בקשה לדחיית תובענה על הסף בשל העדר סמכות, פורום לא נאות ועילת תביעה

לפניי שתי בקשות: האחת - בקשת הנתבעים 8-11 (להלן: הנתבעים), להורות על דחיית או מחיקת התובענה על הסף בשל העידר סמכות, היות הפורום - לא נאות ומחמת העדר עילת תביעה.

...

הנתבעים מוסיפים כי הדין החל הוא הדין הפלסטיני, ופעילות התובע ומי מטעמו בתחומי הרשות ואל מול נציגיה, מהווה הודאת בעל דין לעניין זה. בהינתן הזיקות שפורטו וכן הציפיות והאינטרסים של הצדדים, מתבקשת לטענת הנתבעים המסקנה לפיה בית משפט זה אינו הפורום הטבעי לדון בתובענה, והפורום הנאות הוא בית המשפט המוסמך ברשות.

סיכום טענות הנתבעים לעניין היעדר סמכות, והיות הפורום – לא נאות, וכן הבקשה לסילוק על הסף נדחות.

בכפוף להוראה לעניין ייפוי הכוח לנתבעים 8 ו- 11 נדחית טענות התובע בכל הנוגע לתקינות ייפויי הכוח.

מונחת בפני בקשת הנתבעים (בקשה 27) להורות על דחיית התביעה על הסף "מחמת העידר סמכות בינלאומית" (להלן – הבקשה).

עתה עלינו לפנות לבירור הטענה, כי חרף קיומה של סמכות בינלאומית פורמלית לידון בתביעה, אין לידון בה בפני בית משפט זה מחמת היותו "פורום בלתי נאות". ככלל, בית המשפט יעתר לטענת פורום לא נאות, רק במקרים מובהקים בהם הזיקה לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן משמעותי.

זאת ועוד, בהתאם לאמור בסעיף 49 לכתב התביעה, סעיף 16 לתגובה לבקשה וכן לנוכח עדותו של התובע 1 בפני (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.17, שורות 8-17 ובהמשך עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17-25) עילת התביעה – ככל שהיא נוגעת לנתבע 2 – היא בעיניין הסכם הלוואה שנכרת בין התובע 2 והנתבע 2 במסגרתו התחייב הנתבע 2 להשיב לתובע את כספי הקרן שהשקיע בסך 1,000,000 ₪ וריבית בסך 300,000 ₪ נוספים.

...

בעניין זה ראה האמור ברע"א 2705/97, הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co, פד"י נב(1) 109, 114: "כשבא בית-המשפט בישראל, כשהוגש בפניו הליך, לשקול אם על-פי מרב הזיקות יש לקיים את ההליך בפניו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות". במציאות המודרנית, ולנוכח החידושים הטכנולוגיים המאפשרים תקשורת נוחה וזולה בין מדינות שונות, יטה ביהמ"ש שלא להיעתר בקלות לטענות פורום לא נאות.

וכך נכתב בעניין זה ברע"א 2903/96, מסיקה נ' פרופ' דולנס, פד"י נב(1) 817, 821: "יתרה מכך: המציאות המודרנית מחייבת אותנו שלא לייחס למבחן של מרב הזיקות, כמו לסוגיה של הפורום הבלתי נאות כולה, אותו משקל שייחסנו לו בעבר, כמו שכתב השופט אור ברע"א 2705/95 הנ"ל, בעמ' 114: 'להנחה זו, על פיה בדרך כלל ייטה בית-המשפט לדחות טענת פורום לא נאות, ישנו רציונל נוסף. רציונל זה מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל'כפר אחד גדול', שבו למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן'". המבחנים שעל ביהמ"ש לשקול בבחינת השאלה מיהו הפורום הנאות לדון בסכסוך המשפטי נזכרו ברע"א 2737/08, ארבל נ' TUI AG, ניתן ביום 29.01.2009 (פסקה 17 לפהס"ד): "שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל 'מרב הזיקות' בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה". על הטוען להיותו של בית המשפט בישראל פורום בלתי נאות להוכיח טענה זו. לעניין זה ראה האמור בע"א 45/90, עבאדה נ' עבאדה, פד"י מח(2)77, 82.

סיכום בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף "מחמת העדר סמכות בינלאומית" – נדחית.

באשר לטענה הראשונה, יצוין שביום 20.4.17 הגישו הנתבעים בקשה בה עתרו לדחיית כתב התביעה על הסף מחמת העידר סמכות בינלאומית ופורום לא נאות.

התובעים טוענים לעילות הנוגעות להרמת מסך, תרמית מנהלים ואחריות נושא משרה והכל על פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט -1999.

...

בסופו של דבר החלטות אלו לא קויימו, היות שהתבקש ביטולן ע"י מי שאליו הופנו אותן החלטות בטענה, כי אין הודעות אלו מצויות אצלו ואין רשת הוואטסאפ מנוהלת על ידו.

לנוכח כל האמור לעיל מצאנו, שהוכח על ידי התובעים, כי הצדדים התקשרו בהסכם המאוחר, וכי הנתבע התחייב להשיב להם את כספי ההשקעה בסך 1,000,000 ₪ בתוספת 300,000 ₪, כאשר הסכום הנוסף הינו ריבית על כספי ההשקעה או פיצוי בגין אי העברת הרווחים, כפי שאישר הנתבע במפורש בהודעות הוואטסאפ, שנזכרו לעיל.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

לפניי שתי בקשות לסילוק על הסף; הראשונה היא בקשת הנתבעים לסילוק התביעה העיקרית על הסף מחמת העידר עילה, העידר יריבות, פורום לא נאות והיעדר סמכות מקומית, והשנייה היא בקשת הנתבעים שכנגד לסילוק התביעה שכנגד על הסף בשל חוסר תום לב, העידר עילת תביעה, תביעה טורדנית וקנטרנית ושיהוי רב. העובדות הצריכות לצורך הדיון בבקשה הנן כדלקמן: התובעים הנם אם ובנה, אזרחי מדינת ישראל שמתגוררים בישוב אלפי מנשה במערב השומרון.

גם טענת העידר היריבות דינה להדחות, שכן ההתכתבויות והתכנים שהוחלפו בין הצדדים מקימים לכאורה יריבות משפטית, וטענת הנתבעים בדבר הצורך בצירופו של מר חנן ויסלר כנתבע נוסף בהליך, אין בה כדי לאיין את קיומה של היריבות הנ"ל. אשר על כן, הנני דוחה את בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת העידר עילה או העידר יריבות.

...

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה העיקרית על הסף על כל מרכיביה, למעט הטענה בעניין הסמכות המקומית כמצוין לעיל.

הבקשה השנייה – בקשת הנתבעים שכנגד לסילוק התביעה הנגדית על סף חרף המסקנה בדבר העברת התובענה לבית משפט השלום במרכז, לא אפטור את עצמי מלדון בבקשת הנתבעים שכנגד לדחיית התביעה הנגדית על הסף, מחמת חוסר תום לב, העדר עילת תביעה, תביעה טורדנית וקנטרנית ושיהוי רב. התביעה הנגדית, בדומה לתביעה העיקרית, אף היא מגלה עילת תביעה המחייבת בירור עובדתי, והטענות שהועלו על ידי הנתבעים שכנגד, לרבות טענת השיהוי שאינה עומדת במבחן הפסיקה (ראה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446 (2003); ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ (03.05.2016)), אף הן טענות מאולצות שאין בכוחן כדי להביא לסילוק התביעה הנגדית על הסף.

סוף דבר הנני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה העיקרית על הסף (למעט הטענה בדבר העדר סמכות מקומית כמצוין לעיל), ואת הבקשה לסילוק התביעה הנגדית על הסף, ומורה על העברת שתי התביעות לנשיא בתי המשפט השלום במחוז מרכז, לצורך קביעת המותב אשר ידון בתובענות הנ"ל. לאור התוצאה הנ"ל, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד; סע"ש 39326-04-22), במסגרתו סולקה על הסף תביעת המערער כנגד המשיבים מחמת העידר סמכות בינלאומית, בשל כך שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לבירורה, ובשל העידר עילה נגד המשיבים 2-8.

סמוך לאחר מכן, ביום 2.6.22, הוגש לתיק בית הדין ייפוי כוח של המשיבה לבאי כוחה ולפיו הם מתמנים לייצגה בהליך זה "בקשר עם הגשת בקשות מקדמיות...". ביום 6.6.22 הגישו המשיבים בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל העדר סמכות בינלאומית, ולחלופין בהיותו של הפורום הישראלי פורום שאינו נאות.

...

אשר למשיבים 2-4 – המערער אמנם פירט בכתב התביעה מדוע יש לייחס לשיטתו אחריות אישית ולחלופין הרמת מסך, אך בית הדין האזורי סבר שפירוט זה אינו מספיק ובנסיבות העניין קביעה זו מקובלת עלינו.

עם זאת, במקום סילוק התביעה כנגד משיבים אלה על הסף, אנו סבורים כי יש לאפשר למערער לתקן את תביעתו כנגדם באופן שיפרט ביתר הרחבה את העילות האישיות.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל, ובקשת המשיבים לסילוק על הסף תוחזר לבית הדין האזורי למתן החלטה מחודשת על יסוד ההנחיות לעיל.