בקשה להארכת אישור שהייה ועבודה עד להכרעה בערעור

ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 14.1.2024, סמוך לאחר דחיית בקשת רשות העירעור על ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית בעיניין מימון הגיש המבקש בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי, כך שהתובענה תתברר יחד עם התובענה הייצוגית בעיניין מימון בהתאם לסעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן בקשה לעיכוב ההכרעה בטענת ההתיישנות עד להחלטה בבקשה להעברת התובענה.

בתקופת הארכה שניתנה למבקש להשלמת טיעון בעיניין ההתיישנות, ונוצלה על ידי המבקש להגשת בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי ולבקשה לעיכוב ההכרעה בשאלת ההתיישנות, הוגשה תובענה ייצוגית חדשה באותה עילה במסגרת ת"צ 45037-10-23 חגית טימוסית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ. התובענה החדשה בעיניין טימוסית, אשר הוגשה במקור בשנת 2019 על ידי בא כוח המבקש ונמחקה, מנוסחת כדי זהות לבקשת האישור כאן, אך חתומה על ידי מייצג אחר.

(ראו גם; בג"ץ 62/13 רונן תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה פס' 9 (28.01.2013); ת"צ (מחוזי ת"א) 30649-09-22 יעל הורביץ נ' קליגל-טק בע"מ פס' 46-47 (נבו 16.01.2024)‏‏; רע"א 7202/18 יוסף קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס' 13 (פורסם בנבו, 11.2.2019)).

המבקש, אשר בדיון המקדמי ביקש להשלים טיעונים בכתב לעניין סעיף 26(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, "ניצל" את השהות שניתנה לו להעלאת טענה חדשה להשעיית תקופת ההתיישנות ובניסיון להמנע מהכרעה בשאלת ההתיישנות, עתר להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי ולברורה שם יחד עם התובענה בעיניין מימון אשר הוגשה עוד בשנת 2013 ועליה ידע בעת הגשת התובענה דנן.

...

בעניין רע"א 3431/15 יוטרייד פרמיום בע"מ נ' יושרה - עמותה לקידום היושרה בשוק ההון (פורסם בנבו, 16.7.2015)‏ נקבעו הדברים הבאים, היפים לענייננו: "המנגנון להחלפת תובע ייצוגי הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק תובענות ייצוגיות נועד בעיקרו כדי לשמר בקשה אשר עומדת בכל התנאים הקבועים בסעיף 8(א) וזאת על מנת לייעל את המשך הדיון בתובענה הייצוגית שנמצאה ראויה לבירור, כאמור. ואולם, השימוש במנגנון זה ייעשה רק במקרים שבהם לא ניתן היה לצפות מראש כי אין בידי התובע המקורי עילת תביעה אישית... לעומת זאת, אין מקום להפעלתו באופן הנותן יד להתנהלות בלתי הולמת של מי אשר היה מודע כבר בעת הגשת בקשת האישור כי הוא אינו כשיר להגישה על פי תנאי החוק, וכזה הוא המקרה בענייננו. זאת ועוד - הפעלתו של מנגנון החלפת התובע המייצג על פי סעיף 8(ג)(2) הנוגע לענייננו מותנית בכך שבית המשפט מצא כי מתקיימים כל התנאים הנדרשים לאישור הבקשה הקבועים בסעיף 8(א) לחוק. למסקנה כזו יכול בית המשפט להגיע רק בסוף הדיון בבקשה לאישור, ואילו בענייננו נענה בית המשפט לבקשה להחלפת התובע המייצג בטרם החל כלל הדיון וממילא בטרם בחן והכריע בשאלת התקיימותם של התנאים האמורים" (פס' 5) (ההדגשה אינה במקור-א.ב).

מכל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.

אינני מקבלת את בקשת המבקש שלא לחייבו בהוצאות.

המבקשים הגישו ערעור מנהלי על החלטה זו, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע הפקדת הערבות ולצו ביניים שעניינו היתר לשהות בישראל לפי הרישיונות עד להכרעה בעירעור.

בתמצית, נטען כי המצב הקיים בעת הגשת העירעור הוא שהמבקשים 2-1 אחזו ברישיונות אלה כמה שנים, ויש לשמר מצב זה; כי בלי הרישיונות לא יוכלו המבקשים לעבוד ולהיתפרנס (ונטען שחסכונותיהם כלו), ולעומת זאת לא ייגרם למשיב נזק אם הרישיונות יוארכו; כי הארכת תוקף הרישיונות נחוצה כדי שהמבקשים יוכלו להתקיים קיום אנושי בכבוד; וכי טובים סכויי ערעורם לבית המשפט לעניינים מנהליים.

