עוד באותו יום, ולאור העובדה כי המשיבה לא הצליחה בעבר לבצע את צו ההריסה במועד אשר נקבע בחוק והוגשו מטעמה שתי בקשות להארכת המועד לבצוע הצוו, הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי, עד למתן החלטה בבקשה, והוריתי למשיבה ליתן את תגובתה לבקשה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים הרבים שהוגשו לתיק, בבקשה ובתגובת המשיבה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, זאת מן הנימוקים הבאים:
תנאי הסף
אכן, צודק בא כח המשיבה כי ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף, משלא הוגשה בהתאם לתקנות התיכנון ובניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע- 2010, (להלן: "התקנות").
(ג) הבקשה תתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תתמך גם בתצהיר של איש המיקצוע המטפל בהליך הרשוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין.
...
סיכומם של דברים, בהינתן העובדה כי אין מחלוקת על כך שהבניה נבנתה ללא היתר, כי אין כל אופק תכנוני המאפשר הסדרת הבניה באופן חוקי בטווח הנגלה לעין או בכלל, ומקום בו המבקשים כלל לא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ עליהם, ולא זאת אף זו, מדוחות הפיקוח והצילומים שצורפו להם, נחה דעתי כי התשתית העובדתית האמיתית הינה כי נכון ליום 22.05.18 כלל לא נסתיימו עבודות הבניה והמבנה כלל לא היה מאוכלס.
סוף דבר
דין הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה ולביטולו להידחות.
המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.