ביום 21.4.2020 הגישה המערערת בקשה לדיון מחדש עקב החמרת מצב, וביום 21.10.2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת.
...
זאת ועוד, הוועדה הוסיפה וקבעה, כי גם מינון גבוה יותר של 100 מ"ג, אינו נחשב מינון גבוה, שכן מינונה המקסימלי של התרופה הוא 200 מ"ג. אינני מקבל את טענת המערערת כי הוועדה קבעה קביעה עובדתית שאינה רלבנטית עת היא התייחסה למינון בשיעור 50 מ"ג, שכן כמפורט לעיל הוועדה לא הסתפקה בקביעה זו, והמשיכה וקבעה כי גם המינון הגבוה אותו נטלה המערערת קודם לכן, ככל הנראה 100 מ"ג, אינו מעיד על החמרה במצב הרפואי.
מכל מקום, במסגרת פסק הדין המחזיר לא נדרשה הוועדה להתייחס למסמך של ד"ר בן ציון, כך שממילא לא נפל פגם בהחלטת הוועדה בעניין זה.
אשר לטיעוני המערערת כי הוועדה התעלמה מכלל הבדיקות, הטיפולים והפגישות בתחום הפסיכיאטרי, לרבות המסמך של ד"ר נוישטטר מיום 9.8.2021, כמו גם טענותיה באשר לפריט הליקוי – דין טענות אלה להידחות, שכן הוועדה כלל לא נדרשה להתייחס לעניינים אלה במסגרת פסק הדין המחזיר.
לאור כל המפורט לעיל, הערעור נדחה.
