בקשה לדחיית תובענה או מחיקתה בשל גרסה סותרת

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להדחות או להמחק מחמת מעשה השתק, כי הצדדים הסכימו לגישור אך אין בכך לחייב מי מהצדדים ולכל צד ברור כי ישא בהוצאותיו, כי כתב התביעה לא מגלה עילה אלא ניצול לרעה של ההליך המשפטי והליך הגישור לא הסתיים בהסכמות.

הנתבעים אף טענו כי דין התביעה להדחות מטעם זה. טענות אלו עלו בדיונים הלוך וחזור ויש מקום להתייחס אליהן בפסה"ד. כן הפנו הנתבעים לפסה"ד בביהמ"ש המחוזי ביחס לתביעה לבטלות הסכם המקרקעין, נשוא הליך הגישור וקביעות ביהמ"ש המחוזי ביחס לגירסת התובעת, קביעות אשר יובאו בהמשך.

פרט לאמור ביחס לנזק, התובעת לא התייצבה להוכיח תביעתה, לא התייצבה להעיד על תצהירה ולא התבקש לקבל עדותה בהוועדות חזותית, לאור הטענה בדבר קושי להתייצב בביהמ"ש, אף כי מדובר בהוראה הקבועה בתקנות והמאפשרת עדות חזותית לפי הכללים הקבועים בה. הצדדים קיימו הליך גישור אשר לא הסתיים בהסכם בר תוקף, כפי שכבר קבע ביהמ"ש המחוזי באותו הליך.

כמפורט, התובעת העידה בהליך בביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש היתייחס בפסה"ד להתרשמותו מעדות זו. בין היתר, קבע ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד את הקביעות הבאות : ראה בסע' 64 לפסה"ד : "לא רק שגירסתה של התובעת נסתרה, הרי שגירסתה התובעת אף לא הגיונית וסבירה בעיני...". בסע' 65 לפסה"ד : "הינה כי כן בעדותה של התובעת עלו סתירות רבות אשר יש בהן כדי לקעקע את מהימנות גירסתה. כמו כן גירסתה של התובעת אינה הגיונית וסבירה בעיניי. בשל כל אלה לא מצאתי ליתן אמון בגירסתה של התובעת". בסע' 66-67 לפסה"ד היתייחסות לעד מטעם התובעת : "הינה כי כן העד הנ"ל סתר את עדותה של התובעת עד העיד בנגוד להצהרת התובעת כי הוא הכין את ההסכמים ביחד עם התובעת ולא כגירסת התובעת ...לא רק שעד זה סתר את גרסת התובעת, אלא שכלל לא נמצאה תימוכין בעדותו של הנ"ל לגירסת התובעת בכל הקשור להטעיה של הנתבעים...". בסע' 79 לפסה"ד : "במקרה דנן מדובר בתובעת בעלת ניסיון בעסקי מכירה והשכרה של מקרקעין. התובעת אף ניהלה הליכים קודמים בגין עיסקאות מכירת זכויות במקרקעין. התובעת הצהירה בתצהירה כי לאחר שעו"ד אבו אחמד (בא כוחה הקבוע) שב מחו"ל ועיין בנוסח ההסכם הוא סיפר לה כי לכאורה מדובר בהסכם סביר.. בנסיבות אלה משנודע לתובעת בדיעבד כי ייתכן שטעתה בכל הנוגע לשווי הנכס יש לראותה כמי שנטלה סיכון בהקשר זה ועל כן אין באפשרותה להסתמך על טעות זו לביטול העסקה. על כן טענתה נדחית". התרשמתי לחיוב מעדות הנתבעים.

...

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות או להימחק מחמת מעשה השתק, כי הצדדים הסכימו לגישור אך אין בכך לחייב מי מהצדדים ולכל צד ברור כי ישא בהוצאותיו, כי כתב התביעה לא מגלה עילה אלא ניצול לרעה של ההליך המשפטי והליך הגישור לא הסתיים בהסכמות.

הנתבעים אף טענו כי דין התביעה להידחות מטעם זה. טענות אלו עלו בדיונים הלוך וחזור ויש מקום להתייחס אליהן בפסה"ד. כן הפנו הנתבעים לפסה"ד בביהמ"ש המחוזי ביחס לתביעה לבטלות הסכם המקרקעין, נשוא הליך הגישור וקביעות ביהמ"ש המחוזי ביחס לגרסת התובעת, קביעות אשר יובאו בהמשך.

הנתבעים עמדו על טענתם כי אין הסכם גישור תקף ודין התביעה להידחות.