המשיבה תאריך את תוקפו של הרישיון מסוג 2(א)(5) שניתן למבקשים 2-1 בחצי שנה ותשוב להאריכו בחצי שנה בכל פעם עד להכרעה בעירעור, אלא אם כן תהיה מניעה חדשה להארכת הרישיון.

...

בלי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי הערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, אני סבור שמאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המבקשים.

התוצאה היא שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים.

הערעור מתקבל אפוא.

רקע, עקרי העובדות ועיקרי טענות המערערים עם הגשת העירעור ביום 13.9.2023, התבקש גם צו ביניים שימנע את הרחקת העובדת מישראל עד הכרעה בעירעור לגופו.

המערער, כבן 83, אלמן, הזקוק לעזרה סיעודית והוא אף בעל היתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד, שהוא בתוקף עד סוף שנת 2023.

בהחלטה צוין כי תנאי הסף שלא היתקיימו הם העובדה שבעת הגשת הבקשה עברו מעל שמונה שנים מיום כניסת העובדת הזרה לראשונה לישראל באשרה ורישיון לעבודה בענף הסיעוד וכן כי חלפו מעל תשעים יום מאז סיום תקופת העסקתה החוקית.

עוד הוסיף בית הדין, כי אף הוראת השעה שנוספה בתקופת הקורונה ואשר תוקפה הוארך מעת לעת (האחרונה: חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 37 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ג-2023), אינה יכולה לסייע בנסיבות הנדונות, מאחר שהבקשה הוגשה לאחר המועד הקובע שנקבע בה. דיון והכרעה כאמור לעיל, לא נמצא מקום להתערב בפסק-דינו של בית הדין ואף נמצא כי ניתן לדחות את העירעור הנידון בהסתמך על הנמקתו.

כתמיכה להצדקה להארכת תקופת ההתארגנות, אף הפנו להודעת המשיב שעל-פיה בשל המצב הבטחוני בישראל, תוקפן של אשרות שהיה חוקיות של זרים השוהים בישראל כדין תוארך עד יום 8.2.2024.

...

לאחר עיון בכל כתבי הטענות שהוגשו ובכלל זה, כתב הערעור, תשובת המשיב ונספחיהם וכן בהחלטת המשיב הנדונה ובפסק דינו המנומק של בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב וכן כי יש לדחות את הערעור וזאת אף תוך הסתמכות על הנמקת פסק דינו של בית הדין (בהתאם להוראות תקנה 138(א)(5) ותקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, החלות על הערעור הנדון מכוח תקנה 28 בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין משך תקופת ההתארגנות הגעתי לכלל מסקנה כי אכן, לא ניתן להתעלם ממצבו הסיעודי המורכב של המערער, שאף עומד ביסוד ההיתר שניתן לו להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד ואף לא ניתן להתעלם מהקושי הנטען באיתור עובד מתאים אחר.

מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בתיק (י-ם) 2651-22 (כבוד הדיין מיכאל זילברשמיד), שבגדרו נדחה ערר על החלטת המשיב לדחות בקשה להארכת היתר שהייה מתחדש (מסוג היתר מת"ק) שבו מחזיק המערער מזה כ-14 שנים, במסגרת הליך איחוד מישפחות.

המשיב קבע כי "קבלת טיפולים רפואיים בישראל / עבודה בישראל, אין בהם כשלעצמם כדי להוכיח כי מרכז חיים נמצא בישראל, שכן נוכח הסמיכות הגיאוגרפית בין האיזור לישראל, ניתן לקבל שירותים שונים במדינת ישראל ולהתגורר באיזור. בכתב הערר לא ניתנה כל היתייחסות לכניסותיו התכופות של מר כורדיה חרבאווי מהאיזור לישראל, בשעות הבוקר המוקדמות, המעידות על כך כי לינותיו אינן בישראל". ערר שהוגש לבית הדין נדחה בפסק דין מיום 11.6.2023.

