בקשה להארכת חופשת לידה ללא תשלום

התובעת ילדה ביום 30.7.18 ויצאה לחופשת לידה אשר הייתה אמורה להסתיים ביום 12.11.18 (להלן – ההיריון הראשון) אולם התובעת ביקשה להאריך את חופשת הלידה בשלושה חודשים נוספים עד ליום 1.2.19.

התובעת צרפה מסמכים רבים להוכחת טענתה כי התכוונה לחזור לעבודתה מיד לאחר חופשת הלידה (ביום 1.2.19) וכי בפועל נחשבה עובדת בית הקפה לאורך כל התקופה בה שהתה בחופשת לידה, חופשה ללא תשלום, שמירת הריון ושוב חופשת לידה.

...

לאור האמור, קבענו שב"יום הקובע" התובעת הייתה "עובדת" ויש לקבל את תביעתה.

ערים אנו לכך שלא צורפו על ידי התובעת מסמכים בכתב מזמן אמת אולם לאור אופי עבודת התובעת (ברמנית ועבודה במשמרות), והיותה אם חד הורית לשני פעוטות בגילאים צמודים סבורים אנו שלא הבינה את הצורך בתיעוד בכתב בזמן אמת וכן לא הייתה צריכה לאור הסכמתו של המעסיק בשיחה ביניהם.

סוף דבר אשר על כן ועל יסוד קביעותינו לעיל, התביעה מתקבלת.

לפני תביעת התובעת, הגב' טלי אמזלג, לתשלום פיצוי סטאטוטורי מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ה-1998, פיצוי בגין עגמת נפש והפרת זכות השימוע נוכח טענתה כי הנתבעת, חברת טמפו משקאות בע"מ, פיטרה אותה ללא שימוע, על רקע הורות והעדרותה בגין מחלת ילד.

לטענת התובעת יש להסיק זאת גם בשל העובדה שלפני יציאתה לחופשת לידה, הנתבעת היתה מרוצה מעבודתה והאחראי החדש עליה, מר יואש ביקש ממנה לעזוב את תפקידה הקודם בחברה ולעבוד איתו כאשר היא בעצמה ביקשה להאריך את חופשת הלידה, והאחראי עליה לא רק שהוציא אותה מתפקידה הקודם אלא שגרם לפיטוריה מהחברה כולה, ללא בחינת העברתה לתפקיד אחר בנתבעת.

...

סעיף 5 (ב) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) קובע כי: "(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמא).

בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים על הפרת חובת השימוע בסך 15,000 ש"ח ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

משהתביעה התקבלה בחלקה ונוכח הפער בין הסכומים שנתבעו לאלו שנפסקו, לא שוכנעתי כי יש לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

לשיטת הנתבעים, התובעת יצאה לחופשת לידה ולא חזרה משך למעלה משנה מבלי שהודיעה דבר, ולכן נותקו יחסי העבודה ורצף העבודה.

על פי סעיף 7 (ד) לחוק עבודת נשים, עומדת לעובדת אפשרות לחופשה ללא תשלום לאחר תום תקופת הלידה וההורות (להלן: "חל"ת").

מכל מקום, לא הוכח כי התובעת הודיעה על כך למעסיק, או עמדה בתנאי תקנות עבודת נשים (הודעה על הארכת חופשת לידה או פיצולה בשל אשפוז היולדת או ילדה), תשנ"ט- 1999, לפיהן היה עליה ליתן למעסיק הודעה מוקדמת על כוונתה לצאת לחל"ת. יתרה מכך, מעדותה של התובעת עלה כי כלל לא ביקשה להאריך את חופשת הלידה: "ש. את ביקשת לצאת לחל"ת?

...

טענות הנתבעים יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 1 ולדחות את טענות התובעת להרמת מסך נגדו.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 5,000 ₪ הפרש פיצויי פיטורים בסך 26,161 ₪.

טענות הקיזוז של הנתבעים לא נטענו ללא כימות בכתב ההגנה ולפיכך, ומעבר לקביעות במחלוקות לגופן, הן נדחות.

