אז הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי חיפה בקשה לפי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, לתיקון לוח הזכויות במקרקעין כך שיירשמו על שמם חלקים מחלקה 3 ומחלקה 8 בגוש 18915 (להלן: חלקה 3 ו-חלקה 8, בהתאמה).
עוד טוענים המערערים, כי בית משפט קמא טעה בהחליטו לדחות את טענתם שקשרה את ויתורם על רישום זכויותיהם בחלקה 8 למימושו של הסדר החליפין, ובאופן ספציפי יותר, לציפייתם לקבל, כחלק מאותו הסדר, את חלקה 7 בגוש 18749 (להלן: חלקה 7) – בדומה לחילופי קרקעות אשר נעשו בין הצדדים בעבר ואשר כללו החלפת מקרקעין מגוש 18915 במקרקעין המהוים חלק מגוש 18749.
אם כך הוא הדבר, כיצד ייתכן שהמערערים היו נכונים לוותר על פיסת אדמה אשר משתרעת על פני 55.5 דונם כדי לזכות באפשרות להחליף שטח אחר של 15 דונם באדמה חקלאית מאותו סוג וטיב בכפר ג'ת?! ברי הוא, כי מדובר במהלך אבסורדי מבחינה כלכלית, אשר יש בו כדי ללמד על כך שהמערערים עצמם לא תלו תקוות של ממש בתביעתם לזכויות בחלקה 8.
...
אם עילת ההפרה בענייננו היא של החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בקיומו של חיוב הנובע מחוזה – בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), או מכוח ההיקש שבסעיף 61(ב) לחוק החוזים (לגבי ההתחייבות שעוגנה בפסקי הדין השני והשלישי) – מקובלת עליי מסקנתו של חברי, השופט נ' הנדל כי בעת שחוסר תום הלב בהתנהלות של רמ"י, במשמעותו ובנפקותו המשפטית, הוביל לכך שמימושו של ההסדר כלשונו איננו אפשרי עוד – בית המשפט רשאי, בנסיבות המיוחדות כאן – לצוות על אכיפה בקירוב (עיינו והשוו: פרידמן וכהן כרך ג' (בשותפות עם ברק מדינה), עמ' 466-462).
לנוכח כל האמור לעיל, סבורני שבין אם המדינה הפרה בענייננו את ההסדר עם המערערים בשל כך שהתנהלה בחוסר תום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית של מושג זה, ובין אם ההפרה של החיוב הייתה נעוצה בכישלונה מלפעול במאמץ סביר לשם ביצוע עסקת החליפין – ההפרה צריכה לזכות את המערערים באכיפה בקירוב.
כמו כן, מקובלת עליי מסקנתו של חברי השופט נ' הנדל ומנימוקיו, כי יש להגביל את האפשרות לביצוע החליפין כנ"ל לתקופה של שלוש שנים.
