מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לדיון נוסף בעניין אבדן סיכויי החלמה בניתוח בלוטת התריס

בהליך דנ"א (דנ"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

כבר במהלך הניתוח הראשון נפגעו חלק מארבעת בלוטות יותרת בלוטת התריס (להלן: הבלוטות) שתפקידן להפריש את ההורמון המווסת את רמת הסידן בדם.
המשיבה ערערה על הפחתת הפצוי לפי הדוקטרינה של אבדן סכויי החלמה, על הקביעה כי לא הוכחה התרשלות בניתוח הראשון ועל אופן הערכת הנזק ושיעור הפיצויים.
הבקשה לדיון נוסף המבקשים טענו כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לעניין דוקטרינת הפצוי בגין אבדן סכויי החלמה, שלפיה הדוקטרינה פועלת באופן א-סימטרי לרעת המזיקים.
בנוסף, גם מעניין מלול לא עולה עמדה ברורה, וודאי שלא הלכה, בנוגע לשאלה האם יש לפסוק פיצוי הסתברותי גם במקרים שבהם ההסתברות לגרם הנזק עולה על 50% (אריאל פורת, נזיקין כרך א, 354, 363 (2013); גיא שני "אובדן סכויי החלמה, נזק ראייתי והטיה נשנית: נקודות המפגש ואתרי ההתנצחות שבין המודלים לפיתרון בעיית הסיבתיות העמומה" ספר שלמה לוין 395, 417 (2013)).
...
קביעה זו, טענו המבקשים, עומדת בשני התנאים החלופיים בחוק להיעתרות לבקשה לדיון נוסף.
תגובת המשיבה המשיבה טענה כי פסק הדין אינו מקיים את התנאים להיעתרות לבקשה לדיון נוסף.
קושי זה אינו נובע אפוא מהקביעות שבפסק הדין, וגם דינה של טענה זו להידחות.
לסיכום, המקרה שלפניי אינו משתייך לאותם מקרים "חריגים-שבחריגים, נדירים-שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף" (דנ"פ 11414/05 רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (31.1.2006)).
סוף דבר: הבקשה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

בעקבות זיהויו של הגידול הממאיר, הוחלט שיש צורך בניתוח נוסף לכריתת האונה השמאלית של בלוטת התריס (להלן: הניתוח השני).
ביום 11.7.2002 חתמה המערערת על טופס הסכמה כללי לניתוח, שעל גביו נוספו בכתב יד המילים "בניתוח בלוטת התריס קיים סיכוי פגיעה בעצב של מיתר הקול עם צרידות לאחר מכן". באותו יום נערך רישום מפורט בגיליון הרפואי של המערערת על ידי ד"ר ליברנט ובין היתר פורטו בו תוצאות הבדיקה הפתולוגית, ונרשם כי הוסבר לחולה על סיבוכים אפשריים בניתוח, לרבות אפשרות של פגיעה בבלוטות שתוביל להזדקקות לסידן תחליפי.
לגופו של עניין טענה המערערת כי לא הוכח שסכויי ההצלחה של ההשתלה עומדים על 50% בלבד, ולא היה מקום להסתמך על חוות דעתו של הרופא המנתח בעיניין זה. כמו כן ביקשה המערערת לדחות את הטענה כאילו המנתח עמד בפני שתי אפשרויות שוות מעמד: להשתיל את הבלוטה או לשמר אותה בתקווה שהיא תתאושש.
אמנם בניתוח זה נפגעו ככל הנראה שתיים מבלוטות יותרת בלוטת התריס של המערערת, אך עובדה זו כשלעצמה איננה מעידה על התרשלות שכן מדובר בבלוטות זעירות והסכון לפגיעה בהן הוא סיכון מוכר בניתוחים מסוג זה. המחלוקת בין הצדדים, בהקשר זה, נסבה בעיקרה על השאלה אם צוות המנתחים זיהה או ניסה לזהות את הבלוטות בתחילת הניתוח, כפי שנהוג ומקובל לעשות, ונזכיר כי בגיליון הניתוח לא נכתב דבר אודות זהוי הבלוטות.
השאלה העיקרית שמתעוררת בהקשר של צדק מתקן היא אם קיימת הצדקה כללית לפצוי יחסי-הסתברותי במקרים של עמימות סיבתית בכלל ואובדן סכויי החלמה בפרט, אך לכך איננו צריכים להדרש במסגרת הדיון הנוכחי (בעיניין זה ראו עניין מלול, פס' 24-23 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין ופס' 62-45 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) מ' נאור, ופס' 11-3 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן; פורת – נזיקין, עמ' 359.
...