המערערים מדגישים כי מדובר בבטול מעמד לאחר 14 שנים שבמהלכן נבחן עניינו של המערער מידי שנה "באופן מקיף ולא נמצא רבב בכל היבט מתבחיני הבקשה", כאשר האסמכתאות שהגיש המערער לצורך הבקשה דנן היו "כפי ההוכחות המקיפות המוצגות מידי שנה במהלכן הוארך היתר השהייה של המערער". לטענתם בנסיבות אלה מוטל על הרשות נטל מוגבר בעת בחינת הבקשה: "תוצאות ההחלטה הן הרות גורל באשר המערער כבן של תושבת (ולא בן זוג) אינו יכול להגיש בקשה חדשה נוספת, עת חלון ההזדמנויות לבחינת בקשה לרישום ילדים עומד עד לגיל 18. משכך משמעות החלטת המשיב היא הפרדת המערער ממשפחתו, קריעתו מביתו, ביטול כל זכויותיו והסתמכותו על המעמד שניתן לו וזאת על סמך דו"ח מעברים חלקי ובהעדר מתן זכות טיעון באופן ראוי. לכל זאת לא מתייחס פסק הדין". המשיבה טוענת כי יש לדחות את העירעור.

דיון והכרעה דין העירעור להיתקבל.

...

לטענתם אילו היה מוצג הדו"ח "יכול היה המערער להסביר את פשר יציאותיו בזמנים המצוינים בדו"ח". עוד טוענים המערערים כי דו"ח המעברים דווקא מחזק את המסקנה כי המערער ניהל מרכז חיים בישראל, שכן עולה ממנו שבמהלך שבע וחצי שנים נכנס המערער לישראל 123 פעמים, "פחות משתי כניסות לחודש, כאשר רבות מהכניסות בשעות היום והערב". לטענתם המשיב התעלם מכך שהכניסות המרובות בשנת 2021 התרחשו בתקופה של חודשים בודדים, שבה על פי אסמכתא שהציגו למד המערער בקורס ריצוף בחברון, שהתקיים לטענתם "משעות אחה"צ אל תוך שעות המאוחרות של הלילה". עוד לטענתם באותה תקופה הרבה המערער לבקר את סבתו שהייתה חולה (ונפטרה בשנת 2023).

הממצאים שעליהם ביסס המשיב את המסקנה ולפיה מרכז חייו של המערער אינו עוד בישראל, גם הם אינם חד משמעיים ומוצקים די הצורך.

מהמקובץ עולה כי במשך תקופה של כ-7 חודשים שהה המערער רבות באזור, למד ולן שם, לעיתים מידי יום ביומו.

סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שההחלטה מושא הערעור מבוטלת.

בפסק הדין נדחה על יסוד הכתובים ערר על החלטת המשיב, שדחה על הסף את בקשת המערערת 1 (להלן: המערערת), להאריך מטעמים הומנטאריים מיוחדים את תוקף רישיון הישיבה של המערערת 2 (להלן: העובדת) לשם טפול סיעודי בה. העירעור הוגש ביום 30.4.2024 ויחד עמו הוגשה בקשה לצוו ביניים למנוע את הרחקת המערערת 2 מישראל עד להכרעה בעירעור לגופו.

נוכח המצב האמור, המערערת היא בעל היתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד.

בסיום הדברים, צוין כי חרף ההבנה כי הפסקת עבודתה של העובדת אצל המערערת עלולה להקשות עליה ועל בני משפחתה, אין בכך כדי להקים עילה להתערבות בהחלטת המשיב התואמת את דרישות החוק.

ממילא, לא ניתן להזקק לה במתכונתה זו. יתכן שכוונת המערערות הייתה להודעתו של מר משה נקש, ראש מינהל עובדים זרים, מיום 4.4.2024 שכותרתה: "חרבות ברזל – הודעה על הארכת תקופת אי אכיפה זמנית לגבי עובדי סיעוד זרים שבקשה לועדה הומניטארית לסיעוד בגינם נדחתה בין התאריכים 7.10.2023 – 31.7.2024". ככל שאמנם כך הדבר, הרי ההודעה האמורה אינה בגדר העתרות לבקשות להארכת רישיונות של עובדים השוהים בישראל מעל 8 שנים כנטען בכתב העירעור, אלא מדובר בהודעה על אי אכיפה זמנית לגבי עובדים שבקשתם נדחתה בתקופה שהוגדרה בהודעה.

...

בהתחשב בכך, גם הטענה האחרונה דינה להידחות.

אשר על כן, ונוכח הטעמים שפורטו, הערעור נדחה.

לפנים משורת הדין, ובשל גילה המבוגר ונסיבותיה המורכבות של המערערת כמתואר בכתב הערעור ובחומר הרפואי שצורף לו, אני מורה על תקופת התארגנות בת 120 ימים מהיום.