בקשה להאריך את מועד פדיון הנכס בתיק ההוצאה לפועל

בסעיף 37 להסכם נכתב: "במידה ויסבור כונס הנכסים ו/או יורה בית המשפט כי דין הבקשה כהגדרתה לעיל להתברר בפני רשם ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ישונו הוראות הסכם זה בהתאמה, כך שבכל מקום בו נרשם 'בית המשפט' ייקרא: 'לישכת ההוצאה לפועל בתל אביב'". הכונס סבר שרשם ההוצאה לפועל מוסמך לאשר את הסכם הפדיון ופנה אליו בבקשה לאשרו.

לדבריו, כשם שהסמכות לאשר את ההסכם הייתה נתונה אך ורק לבית המשפט של פש"ר, כך גם הסמכות לבטלו מסורה רק לו. נטען כי בית המשפט של פש"ר קבע שהסמכות לידון בבקשה להארכת מועד – ובה בלבד – מסורה לרשם ההוצאה לפועל, אך בית המשפט המחוזי לא הסמיך ולא היה רשאי להסמיך את הרשם לקבוע אם ההסכם בטל, אם לאו, עקב איחור בבצוע תשלום מסוים.

אין בפיו כל הצדקה לכך שלא שילם את התמורה במועד, ואף לא עמד באורכות שניתנו לו. מטעם זה לא ברור כיצד אותו דיון מקיף והכרעה בכובד ראש שהיו נערכים לשיטתו בבית המשפט המחוזי היו מסייעים לו. קשה להשתחרר מן הרושם שהמבקש עושה כל שלאל ידו להאריך את ההיתדיינות ולדחות את הקץ, כשאין ראיה שיש ביכולתו לעמוד בהסכם הפדיון אפילו הייתה ניתנת לו ארכה נוספת לשם כך, ארכה שבנסיבות אין מקום לתיתה, ובאה העת לקדם את הליכי המימוש אל עבר סיומם.

...

בפסק הדין שקבע הלכה בנושא נקבע: "במקרים שבהם שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח, ראוי שבית המשפט של חדלות פירעון יפקח – באמצעות בעל התפקיד (הנאמן או המפרק) – על אופן המימוש של הנכס המשועבד, על מנת לוודא שמימוש הנכס ייעשה באופן הראוי ביותר על מנת להשיא את התמורה לטובת כלל הנושים. זאת ועוד, במקרים חריגים עשוי בית המשפט לסבור כי לא די בפיקוח של בעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון וכי קיימת הצדקה למינויו כבעל תפקיד נוסף לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח. עם זאת, ראוי להישמר מפני הרחבה לא זהירה שכזו אשר עלולה בסופו של דבר להוביל ל'הפקעה' מלאה של כוחו של הנושה המובטח בשם האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים. במרבית המקרים ניתן יהיה להסתפק בפיקוח מידתי ומצומצם יחסית שלא פוגע מעל הנדרש במעמדו של הנושה המובטח ובזכותו לפעול במנותק מיתר הנושים וההליכים" (ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ, פסקה 35 (13.2.2014) ראו גם עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 233-229 (2015)).

מסקנה זו מייתרת את הצורך להכריע בטענת הכונס שלא נדרש אישור של רשם ההוצאה לפועל לביטול ההסכם, מה גם שכפי שציין הכונס, הרשם נדרש לאשר את הביטול ולו בעקיפין שכן הסמכות ליתן הוראות אופרטיביות לעניין הליכי המימוש מסורה לו. לבסוף, אך לא בשולי הדברים: המבקש לא מעלה טענה לפגם מהותי שנפל בהחלטה לבטל את הסכם הפדיון מחמת הפרתו.

סוף דבר הבקשה לרשות ערעור נדחית.

הנאמנת הוסיפה כי טענת הנושה לפיה קיבלה את ההחלטה לדחות את הבקשה להארכת מועד רק ביום 13.2.17 באמצעות דואר אלקטרוני שנשלח לב"כ הנושה- עו"ד יקטרינה דונאיביץ', מהוה ניסיון להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת העירעור שכן, לטענת הנאמנת, הנושה פנתה לעו"ד דונאיביץ וביקשה כי זו תייצג אותה בבקשה לביטול הענקה במקום בא כוחה הקודם-עו"ד סימיס בשלב מאוחר יותר ולאחר שהנושה אישרה בפני הנאמנת, ביום 1.1.17, כי בא כוחה (הקודם), עו"ד סימיס, הודיע לה על החלטת הנאמנת נשוא העירעור כך שהמועד להגשת העירעור כבר חלף במועד קבלת הייצוג החדש.

הנאמנת, בתשובתה מיום 11.9.19, מפנה לטענות שהעלתה בתשובתה מיום 15.3.17; הנאמנת מוסיפה כי החלטתה לא נסמכה על אישור המסירה בלבד, אלא גם על כך כי לנושה היתה ידיעה סובייקטיבית באשר לצוו הכנוס הן לאור הודעת החייב על צו הכנוס לתיקי הוצאה לפועל שנוהלו כנגדו כך שהנושה עודכנה בפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל שניהלה כנגד החייב והן ידיעתה הסובייקטיבית שבאה לידי ביטוי בבקשתה להארכת מועד להגשת תביעת החוב והנימוק שמסרה.

לטענת הנאמנת תביעת החוב של הנושה הוגשה כחודש לאחר שניתנה המלצת בעלי התפקיד להכריז על החייב פושט רגל ולפעול למימוש דירת המגורים בהסתמכם על כך כי לא נתבעו חובות בדין קדימה בהליך, ולשיטת הנאמנת מועד הגשת תביעת החוב כמתואר אינו מקרי ומדובר בהמשך היתנהלות הנושה והחייב אשר מנסים לסכל בכל דרך את מימוש דירת המגורים או לחילופין להקטין את שווי פדיונה.

מאידך ,וכפי שפירטתי בהחלטתי בפש"ר (חי')45902-05-17 ויסמן מירב נ' כונס הנכסים הרישמי (17.4.19 ,פסקה 70 ואילך), בכל הנוגע להארכת מועד בעיניינו של נושה המבקש להגיש תביעת חוב , יש להקל בדרישת ה"טעם המיוחד" הנידרש לצורך מתן הארכת מועד ,ואת ההלכה שנקבעה בענין זה בפס"ד "מלונות רותם" אליו אתייחס להלן, יש להחיל גם בשאלת מתן הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בעל תפקיד בעיניין מתן הארכת מועד להגשת תביעת חוב.

...

בנסיבות אלו לא קיימת לכאורה לנושי החייב טענת הסתמכות לפיה תביעת הנושה לא נלקחה על ידם בחשבון ,ובנוסף מצאתי לנכון ליתן משקל להחלפת הייצוג של הנושה , ולכך שהערעור הוגש על ידי באת כחה החדשה של הנושה (עו"ד דונאיביץ), באיחור של 8 ימים בלבד , לאחר המועד בו היה נדרש להגישה , ובענין זה אמנם נכון הוא כי אין חולק על כך שהחלטת הנאמנת הומצאה לעו"ד סימיס בא כחה הקודם של הנושה אשר הגיש את תביעת החוב בשמה כבר ביום 27.12.16 , והנושה לא הכחישה כי היא אישרה בפני הנאמנת כי עו"ד סימיס מסר לה כי יש צורך להגיש ערעור על החלטת הנאמנת אך עדיין אני סבור כי במכלול הנסיבות יש לקיים דיון בגוף הערעור ואין לדחותו על הסף .

בנוסף לכל האמור לעיל , ובאיזון האינטרסים שבין הנושה לנושיו האחרים של החייב , יש לקחת בחשבון גם את הוראות סעיף 69 לפקודה , לפיהן חוב המזונות איננו חוב בר הפטר , ובהתאם דחיית בקשת הנושה להגשת תביעת חוב אין משמעותה אבדן החוב , אלא רק דחיית אפשרות הנושה לפעול לגבייתו לתקופה שלאחר השלמת הליך הפש"ר, וכפי שנקבע :"...אין מקום לשנות מן ההלכה הפסוקה , לפיה חוב מזונות נותר חוב בר תביעה לכל דבר וענין ולפיכך אינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר , אף אם לא הוגשה בעניינו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל"(ע"א 2837/17 עמוס ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.18 ,פסקה 27), ובהתאם הנושה תוכל להמשיך ולפעול כנגד החייב בהליכי הוצל"פ , ואף ליהנות מהעדיפות המוקנית לחוב מזונות בהליכים אלו.

סיכומו של דבר,לאור מכלול הנסיבות , אני סבור כי הנושה לא הציגה "טעם מיוחד" שבגינו היא לא הייתה יכולה להגיש את תביעת החוב במועד, ובהתאם דין ערעורה להידחות .

לאור תוצאות החלטתי שיש בה בכל זאת כדי לפגוע בנושה ,אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 36693-01-14 חסאן נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט שמואל מנדלבום בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: עומר חסאן, ת"ז 053750782 להלן: "החייב" ובעניין: כונס נכסים רישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד שמואל לביא להלן: "הנאמן" החלטה

תביעת החוב של הנושה תביעת החוב של הנושה הוגשה ע"ס 100,600 ₪ והתבססה על פסק דין של בית הדין האיזורי לעבודה שניתן בהיעדר הגנה כנגד החייב ובו הוא חוייב לשלם פצויי פיטורין , גמול שעות נוספות, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה וגמול נסיעות בגין תקופת עבודתה של הנושה בבית המרקחת של החייב (להלן-"תביעת החוב").

תביעת החוב הוגשה ביום 31.1.16, באיחור של כשנתיים מיום מתן צו הכנוס שניתן ביום 22.1.14, והנושה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב בטענה כי נודע לה על הליך פשיטת הרגל רק בעקבות קבלת פרוטוקול הדיון מיום 14.1.16 וכי היא ובא כוחה לא קיבלו את צו הכנוס ולא ידעו על ההליך לפני שקבלה הנושה את פסק ההכרזה וכי בתיק ההוצאה לפועל צויין כי החייב מוגבל באמצעים אך לא ניתן היה לראות כי ניתן בעיניינו צו כנוס.

עיינתי בכל הבקשות וההודעות שהוגשו בהליך מאז הורה הנאמן בחודש 5/2016 לחייב להגיב לתביעת החוב של הנושה ואף לפני, ולא מצאתי כל הודעה או בקשה מטעם הנאמן בהתייחס לבדיקת תביעת החוב כגון דרישה להורות לחייב או לנושה לשתף פעולה עם הנאמן בקידום בירור תביעת החוב ואף לא מצאתי כל בקשה או הודעה מטעם הנושה, שטוענת כיום לפגיעה בזכותה לקבלת הגימלה מהמל"ל בגין עבודה שביצעה מלפני שנים רבות (וכבר אציין כי גם היתנהלותה של הנושה פועלת בעיניין זה לחובתה), בעיניין ההשתהות של הנאמן בבדיקת תביעת החוב או בקשה למתן הכרעה בתביעת החוב על מנת לקבל את כספי הגימלה מהמל"ל. כך גם בהכרעה בבקשה להארכת מועד וגם מהכרעת הנאמן בתביעת החוב לגופה לא ניתן ללמוד על הסיבה לעיכוב בבדיקת תביעת החוב ועל סיום בדיקתה וההכרעה בה רק בחודש 5/2019- דהיינו כ-3 שנים!!! לאחר שהורה לחייב להגיב לבקשה להארכת מועד ולצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, וכאשר רק בבקשת הנאמן מיום 13.3.19 שבמסגרתה עתר הנאמן לביטול ההליך בשל מחדלי החייב שלא הוסרו, ביקש להשהות את ביטול ההליך על מנת ל"סיים" בדיקת תביעת חוב של עובדת מבלי לפרט את סיבתה השתהותו כאמור בבדיקתה, המסקנה מכל האמור לעיל היא ש"לא אצה הדרך" לשון המעטה לנאמן או לנושה להשלים את בדיקת החוב בעיניינה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים אני סבור כי יש לדחות את טענות הנאמן והנושה ויש לקבל את עמדת המל"ל, ובהתאם אין מקום בנסיבות המקרה שלפנינו, לחיוב המל"ל לשלם לנושה גמלה בסכום תביעת החוב שאושרה בעניינה, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.

ויודגש, בכל הודעותיו של הנאמן לא נאמר על ידו דבר באשר לכוונתו להפנות את הנושה למל"ל לצורך תביעת תשלום גימלה , וניתן היה להבין מהודעות הנאמן כי הוא מבקש להשלים את בדיקת תביעת החוב בכדי לכלול את הנושה בחלוקת הדיבידנד שתבוצע מהכספים שנצברו בקופת הפש"ר. בנסיבות אלו, כשהיה ברור כי פני ההליך לביטול בשל מחדלי החייב, בקשת הנאמן "להשהות" את ביטול ההליך על מנת לסיים בדיקת תביעת החוב של הנושה ובסופו של דבר לדרוש מהמל"ל תשלום הגמלה לנושה בהתאם לסכומי תביעות החוב שאושרו, כמוה כבקשה להותרת ההליך על כנו באופן מלאכותי בלבד אך ורק בכדי לזכות את הנושה בכספי המל"ל [השוו: "עניין קלאבמרקט" בפסקה 48 ] ובעניין זה טענת המל"ל מקובלת עליי ואין להלום הרחבת חובת המל"ל לשלם את הגמלה לעובד במקרה כגון דא. זאת ועוד,הנאמן המציא למל"ל את הכרעתו בתביעת החוב מספר חודשים לאחר ביטול ההליך, באופן ששולל לכאורה מהמל"ל את זכות התיחלוף הקבועה בסעיף 192 לחוק הביטוח הלאומי , וגם מטעם זה אין להתיר שימוש בהליך הפש"ר לצורך חיוב המל"ל בתשלום גימלה בנסיבות קיים ספק של ממש באשר ליכולתו של המל"ל לממש את זכות התיחלוף שהוקנתה לו בחוק.

בנוסף לכל האמור לעיל , אציין כי הנאמן והנושה טענו לפגיעה בזכויות הנושה לקבלת שכר בגין עבודה שבוצעה על ידה לפני מספר רב של שנים , וכעת לא תוכל לקבל תשלום מהמל"ל, ובענין זה אין לי אלא להפנות ל"ענין סויד"שם דחה בית המשפט טענות דומות של עובדים אשר טענו כנגד הפרשנות המחייבת קיומו של הליך פש"ר בתוקף לצורך תשלום הגימלה ובית המשפט קבע כי:" טענת העובדים, שפירוש זה של החוק עלול לפגוע בזכויותיהם, אינה יכולה להתקבל. שהרי לעניין זה יש להשוות את מצבם לפני פשיטת הרגל למצבם לאחר ביטול הצו, לא את מצבם בשעת היותו של הצו בתוקף למצבם לאחר הביטול. כשם שלפני פשיטת הרגל לא הייתה מניעה שהעובד ינקוט הליכים רגילים כנגד מעבידו לגביית שכרו, כך גם אין מניעה שייעשה כן לאחר שצו פשיטת הרגל כבר בוטל". דברים אלו יפים ונכונים למקרה שלפנינו שבו הנושה זכאית כעיקרון לקבלת כספים מקופת הכינוס בהתאם לחלקה היחסי במצבת הנשייה המאושרת ואף לעדיפות ביחס לחלק מתביעתה אשר הוכרה על ידי הנאמן כחוב בדין קדימה .

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה כאמור את עמדת הנאמן והנושה ואני קובע כי המל"ל אינו חב בנסיבות בתשלום הגמלה לנושה בהתאם לסכומים שאושרו בתביעת החוב של הנושה או בכלל.