בנסיבות אלה, ונוכח עמדתי בדבר היקף תחולתו של כלל הפיצוי היחסי במקרים של אובדן סיכויי החלמה, כאמור, המסקנה היא כי המערערת זכאית לפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לה, בהתאם להערכת הנזק שבוצעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אין צו להוצאות בערכאה זו. השופטת א' חיות: אני מצטרפת בהסכמה למסקנה אליה הגיע חברי השופט י' עמית ולפיה יש לאמץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיית ההתרשלות קרי: כי ההתרשלות היחידה מצד המשיבים נעוצה בכך שנמנעו מלבצע פרוצדורה של השתלת בלוטת יותרת בלוטת התריס, למרות שהיה החשש לפגיעה בבלוטות נוספות ומשהמנתח היה ער לכך שאספקת הדם לבלוטה אשר בה אמורה הייתה להתבצע ההשתלה נפגעה.
כמו כן מקובלת עליי מסקנתו של חברי כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי הראיות שהוצגו מלמדות על הסתברות גבוהה להצלחת ההשתלה ועל כן לא היה מקום להעריך את אבדן סיכויי ההחלמה ב-50% בלבד.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על פסק הדין בעיניין ראובן נדחתה לאחר דיון בהרכב שלושה (רע"א 5500/09, 20.7.2010) (להלן: רע"א סימה ראובן), ובשל המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בשאלה האם ההחלטה הדוחה את בקשת רשות העירעור קובעת הלכה, נביא את החלק הרלוואנטי בהחלטה כלשונו: לא מצאנו עילה ליתן רשות ערעור.
אם נמיר את טענתו למספרים כשהנחת המוצא שהמטופל היה לוקה במנינגיומה כך או כך ונניח שהסיכון שהוא ילקה בנכויות מסוימות הוא 10% כאשר הגידול מנותח בשלב בו הגידול סמפטומטי (שזהו המקרה אצל רוב המערערים) ואילו הסיכון כי המטופל ילקה בנכויות מסוימות אם הניתוח או פרוצידורה אחרת מבוצעים בשלב שבו הגידול הוא א-סמפטומטי הוא רק 3%, כי אז ניזקו של המטופל בפועל בגין "אובדן סכויי החלמה" הוא על פי הדוגמה - 70% (למקרה דומה ראו: ע"א 44/08 שירותי בריאות כללית נ' קסלר, פסקה 22 (19.5.2009)).
אשר לגידול בו לקה בבלוטת התריס, טוען מולהי כי עדותו של המומחה מטעם המדינה פרופיסור קוטן תומכת במסקנה כי גידול בבלוטת התריס הוא בעל קצב צמיחה איטי והיה ניתן לאבחנו מוקדם יותר וסביר להניח שהיה ניתן להמנע מכריתת כל הבלוטה והוא מפנה לעדות שמסר פרופיסור שוורצמן, המומחה מטעם קופת חולים כללית בהליך בעיניינו של פישר וכן לעדותו של ד"ר היילברון, המלמדות לטענתו כי בחלק מהגידולים איבחון מוקדם מגדיל את סכויי ההצלחה לטפל בגידול.
בעיניינו של מולהי (כמו גם לגבי מערערים נוספים שאליהם אתייחס להלן), אני סבורה כי יש לייחס משקל ממשי לכך שבסופו של יום ועל פי המסקנה שאליה הגענו לעיל, לא נגרם לו נזק עודף בשל אובדן סכויי החלמה כתוצאה מהפרת חובת היידוע כלפיו.
...
בעניין פז העלתה המדינה טענה שלא הועלתה קודם לכן בעניין סימה ראובן, ולפיה דין תביעתה של פז להידחות על הסף מחמת מיצוי עילת התביעה וזאת נוכח תביעה שהגישה בגין נזקיה לפי חוק הגזזת.
כפי שציינה חברתי השופטת חיות, באופן הגדרתי, יש מקום להבחין בין שתי קבוצות עיקריות של חולים: אלה שאצלם התגלו בסופו של דבר גידולים או מחלות אחרות שחייבו טיפול ואלה שאצלם לא התגלו תופעות בריאותיות שחייבו טיפול.
גם אם ההימנעות מעריכת בדיקות לא עיכבה את הטיפול שניתן בסופו של דבר ולא סיבכה אותו הרי שאין דומה ניתוח חירום ש"צונח" על אדם "כרעם ביום בהיר" לניתוח שאליו מגיע אדם מתוך מודעות לכך שבגופו מקננת מחלה ושהוא עשוי להידרש לטיפול כירורגי בעתיד.
