כי הבינוי תואם לתכנית המתאר החלה. נהפוך הוא... לא למותר לציין כי משנמצאים אנו 21 חודשים לאחר מתן גזר הדין, הרי שמתן ארכה במועד זה מותנה, לפי סעיף 254ח(ז) לחוק 'בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו' – אשר גם הן לא נראות, שהרי אין כל סיכוי להכשרת הבינוי בשלושת החודשים שנותרו למלאת שנתיים מעת מתן גזר הדין. לפיכך הבקשה למתן סעד זמני - נדחית".
טענות ב"כ המבקשת
בבקשת הרשות לערער, טוען ב"כ המבקשת כי למרות קידום הליכי תכנון שיזמה המבקשת, בית-משפט קמא לא בחן את הליכי התכנון והכשרת הבנייה, ודחה את הבקשה על סמך ההחלטה הקודמת מבלי לדון לגופו של עניין.
לטענתו, אין סיבה שתמנע אישור התכנית והכשרת הבנייה והסיכויים לכך "טובים ביותר ואף ודאיים".
לטענת ב"כ המבקשת, קביעת בית-משפט קמא לפיה בהעדר התאמה של הבנייה לתכנית, דין הבקשה להידחות על הסף, שגויה מבחינה משפטית; ולא היה לבית המשפט בסיס לקבוע שהבנייה איננה תואמת תכנית.
דין הבקשה להידחות.
בהחלטתה מיום 6.9.2020, בבקשה הקודמת למתן רשות לערער, קבעה כב' השופטת לומפ:
"מאחר שגזר הדין ניתן לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק, במקרה דנן חלות הוראות סעיף 254ט לחוק. מעיון במכתבו של האדריכל שצורף לבקשה בבית משפט קמא עולה, כי טרם אושרה התוכנית המכשירה את הבניה נושא כתב האישום, אלא היא מקודמת על ידו. על כן לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא עת הסתמך על האמור במסמכים אשר צירפה המבקשת לבקשה, מהם עולה כי הבינוי אינו מתאים לתוכנית החלה במקום. לפיכך, צדק בית משפט קמא עת קבע שאין הוא רשאי להיעתר לבקשה בהתאם להוראת סעיף 254ט(ד)(2) לחוק.
אשר על כן, הבקשה נדחית.