התביעה נגד הנתבע 1 נדחית, והתובעת תישא בשכ"ט עו"ד הנתבע 1 בסך 3,000 ₪.

נקבע כי ספק זה מתיישב עם שאר הראיות בתיק והעדויות מטעם המעסיק, מהן עולה כי שהותה של המערערת בחופשת לידה ללא תשלום לא הייתה קשורה להריונה השני אלא לרצונה לטפל בבנה הבכור, וכי הפסקת עבודתה אצל המעסיק לא נבעה מעצם כניסתה להיריון נוסף אלא מאחר שלא התאפשר לה לעבוד במתכונת השעות הגמישה שביקשה (ולכן חיפשה, גם לאורך חופשת הלידה שלא בתשלום, מקומות עבודה חלופיים).

מדברי ההסבר לתיקון מס' 46 לחוק עבודת נשים, אשר במסגרתו הוארכה חופשת הלידה ל-26 שבועות, עולה כי הארכת תקופת הלידה וההורות נועדה לאפשר לעובדת "להקדיש זמן מספק לטיפוח הקשר עם ילדה ולמנוחה, תוך שמירה על זכותה להמשך העסקתה". כפי שצוין בעיניין ארגמן, תכליתם המרכזית של דמי הלידה היא תכלית סוציאלית, ומטרתם "הענקת פרק זמן סביר לאחר הלידה אותו תוכל אם שהיא אשה עובדת להקדיש לטפול ברך הנולד מבלי שתפגע כלכלית כתוצאה מכך, כחלק מהדרכים בהן נקט המחוקק לצורך הבטחת שילובן השוויוני של נשים בשוק העבודה" (ההדגשות נוספו; סעיף 42 לפסק הדין והאסמכתאות שם; לחשיבות שמירה על זכויותיהן של נשים הבוחרות לנצל את תקופת הלידה וההורות הסטאטוטורית המלאה בהקשר של דמי לידה ראו את עב"ל (ארצי) 5280-04-15 המוסד לביטוח לאומי - טלי פלס (23.2.16)).

...

סוף דבר - הערעור מתקבל.

סגן הנשיאה אילן איטח מבלי להדרש לכלל קביעותיה של חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה אני מסכים לכך שדין הערעור להתקבל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.

[5: ס' 2 לתצהירה ] [6: ס' 8 לתצהירה] נסיבות סיום העבודה- אין חולק כי בחודש 12/18 התובעת יצאה לחופשת לידה, וכי התפטרה לאחר מכן.

מתצהיר הנתבע[footnoteRef:28] כך גם מעדותו בפנינו עולה כי התובעת ביקשה להאריך את חופשת הלידה שלה והנתבע נעתר לבקשתה, ועל כן, יחסי העבודה נשמרו במשך 10 חודשים מהלידה, כך שסביר כי מבחינתו של הנתבע התובעת הייתה זכאית במועד סיום עבודתה לפדיון דמי הבראה[footnoteRef:29].

התובעת הייתה בחופשה ללא תשלום לאחר הלידה, וכפי שניתן להסיק מעדותו של הנתבע, העדרות זו הייתה בהסכמתו.

...

התביעה כנגד הנתבע מתקבלת באופן חלקי, כך שעליו לשלם לתובעת את סכומים הבאים: א. חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך: 6,485 ₪.

התרשמנו כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה ביחס לזכויותיה של התובעת, ועל כן לא מצאנו לפסוק פיצוי הלנת שכר ברכיב הרלוונטי, ויש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כפי שנפסק.

באשר להוצאות, לאחר שכלול כלל טענות הצדדים, הפער בין הסכום שנפסק לסכום התביעה המקורי, התנהלות התובעת בהליך בכך שלא התייצבה לישיבת ההוכחות ללא התראה מבעוד מועד, העובדה שנפסקו לתובעת בהליך זה סכומים שהיו צריכים להיות משולמים לה עוד בשנת 2019, דחיית התביעה כנגד הנתבעת אשר יוצגה בייצוג משותף עם הנתבע ולא הגישה ראיות נוספות או הביאה עדים מעבר לראיות הנתבע - מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.