כמפורט, התובעת העידה בהליך בביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש התייחס בפסה"ד להתרשמותו מעדות זו. בין היתר, קבע ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד את הקביעות הבאות : ראה בסע' 64 לפסה"ד : "לא רק שגרסתה של התובעת נסתרה, הרי שגרסתה התובעת אף לא הגיונית וסבירה בעיני...". בסע' 65 לפסה"ד : "הנה כי כן בעדותה של התובעת עלו סתירות רבות אשר יש בהן כדי לקעקע את מהימנות גרסתה. כמו כן גרסתה של התובעת אינה הגיונית וסבירה בעיניי. בשל כל אלה לא מצאתי ליתן אמון בגרסתה של התובעת". בסע' 66-67 לפסה"ד התייחסות לעד מטעם התובעת : "הנה כי כן העד הנ"ל סתר את עדותה של התובעת עד העיד בניגוד להצהרת התובעת כי הוא הכין את ההסכמים ביחד עם התובעת ולא כגרסת התובעת ...לא רק שעד זה סתר את גרסת התובעת, אלא שכלל לא נמצאה תימוכין בעדותו של הנ"ל לגרסת התובעת בכל הקשור להטעיה של הנתבעים...". בסע' 79 לפסה"ד : "במקרה דנן מדובר בתובעת בעלת ניסיון בעסקי מכירה והשכרה של מקרקעין. התובעת אף ניהלה הליכים קודמים בגין עסקאות מכירת זכויות במקרקעין. התובעת הצהירה בתצהירה כי לאחר שעו"ד אבו אחמד (בא כוחה הקבוע) שב מחו"ל ועיין בנוסח ההסכם הוא סיפר לה כי לכאורה מדובר בהסכם סביר.. בנסיבות אלה משנודע לתובעת בדיעבד כי ייתכן שטעתה בכל הנוגע לשווי הנכס יש לראותה כמי שנטלה סיכון בהקשר זה ועל כן אין באפשרותה להסתמך על טעות זו לביטול העסקה. על כן טענתה נדחית". התרשמתי לחיוב מעדות הנתבעים.

לסיכום, התובעת לא הוכיחה כי קיימת לה זכות כלשהי לקבלת כספים מאת התובעים.

ביום 5/10/21 הודעתם נמחקה, שכן הוגשו בה ראיות נוספות וסיכומים ללא היתר.

נקבע כי נוכח הגרסאות הסותרות של הצדדים והעובדה ששני הצדדים מבססים חלק מטענותיהם על התכתבות שנערכה באפליקציית whatsapp, המקור היחיד להוכחת התביעה או דחייתה מצוי בתכתובת שבין הצדדים.

המבקשים עותרים לביטול פסק דינו של בימ"ש קמא ודחיית התביעה או לחלופין מבקשים כי יקבע שבכל האמור לנזקים שגרם המשיב או מי מטעמו פתוחה בפני המבקשים הדרך להגיש תביעה כספית וכי פסק הדין האמור אינו מהוה מעשה בית דין בעניינים אלו.

...

בעניין הציוד נקבע כי לא ניתן ללמוד מההתכתבויות איזה ציוד נותר אצל מי מהצדדים ועל כן בהעדר הוכחה התביעה בגין הציוד והכלים נדחית.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.

10) לסיכום: א) לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

נטען עוד לסתירות עובדתיות בין גרסת הנתבעות 2 ו-3 אשר טענו כי הסתמכו על חוות דעתה של המבקשת, לבין גרסת המבקשת אשר טענה כי לא הייתה חלק בקבלת ההחלטה ביחס לקבלתם של המשיבים לישוב.

בית המשפט העליון חזר לאחרונה על העקרונות שיש לבחון בעת סילוק תביעה על הסף וקבע כי "סילוק על הסף הוא סעד קצוני, המביא למחיקה או לדחייה של תובענה בטרם התבררה לגופה. על כן, סעד כאמור יינתן רק במקרים שבהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות של ממש, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו .... כאשר נידרש בירור עובדתי במטרה להכריע בבקשה לסילוק תובענה על הסף, מוצדק לדחות את הבקשה כדי לאפשר את המשך הבירור במסגרת ההליך העקרי" (רע"א 1504/22 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (17/03/2022)).

...

המבקשת בבקשתה לסילוק התביעה על הסף טענה, כי יש לדחות את התביעה נגדה או למחוק אותה בשל מניעות ו/או השתק ו/או העדר יריבות ו/או העדר עילה ו/או בשל היותה תביעת סרק טורדנית המשוללת כל יסוד עובדתי או משפטי, חסרת תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

יצוין כי ככל שיתברר בסופו של ההליך כי התובענה שהגישו המשיבים אכן דינה להידחות, ניתן יהיה לפצות על הכללתה של המבקשת בהליך, באמצעות פסיקת הוצאות ראויות ומתאימות.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע תזכורת מעקב ליום 06/04/2022 לקבלת עמדתם.

עוד ציינה פערים שבין הגרסה שמסר התובע בבקשת הביטול לבין העולה מפרוטוקול הדיון עצמו.