אולם, בדיעבד, למצער, הנזק שנגרם להם "מתקזז" כנגד הטובה שצמחה להם מכך בסופו של דבר (ראו והשוו: אריאל פורת נזיקין 269 (2013)).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

פסק הדין בעיניין פז פתח את הדרך לדיון במהותה של החובה שהיתה מוטלת על המדינה ליידע את ציבור המוקרנים בדבר הסיכונים הנובעים מההקרנות שעברו, וכן באופי הפצוי שיינתן בגין הפרת חובה זו. במהלך נהולו של הליך זה ניתן פסק דין מקיף ומנחה בסוגיה זו: ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי (3.9.2015) (להלן "עניין איבי").
במהלך ההליך הגישה המדינה בקשה נוספת לדחיית התביעה על הסף בטענה כי חובת היידוע אינה חלה על מי שגרו מחוץ לישראל בתקופה שבה עמדה חובה זו בתוקפה.
בנסיבות אלו יש לקבוע כי לא הוכח אובדן סכויי החלמה בנוגע למחלה זו. מחלה נוספת אליה מתייחס פרופ' קוטן היא גידול ביותרת המוח (היפופיזה).
פרופ' קוטן קובע כי אין תחליף לניתוח בגידולי בלוטת התריס השפירים, ככל שקיים בכלל צורך קליני לנתח, כך שאין טפול חלופי שהיה מוצע לתובע לו היתה מתגלה המחלה בשלב מוקדם יותר.
מאחר שההתייחסות בחוות דעתו של ד"ר גורביץ אינה מבססת את הדרוש, ומאחר שחוות דעתו של פרופ' קוטן מפריכה את הטענה בדבר אובדן סכויי החלמה, יש לקבוע כי לא הוכח ראש נזק זה באשר לגידול בבלוטת התריס.
...
מעבר לאמור נקבע בעניין איבי כי על התובע להוכיח כי ניתן היה לגלות את המחלה הנובעת מן ההקרנות קודם לשלב שבו נתגלתה; וכן עליו להוכיח כי בעקבות גילוי כזה היה ניתן לו טיפול רפואי שהיה מפחית את הנזקים הנובעים מאותה מחלה, לעומת הנזקים שמהם סבל בסופו של דבר בשל השלב המאוחר יותר שבו נתגלתה המחלה וטופלה.
באשר לפגיעה באוטונומיה, אני סבורה כי התובע עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין איבי.
סיכום לסיכום, על המדינה לשלם לתובע פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 53,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מועד קדם המשפט הראשון שנקבע במסגרת התובענה נדחה פעמים מספר לבקשת הצדדים, עד שבסופו של יום היתקיים דיון ביום 21.9.10 לפני כבוד השופט ענבר, שדן בתובענה באותה עת. במסגרת ההחלטה שניתנה בתום אותו דיון נקבע כי הצדדים יגישו את עדויותיהם בתצהירים, ונקבע מועד לקדם משפט מסכם ליום 28.4.11.
לטופס הסכמה זה הוספו בכתב יד המילים "בניתוח בלוטת התריס קיים סיכוי פגיעה בעצב של מיתר הקול עם צרידות לאחר מכן". כמו-כן הוספו בכתב יד המילים "ההסכמה מותנית בכך שד"ר חייצ'יק אא"ג נמצא בניתוח". באותו יום נערך רישום מפורט בגיליון הרפואי על ידי ד"ר סיגל ליברנט (עמודים 62-61 לתיק הרפואי).
כן נרשם כי "הוסבר לחולה על סיבוכי הניתוח הנוסף כולל יכולת פגיעה בבלוטות פארהתירואיד [יותרת בלוטת התריס – ר.ו] והזדקקות לסידן תחליפי לאחר מכן". הניתוח השני בוצע ביום 14.7.02.
אובדן סכויי החלמה בכך לא תם הדיון בנוגע לשאלת הקף אחריותם של הנתבעים לנזק שניגרם לתובעת.
...
עזרת צד ג' על רקע הקביעות שנעשו לעיל בנוגע למגבלה התפקודית ממנה סובלת התובעת בעקבות הניתוחים, כמו גם לנוכח סקירת מצבה הרפואי של התובעת ללא קשר לאירועים מושא התביעה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאמוד את נזקיה בגין הצורך בעזרה בשכר בסכום כולל של 150,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.
מכל מקום, לנוכח הפגיעה באיכות חייה של התובעת כתוצאה מההיפוקלצמיה והשימוש הקבוע במשאבה, ולנוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז האירועים מושא התביעה ועד היום, שיש בה כדי להשפיע על הסכום הנפסק בהיבט של שיערוך סכום זה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להעמיד את הפיצוי בגין הכאב והסבל שנגרמו לתובעת על סכום של 400,000 ₪.
סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 552,500 ₪ (הסכום נכון ליום מתן פסק-הדין וכולל הפרשי הצמדה וריבית בגין כל נזקי העבר).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו