בקשה להארכה להגשת התנגדות לביצוע שטרות

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר בתיק הוצל"פ 523287-08-22 והתנגדות לבצוע השטר.

...

הכרעה הבקשה להארכת מועד דין הבקשה – להתקבל.

מאחר שהתובעת התעלמה לחלוטין בסיכומיה מבקשת הארכת המועד, אניח לחובתה כי היא מסכימה לבקשה, ומטעם זה הבקשה מתקבלת.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הקיים בתיק, אני מחליט כך: ניתן היה לדחות את ההתנגדות לגופה, בשל כך שהנתבע הציג בתצהירו "הגנת בדים" (טען שלא קיבל תמורה אך בשיחת אישור שיקים שנערכה עמו בזמן אמת, כמתועד בפרוטוקול, הוא אישר בפה מלא קבלת תמורה בגינם) ו/או בשל כך, שגם לשיטת הנתבע (רק על סמך הגרסה בדבר החלפת השיקים כמוצהר), מדובר למעשה בעסקת "גלגול שיקים" שלגביה כבר נקבע בפסיקה שהיא מגלמת קבלת תמורה ע"י שני הצדדים לעסקה.

תיק זה ניפתח בהתנגדות לבצוע השטר ובקשת הארכת מועד להגשת היתנגדות שהגישה הנתבעת בגין שטר חוב שניתן על ידה סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השיטריות (בחוק זה – שטר) ניתנים לבצוע כמו פסק דין של בית משפט." מעמדו של שטר הנו כשל פסק דין.

...

עוד עלה כי טענות דומות לזיוף אינן נטענות ונדחות בפעם הראשונה, לרבות בהליכים משפטיים.

לסיכום: לאחר ששמעתי את הצדדים בתיק זה, לרבות העדים, חוות דעת המומחית, ולאחר הליכים ממושכים, אני דוחה את ההתנגדות במלואה.

בהתאם אני מורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק מס' 17-01582-03-7.

" יפים הדברים שנאמרו בפסק דינו של כבוד השופט ערפאת טאהא בעיניין זה: "סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע שטר תוגש תוך 30 יום מהיום בו הומצאה האזהרה למבקש. מדובר במועד שנקבע בחיקוק. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי כאשר מוגשת בקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק, על המבקש להראות טעם מיוחד, אשר מצדיק את הארכת המועד שנקבע בחיקוק. קנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הוא חמור, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשיגרה, ברע"א 2195/00 המועצה המקומית מג'אר נ' אכרם סרחאן, תק-על 2000(2), 32, נקבע כי "האינטרסים המעורבים בבקשה זו אינם רק האינטרסים של המבקשת, אלא גם של המשיב, שלאחר חלוף המועד להגשת בקשת הביטול זכה למעין "חסינות" מפני ביטול ההליכים שננקטו נגדו.

...

מעל לצורך, אמשיך לדון בבקשת ההתנגדות גופה, וגם בעניין זה סבורני שאין למבקש כל בסיס להתנגדות והגנתו הגנת בדים היא והסיכוי כי יעלה בידו להוכיח את הגנתו הוא קלוש ביותר עד לא קיים.

התמיהות מתצהירו של המבקש רבות וכבדות משקל; באם לא ידע המבקש אודות החוב וגילה זאת במקרה, כיצד הגיע למסקנה כי אביו לא נתן שיקים והפנקס נגנב ממנו; התמיהה נעוצה אף בכך, כי באם המנוח לא משך שיקים, מדוע זה הזמין פנקס שיקים; המבקש אף לא טרח להסביר מהיכן הידיעה כי פנקס השיקים נגנב; לא ברור כיצד יודע המבקש כי אביו לא רשם את השיק; וכן לא ברור כיצד המבקש הגיע למסקנה לפיה לא ניתנה תמורה בגין השיק.

בעניין ת"א (ירושלים) 4582-03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן קבע כבוד השופט סולברג את העיקרון לפיו סופיות הדיון משרתת את הצדק, וחוסר צדק הוא התדיינות שאינה פוסקת: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא- היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק. ענייננו איננו ראוי לבוא בגידרם של היוצאים מן הכלל." מכל המקובץ, סבור אני שהגנתו של המבקש הגנת בדים היא ועל כן דין הבקשה להידחות.

בבקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר הדרישה שונה ופחות נוקשה מזו הנדרשת בהליכים אחרים, למשל בעת הגשת ערעור באיחור.

...

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים, יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [פורסם בנבו] (09.12.2009)).

בנסיבות, אין מנוס מבירור טענות הצדדים ביחס לשיק מושא התיק וזאת כמובן במסגרת הליך שמיעת ראיות כדין.

בהינתן הנקוב לעיל, שוכנעתי כי לא מדובר בהגנת בדים וכי יש מקום למתן רשות להתגונן.

זה המקום גם לציין שהפסיקה הבחינה בין טעמים מיוחדים להארכת מועד בהליך הראשון בבית המשפט לבין הארכת מועד לצורך הגשת ערעור, בהליך הראשון, כפי בעניינינו – היתנגדות לבצוע שטר - הטעם המיוחד הנידרש "מופחת". לאור האמור, אני נעתרת לבקשה להארכת מועד ומאריכה למבקשת את המועד להגשת ההיתנגדות, אולם זאת בתנאי שתשלם למשיב סך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

...

זה המקום גם לציין שהפסיקה הבחינה בין טעמים מיוחדים להארכת מועד בהליך הראשון בבית המשפט לבין הארכת מועד לצורך הגשת ערעור, בהליך הראשון, כפי בענייננו – התנגדות לביצוע שטר - הטעם המיוחד הנדרש "מופחת". לאור האמור, אני נעתרת לבקשה להארכת מועד ומאריכה למבקשת את המועד להגשת ההתנגדות, אולם זאת בתנאי שתשלם למשיב סך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ובפרשת צול ניהול פרויקטים (ע"א 3300/04) קבע בית המשפט העליון (ביום 8.12.09): "בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (, 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן ... " במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין).

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ונותנת למבקשת רשות להגן אך זאת בכפוף לכך שהנתבעת –המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 1.10.23 ערובה בסך של 300,000 ₪.