בעניננו אין עסקינן רק בהיעדר אפשרות לחקירה על תצהיר, אלא בהימנעות התובע מלהתייצב לדיון, שעליה, כך נטען בבקשה עצמה , חלות הוראות תקנה 49 - וכך צוין בענין גוריסים- "בהקשר זה, יש לערוך הבחנה בין סמכותו של בית הדין לעבודה או בית המשפט לדחות או למחוק תביעה בשל אי התייצבות תובע או מי מטעמו לדיון בהתאם לתקנה 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ותקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לבין אי התייצבות מצהיר לחקירה נגדית על תצהירו. בנסיבות של העידר הופעה של התובע או מי מטעמו לדיון, רשאי בית הדין לסלק את התביעה, בעוד בנסיבות של אי התייצבות מצהיר לחקירה על תצהירו, התצהיר לא ישמש ראיה בהליך, אולם התביעה תוכל להמשיך להתברר על יסוד הראיות האחרות שבתיק בית הדין. זאת, להוציא מקרים נדירים של זילזול חמור בהליך השפוטי שיצדיק את דחיית התובענה, כפי שפרטה חברתי סגנית הנשיא בסיפא לסעיף 6 לעמדתה" אם כן, לא שאלת היכולת של התובע להוכיח תביעתו בהיעדר תצהיר שלו היא שעמדה על הפרק לבדה , אלא גם שאלת עצם אי התייצבותו שמכוחה התבקשו על ידי הנתבעת הסעדים שביקשה.

סתירה זו משמיעה כי לא נימסרה אמת לבית הדין ע"י התובע.מכל מקום עולה מהסתירה ספק שמא התובע כלל לא היה מודע לדיון, משהגרסאות באשר לאופן ההודעה על הדיון מקריסות זו את זו. רושם זה מתחזק נוכח היתחמקות התובע מלהשיב לשאלה האם היה לו זמן להתכונן לדיון (עמ' 8 ש' 22).

...

הדבר מביאני לכלל מסקנה כי לא קיבל שיחות רבות באותו בוקר או כי קיבלן בשעות אחרות מאלה שטוען להן, שכן מטעמים אחרים מאלה שהציג בבקשה, אינו מתייצב לדיון.

(כאמור, גם לא שוכנענו כי הודע לו על הדיון , בהעדר נכונות להציג אסמכתא לשיחת הטלפון שהודיעה לו על כך).

אשר לענין ההוצאות- נוכח המסקנה כי לא ניתן כל טעם של ממש לאי ההתיצבות, וכי בפועל נגררה הנתבעת לדיון נוסף בבקשה לביטול פסק דין, על בסיס נימוקים שאין בהם ממש, ובהתחשב בהשחתת זמן הדיון שנקבע לכתחילה (אליו, כפי שצוין אז לפרוטוקול הגיע מנהל הנתבעת תוך שהדבר גורם נזק לעסקיו וב"כ הנתבעת הגיעו מרחוק), והזמן שנדרש להכנה אליו, ובהתחשב גם בהיקף הסכומים הנתבעים, הרי שבכל חלופה שתתגבש בהתאם לאמור בסעיף 26, זכאית הנתבעת לפסיקת הוצאות משמעותיות.

הנתבעות טוענות שדין התביעה להדחות או להמחק על הסף, בשל מניעת אפשרות מיצוי זכות תיקון (בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק המכר, וסעיף 12.7 להסכם המכר).

הנתבעות דוחות את גרסת התובעת.

לא זו אף זו, נטען כי עם קבלת כתב התביעה, הנתבעת 1 פנתה לתובעת שוב, בבקשה כי תאפשר לה לבצע תיקונים, אך התובעת סירבה (סעיף 8 למכתב ב"כ הנתבעת 1 מיום 04.08.20).

באשר לאיחור במסירה , מציין שלא הוצגו מסמכים ע"י הנתבעת , ושהם ברשותה, כקבלן שבנה את כלל הדירות בבניין , לסתור את טענת התובעת שדירתה , פנטהאוז, גדולה משאר הדירות ועדיפה ולכן מלכתחילה, לא היה מקום לפצוי אחיד, ששולם לכל הדיירות, והיה מקום להגדיל את הפצוי לפנטהאוז.

...

דיור חלופי משקבעתי כי אין לסטות מחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש , שקבע כי נדרש פינוי של חודש לביצוע התיקונים , אני קובע כי על הנתבעות, לשלם לתובעת פיצוי בשל הפינוי הנדרש, מישכו, והוצאות הכרוכות בכך, בסך 9,000 ₪ .

אני מחליט שדיונית , כאשר לא אושר תיקון התביעה, אכן אין מקום להכריע בעניין במסגרת ההליך כאן , ואולם ניתן היתר להגשת תביעה עתידית בעניין, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות, שכן שוכנעתי, שרק בשלב מאוחר יותר של הדיון, התברר הצורך בביצוע בדיקה נוספת, בהקשר זה. הוצאות התובעת דורשת החזר בגין תשלום עבור חוו"ד מטעמה 5,808 ₪ , נוכח הקביעות לעיל והתוצאה שלהלן , אני סבור כי התובעת זכאית להחזר הוצאות משמעותי, לרבות חלק שכר מומחה בית המשפט ששולם על ידה, והאגרות בהן נשאה, ובסכום כולל שנקבע לסך 15,000 ₪ .

סוף דבר התביעה מתקבלת כלהלן: ביהמ"ש מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, בגין ליקויי בניה, סך 146,320 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום הגשת חוו"ד המומחה 31.08.21, ועד לתשלום בפועל.