נוכחים: בשם המאשימה: עו"ד שילה ענבר ועו"ד יעל שוחט
בשם הנאשם: עו"ד ד"ר אלקנה לייסט ועו"ד איתי הרמלין
הנאשם בעצמו באמצעות הלווי
כב' הנשיא יצחק כהן, אב"ד
פתח דבר
ביום 14.09.10, ניתנה הכרעת הדין על פיה הורשע הנאשם רומן זדורוב פה אחד ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל.
הנאשם, אזרח אוקראיני הנשוי לישראלית, הורשע ברצח האכזרי של תאיר ז"ל, אשר נמצאה בתא שירותים נעול, מוטלת על האסלה כשגרונה משוסף וחתכים נוספים בגופה והכול בין כתלי בית הספר בו התחנכה.
כן, ככל שיתבקשו ראיות נוספות הנוגעות לסוגיות של טביעת הנעל, כלי הרצח, והחבלה בראש המנוחה, יהיה הדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט המחוזי וכמפורט שם.
בהתאם להחלטה זו, נקבעו מספר דיוני הוכחות, כאשר במקום כב' השופט חיים גלפז ז"ל, חבר ההרכב אשר הלך לעולמו בטרם עת, הצטרף אלינו כב' השופט בנימין ארבל, יבדל"א.
מכאן, לאחר שהעדים הנוספים, ד"ר מאיה פורמן – רזניק ומר בודזיאק, נחקרו בפנינו, הצדדים הגישו טיעונים משלימים הן בכתב והן בעל פה. עוד נעתרנו בהמשך לבקשה נוספת להשלמת טיעונים בעקבות ע"פ 1620/10 מצגורה נ' מדינת ישראל, כפי שניתן בבית המשפט העליון ביום 03.12.13.
בעיניין זה יש חשיבות לעובדה, שהסכין, באמצעותה בוצע הרצח לא נתפסה, ולכן הדיון בשאלה האם להב הסכין חד או משונן, מבוססת על ההנחה, כי להב של סכין יפנית הנו, בהכרח חד, בעוד שייתכן כי להב סכין משומשת, ששמשה לבצוע עבודותיו של הנאשם, תותיר אחריה סימנים הדומים ללהב משונן, או להב שאיננו חד. יוצא שלדיון בשאלה האם הותירה הסכין סימנים ייחודיים ללהב משונן אין השלכה משמעותית בשאלת משקלה של הודאת הנאשם, ועיגונה בראיות חיצוניות.
...
אם כן, מפי המומחית עצמה נמצאנו למדים, כי בתיק רצח, בו חוות דעתה מוגשת כראיה חדשה הבאה כביכול לשפוך אור נכון על הסוגיה, לא התאמצה ולו במעט להשיג מוצגים שהם חלק אינהרנטי לעבודה רפואית משפטית תקינה, כפי שהיא עצמה מגדירה עבודה זו.
אין חולק כי הממצא מושא חוות הדעת הוא החתך בסנטר המנוחה, חתך קטן ושולי אשר ללא ספק לא גרם למות המנוחה אלא יכול ומהווה אינדיקציה לשימוש בסכין משוננת בשל שובל הפצע, בעניין זה נשאלה המומחית:
"האם זה לא רלוונטי שמתעסקים בגופה שיש עליה חתכים רבים וחמורים, להתייחס כשבודקים את סוג הסכין למכלול הפגיעות ולא רק לפצע אחד קטן?
בהכרעת הדין ביקר ביהמ"ש מסקנה זו וקבע כי יש בה משום ניתוק מלאכותי שכן המומחית בהתייחסה לכוויה לבדה, התעלמה ממצאים נלווים נוספים כדוגמת "פרפור חדרים" ממנו סבל הנפגע (תופעה שלא נמצא לה כל הסבר קליני בנסיבות המקרה).
המומחית השיבה כי בענייננו, מדובר בעור של ילדה צעירה שאינו מקומט (ע' 1879, לפרוטוקול, ש' 28) אולם לא מצאנו בדבריה מדוע היא שוללת כי ההפרעה ברצף החתך נגרמה מתזוזת המנוח או הקורבן או בשל התרופפות העור, לא בשל התבגרותו אלא לאור החתך שבוצע בו.
אין חולק כי הפצע אשר הביא למותה של המנוחה הוא פצע חתך בצווארה.
כך גם לא ניתן הסבר לשאלה מדוע ההגנה מצאה לנכון לפנות אל ד"ר פורמן – רזניק, בהיותה עובדת בחברת "מדן", תחת ניהולו של מר קוגל, לשם קבלת חוות דעתה, (שניתנה ללא כל אימות או התייחסות של ד"ר קוגל, כמקובל), למרות שהוא היה המומחה בעל המעמד הבכיר יותר והבקי יותר בנסיבותיו של הליך זה.
מתוך האמור לעיל, ובעיקר על סמך הליקויים בעבודתה, כפי שפורטו בחוות דעת חבריי, לא שוכנעתי שיש לקבוע ממצאים על סמך חוות דעתה של ד”ר פורמן- רזניק.
והמסקנה היא כי לא הובאו בפנינו ראיות חדשות הפוגמות, במשקל ההודאות, באופן המשליך על הכרעת הדין.
לסיכום, חוות הדעת החדשות שהובאו בפנינו נדחות לגופן, ואין בהן לשנות את הכרעת הדין בה מצאנו את הנאשם אשם בביצוע העבירות שיוחסו לו.
אסתר הלמן, שופטת
הוכרע אפוא פה אחד להותיר את הכרעת הדין על מכונה.
