במוקד הדיון עמד מכתבה של פרופ' מיינר והתנהלות הצדדים בקשר למכתב זה. התביעה הוגשה במקור הן כנגד הדסה הן כנגד קופת חולים מאוחדת שבה היתנהל מעקב ההיריון של המערערת, אך ההליך בעיניינה של קופת החולים הסתיים בפשרה שקבלה תוקף של פסק דין ביום 31.3.2020 (להלן: הסכם הפשרה).
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי (השופט א' רון) קיבל את טענות המערערות לרשלנות בייעוץ הגנטי וקבע את אחריותה של הדסה לניזקי המערערת.
למרות זאת, בית המשפט מצא כי בהתנהלותה של הרופאה בקשר למכתב היתה גלומה "מידה של בעייתיות", וזאת בהתבסס על משקלם המצטבר של שני כשלים: האחד, מכתבה של פרופ' מיינר יצר מצג של חוות דעת סופית ומסכמת, על אף שלעמדתה של פרופ' מיינר היה נידרש לבצע בדיקות נוספות; והשני, המכתב או העתקו לא נשלח לרופא המטפל באם בקהילה או בכל מסגרת אחרת, ולא הובהר במפורש בנוסח המכתב שפרופ' מיינר ביקשה לשלוח אותו לרופא המטפל או עשתה מאמץ לברר את זהותו, והדבר לא עלה בידה (סעיף 8(ז) לפסק הדין).
במקרה דנן, הדברים ממילא נדונו לגופם הן בערעורים והן בדיון שלפנינו, ומכל מקום, משחויבה המשיבה בהוצאות המערערות בסך 25,000 ₪ (בנוסף לשכ"ט שנפסק כאחוז מהפצוי), הרי שגם עומדת לה זכות ערעור על ההוצאות שנפסקו לחובתה, כך שאיני רואה נפקות אופראטיבית לטענת המערערות בנושא זה.
הערה במאמר מוסגר: בבוא בית המשפט לשום את הנזק בתביעות ניזקי גוף, טוב יעשה השופט אם יכתוב תחילה את הנתונים הצריכים לעניין (גיל הנפגע, יום התאונה, מספר השנים עד לפרישה מהעבודה ומקדם ההוון, מספר השנים עד לתוחלת חיים ומקדם ההוון, הזמן שחלף ממועד התאונה ועד מתן פסק הדין וכיו"ב).
...
עוד נקבע כי ניתן לטעון שלו ידעו ההורים על קיומו של סיכון, לא היה נוצר ההיריון, אך משנוצר ההיריון, לא ניתן כלאחר יד להגיע למסקנה שמצופה מהאם לוותר על הריונה זה.
לבסוף, נדחתה טענת המערערות כי היה על פרופ' מיינר לכלול בחוות דעתה המלצות להיריון עתידי, ונקבע כי תכלית ביקורה של האם אצל פרופ' מיינר היתה להעריך סיכונים אפשריים בשאלה אם להיכנס להיריון נוסף, ולא בבדיקות שיהיה עליה לעשות אם ייווצר היריון.
סוף דבר
לפנינו מקרה קשה בנסיבותיו.
ואולם, עם כל הצער שבדבר והבנת מצבן המורכב של המערערות, אין מנוס מלקבוע כי נזקן נותר יתום.
לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את ערעורה של הדסה (ע"א 3229/22) ולדחות את ערעורן של המערערות (ע"א 2959/22).