בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ערן טאוסיג) מיום 21.12.2023, בתיקי תו"ח: 60752-03-18; 61689-03-18; 19241-12-17; 9410-06-18 19236-12-17; ו- 61710-03-18, לפיה נדחו בקשותיהם של המבקשים להארכת מועד לבצוע צוי הריסה שניתנו בגזרי דין, לפי סעיף 254ט לחוק התיכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

...

למעלה מן הצורך אוסיף כי דין הבקשות להידחות גם לגופו של עניין, כפי שטענה המשיבה בתגובתה בבית-משפט קמא (סעיף 26 לתגובת המשיבה - בקשה לסילוק על הסף).

בהיעדר תכנית כאמור – בית המשפט אינו מוסמך לעכב את ביצועם של צווי ההריסה, ולפיכך, גם מטעם זה, דין הבקשה להידחות.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

למחרת, ביום 30.10.2023, הגישה המשיבה "בקשה לתיקון עמדת המשיבה והחלטת בית המשפט מיום 29.10.2023". המשיבה ציינה כי בהסכמתה למתן ארכה נפלה טעות, שכן ב"כ המשיבה לא היתה ערה לכך שמדובר בצו הריסה שניתן לאחר תיקון החוק; ומאחר שגזר הדין ניתן בשנת 2020 ומאז חלפו שנתיים, בית המשפט אינו מוסמך להאריך את המועד לבצוע הצוו.

...

בית המשפט ציין כי "מוטב היה לו התקלה שארעה בתיק דנן לא היתה קורית, יחד עם זאת נתתי דעתי לכך כי המשיבה פעלה לתיקונה בהקדם והגישה הודעה מתקנת בחלוף 24 שעות ממתן ההחלטה. במצב דברים זה בו נעדר בית המשפט סמכות לעכב את ביצוע הצו אין מנוס מביטול החלטתי שניתנה ביום 29.10.23 וכך אני מורה. הבקשה לעיכוב ביצוע הצו נדחית". טענות המבקש המבקש טוען לחוסר תום לב של המשיבה, ששינתה את עמדתה לאחר שנתנה הסכמה לדחיית המועד לביצוע צו ההריסה.

בית-משפט קמא דחה את המועד לביצוע צו ההריסה למשך שנה, עד ליום 21.7.2021, וזאת בהתאם לסעיף 254ד(א) לחוק, לפיו "צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 254ב יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו, אולם רשאי בית המשפט... לדחות את מועד ביצוע הצו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד ביצוע הצו לא יידחה ביותר משנה מיום שניתן". דחיית המועד לביצוע הצו, לאחר תום השנה, מוגבלת בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 254ט לחוק, הקובע כדלהלן: "(א) בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מינהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שיפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצו האמור:

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית.

סיכום לאור שפורט, משאין חולק כי העבודה במקרקעין, ניבנתה ללא היתר, משנקבע כי לא נפלו פגמים בהוצאת הצוו ולנוכח העובדה כי לא מצאתי שיש אופק תיכנוני ממשי בזמן הקרוב הרי שאני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מינהלי ומאפשרת הארכת מועד לבצוע צו ההריסה.

...

בענייננו אני סבורה שמתכננת המחוז היתה רשאית להאציל את הסמכות למר שמסי.

טענת המבקש לחריגה ממדיניות האכיפה במגזר הערבי לאחר שעיינתי בטענות המבקש והתגובה שוכנעתי כי דין טענה המבקש לעניין חריגה ממדיניות האכיפה ביחס למגזר הערבי להידחות.

סיכום לאור שפורט, משאין חולק כי העבודה במקרקעין, נבנתה ללא היתר, משנקבע כי לא נפלו פגמים בהוצאת הצו ולנוכח העובדה כי לא מצאתי שיש אופק תכנוני ממשי בזמן הקרוב הרי שאני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי ומאפשרת הארכת מועד לביצוע צו ההריסה.

אשר לדחיית הבקשה להארכת מועד לבצוע צו ההריסה, נטען כי בקביעתו לפיה אין היתר בהשג יד ולא קיימת שקידה ראויה, היתעלם בית המשפט מתצהירה של האדריכלית מרקס וממסמך סטאטוס בתיק ההיתר.

...