ערעור על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת חוב של המערערים.

עם זאת, בהנתן העובדה שהמערערים קיבלו הודעה על מתן צו הכנוס רק ביום 30.6.20, ובמסגרת הליך פשיטת הרגל מיתנהל משא ומתן על פדיון דירת המגורים וההליך טרם הסתיים, סבר כונס הנכסים הרישמי כי היעתרות לבקשה להארכת מועד לא תיפגע בקידומו של ההליך ואף לא ייגרם נזק להסתמכות נושים.

גם אם תיק ההוצאה לפועל ניפתח תחת מספר זהוי שגוי, עדיין אין מחלוקת שהחייב ידע על קיומו של הנושה, לא כל שכן שעה שאותו נושה רשם עיקול על דירתו של החייב, אותה דירה שבקשר למימושה או פדיונה החייב ניהל ומנהל הליך זה במשך מספר שנים.

...

דיון והכרעה: דין הערעור להתקבל.

בסיכומו של דבר, נקבע שכאשר נושה קיבל הודעה על צו הכינוס, הוא יתקשה לסתור את חזקת הידיעה, ולשכנע ש"לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד.

סיכום: הערעור מתקבל.

למען שלמות התמונה יצויין שבעניין נושה אחר בתיק זה, נדחתה על ידי בית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב באיחור של 13 שנים, באותו מקרה טען הנושה שלא ידע כלל על הליך פשיטת הרגל ובית המשפט (כב' השופטת יעל בלכר) קבע בהחלטה מנומקת שאין הצדקה להאריך את המועד (פש"ר 43357-07-18 טנא נ' שלמה הנדל, עו"ד (נאמן) ואח' (11/11/18)).

בית המשפט העליון שב והנחה שהיעתרות להארכת מועד להגשת תביעות החוב, תעשה במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העידר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והיעדר פגיעה באנטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יטה בית המשפט להיעתר להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רעא 3702/17 ד"ר עבדללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד לנכסי החייב (27/6/17)) ונדמה שמכלל ההן נלמד הלאו, דהיינו, במקרים שבהם לא מתקיימות נסיבות אלה, אין ליתן את הארכה המבוקשת.

כפי שקבע הנאמן, לא ברור מתצהירו של המערער מתי הוגשה תביעת החוב, מי הגיש אותה, הכיצד לא נשמרה אסמכתא ככל שהוגשה על ידי עו"ד ואיך ישבו המערער ובא-כוחו בחוסר מעש שנים ארוכות מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל והגשת תביעת החוב מבלי לנקוט צעד כלשהוא ולברר מה עלה בגורלה.

הדברים הם בבחינת קל וחומר כאשר המערער מודיע בריש גלי שיעמוד על תשלום מלוא החובות וזאת על אף שבמסגרת תכנית הפרעון נבחן כבר מצבם של החייבים לפני ולפנים וגובשה תכנית שמשקפת את יכולותיהם ופדיון חלקם בנכסים שהיו להם, כך שלא ניתן להפרע בשנית מנכסים אלה.

...

המערער נסמך על תצהירו אשר הדברים נטענו בו באופן כללי ובלתי מפורט וניכר שגרסה זו באה להצדיק את המחדל של המערער לאורך השנים ובשים לב להחלטה אחרת של בית המשפט שניתנה בהליך, אשר בה דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד שהוגשה אחרי 13 שנים, כך שלולא היו הדברים נטענים כפי שנטענו, סביר שגם בקשה זו הייתה נדחית.

משנקבע שלא הוכח שהוגשה תביעת חוב במועד, יש לבחון האם ניתן להיעתר לבקשה להארכת מועד.

החלטת הנאמן סדורה ובהירה, בחנה כדבעי את הטענות, התקבלה בהליך תקין, מבוססת היטב על כל רבדיה ואין מקום להתערב בה. סוף דבר - הערעור נדחה.