יצוין כי בתום דיון בבקשה, ביום 28.2.2024, בטרם מתן החלטה בעניין חילוט הערבויות, התייחס בית המשפט להליך המקביל בעניין צו ההריסה, וקבע כי "אין בידי להיעתר לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי... ובקשה מתאימה צריכה להיות מוגשת לשופט הדן בהליך זה...". ביום 14.3.2024 הגישה המערערת, בתיק צו ההריסה, בקשה לביטול צו ההריסה ולחילופין בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

לגבי סעיף ב' להסכמה, הנוגע להתחייבות המערערת לבצע הריסה, נקבע כי: "בסעיף ב' להסכמות מיום 31.8.23 נקבע כי על המשיבה לבצע הריסה מלאה של המרפסת המסומנת בתשריט במספרים 3 לרבות העמוד שנבנה בשטח הציבורי, אשר ייהרס או ישאר בהתאם לשיקול דעת של איש המקצוע בשטח. מעיון בתמונות (מש/1, מש/3, מש/8 ומש/11) עולה כי מרבית המרפסת נהרסה, כך שנותרה אך רצפתה כשהיא תלויה באוויר ובולטת מקיר המבנה. אף המעקה המקיף אותה נהרס ואין חולק כי המרפסת איננה שמישה, בוודאי לא כמרפסת. מחד גיסא, צודקת המבקשת כי אין המדובר בביצוע הריסה מלאה כדרישת סעיף ב' להסכמות הצדדים. מאידך גיסא, המשיבה טענה כי העבודה נעשתה באופן מיטבי, לאחר התייעצות עם המהנדס שפר ובהתאם להנחיותיו ואף ביקשה להניח את דעת המבקשת והציגה מכתבו של מהנדס אחר, מר ידלין, בו נכתב כי "המרפסת בנויה באמצעות קירות פלדה שחודרים לרצפת הדירה, הריסה של המרפסת עלולה לגרום נזק כבד לרצפת הדירה ומהווה סכנה. ממליץ לא להרוס את המרפסת.". כפי שטענה המבקשת עצמה, השאלה האם אכן ניתן לבצע הריסה מלאה של המרפסת, לרבות רצפתה, מבחינה בטיחותית תבחן על ידי איש מקצוע מטעמה של המבקשת בבואה לבצע את צו ההריסה המינהלי שהוצא נגד המבנה (ראה עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.24, ש' 18-19) סבורני כי, לצורך הדיון בבקשה לחילוט ההפקדה והערבות ניתן לראות במשיבה כמי שעמדה בהתחייבותה, בצורה המיטבית ובהתאם לחוות דעת מהנדס מטעמה.

אשר לבקשת המערערת לביטול צו ההריסה, שהוגשה בתיק צו ההריסה, ניתנה באותו יום, 24.3.2024, ההחלטה מושא הערעור, לפיה: "בקשה זו נמחקה לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. אף אלמלא הדבר היה מנוגד להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה, ברור אף כי לא ניתן להגיש במסגרת תיק זה את הבקשה מחדש. מעיון בבקשה ובתגובה עולה כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה. מן התמונות שצורפו לא נתן להבין מה נהרס ומתי. בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע הצו, בוודאי שלא קיים היתר בהישג יד. אף לא קיימת שקידה ראויה להוצאת היתר, כאשר התיק נפתח רק ביום 17.1.24, באופן שנכון להיום הבקשה בשלב בוסרי ביותר. לא נראה כי יש ממש בטענה כי תוך חודשים ספורים יינתן היתר המכשיר את העבירה. הבקשה נדחית". על כך הערעור שלפניי.

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל, אך לא מהטעמים שהעלו ב"כ המערערת, שכן אינני מקבלת את טענתם כי החלטת בית המשפט בתיק הפסקת העבודה, מחייבת גם בתיק צו ההריסה.

בכל הנוגע להריסת המרפסת – ראשית, כאמור, בדיון שהתקיים ביום 28.2.2024, קבעה כב' השופטת גרינבאום-שמעון כי "אין בידי להיעתר לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי... ובקשה מתאימה צריכה להיות מוגשת לשופט הדן בהליך זה...". בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה תלויה גם בביצוע התחייבותה של המערערת, וממילא, השאלה אם המערערת מילאה התחייבותה שניתנה בתיק צו ההריסה, צריכה לבוא לפתחו של בית המשפט שדן בצו ההריסה.

אמנם אין להעתר לבקשות אלו כעניין שבשיגרה, אולם טעמים בטחוניים הוכרו בפסיקה ככאלה אשר מצדיקים מתן הארכת מועד לבצוע צו הריסה מינהלי (ראה רע"פ 3319/15 שקיראת נ' יו"ר הועדה המקומית לתו"ב ירושלים, 20.7.15; ע"פ(ירושלים) 2604/08 דיוק נ' יו"ר הועדה המקומית לתו"ב ירושלים, 25.12.2008, פסקה 17).

...

אף שמדובר בבקשה שנייה להארכת מועד, שהוגשה באיחור, ואף שהתצהיר שצורף לה הוא כללי, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה.

לאור האמור לעיל, אני רואה לנכון להיעתר לבקשה.

ברם, בשים לב לכלל הנסיבות ולטענות שהעלתה המשיבה, אני מורה על הארכת המועד למשך 60 יום, שמניינם יחל מהיום.