בקשה לדחיית תביעת מזונות קטין על הסף

(החלטה זו תקרא להלן: "החלטת מזונות העבר") 13 בנוסף, ביה"ד הרבני קבע בהחלטתו כי מיום שהועברה לנתבע המשמורת על הקטין א' ועד ליום 1.8.19 בו עבר הקטין א' להתגורר בהוסטל, "...]כך ש[אין כל עילה לחייבו במזונות ללא כל סיבה". ביום 18.2.20 דחה בית הדין בקשה לעיון חוזר שהגישה התובעת וקבע: "ביה"ד אמר את דברו וניתן

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת בקשתו של הנתבע ומורה על מחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, משקבעתי כי לביה"ד הרבני בחיפה נתונה "סמכות נמשכת" לידון בעינייני מזונות הקטינים.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התביעה וביטול החלטתי מיום 8/12/19 ביום 27.1.20 , ולאחר שהנתבע הגיש תביעה בעניין מזונות הקטין א' בפני ביה"ד הרבני, דן האחרון בבקשה וקבע: "הופיעו הצדדים וב"כ, וביה"ד הקשיב לדבריהם בקשב רב וסבלנות.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי בימ"ש זה לא "קנה" סמכות נמשכת לדון בנושא מזונות הקטינים, ההחלטה בעניין הפחתה זמנית בדמי המזונות בוטלה, ובעקבות פסק הדין היה מותר לנתבע להגיש תביעת מזונות לביה"ד הרבני.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת בקשתו של הנתבע ומורה על מחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, משקבעתי כי לביה"ד הרבני בחיפה נתונה "סמכות נמשכת" לדון בענייני מזונות הקטינים.

נוכח תוצאת פסק דין זה, ובשל העובדה שהתביעה הוגשה תוך העלמת עובדות רבות בחוסר תום לב, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עוה"ד בסכום של 2,340 ₪.

תמצית טענות הנתבע בסיכומיו לטענת הנתבע, במסווה של תביעת מזונות, התובעת מבקשת לבטל את הסכם הגירושין שנחתם 15 לפני למעלה מ 8- שנים, כך עותרת התובעת, ללא כל ביסוס, להגדלת מזונות הקטין לסך של 1,950 ₪ בחודש.

אני רואה בעצם זה שהנתבע לא הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, הסכמה כי בית משפט ידון בתביעת המזונות, כאשר תביעת המזונות היא תביעת הקטין למזונותיו.

...

מזונות אלה הוסכמו בשנת נוכח האמור לעיל אני קובעת כי עת הסכימו הצדדים על גובה מזונות הקטין לא נשקלה טובתו של הקטין ולכן קיימת לקטין היום זכות לתבוע את מזונותיו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהיעדר כל ראיה מצד התובעת להוכחת צרכי הקטין, ובשים לב לזהירות הרבה בה מחויב בית המשפט לנהוג בקביעת מזונות קטין אני מעמידה את מזונות הקטין כולל מדור על סך 1,700 ₪ וזאת בהתאם לכך שהתרשמתי כי רמת החיים של שני הוריו, המתקיימים בעיקר מקצבאות וזכאים למגורים בעלות סמלית היא על הצד הנמוך.

נוכח העובדה כי הקטין כבר בן 10 , ועל שני הוריו לשאת במזונותיו לפי הבע"מ, אני קובעת כי חלקו של האב במזונות הקטין ובמדורו הוא 1,258 ₪.

האיש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של פורום לא נאות, היות שהילדים מתגוררים ברוסיה מיום לידתם ומרכז חייהם שם. ביום 8.12.11 ניתן פסק דין בתובענה זו (להלן: פסק הדין למזונות) ובו התקבלה טענת האיש שישראל אינה הפורום הנאות לידון בתביעה.

ביום 16.2.14 ניתן פסק דין בתביעת החטיפה, לאחר שלמרות שהאשה ביקשה לדחות את התביעה בטענה שלאיש לא מוקנות שום זכויות משמורת על הילדים על פי הדין הרוסי, היא הודיעה ביום 13.2.14 שהיא "תשמח אם התובע ייקח את הקטינים למוסקבה בלעדיה ויפה שעה אחת קודם". לפיכך, נקבע שהאם תחזור עם הילדים לרוסיה ואם היא לא תעשה כן עד ליום 17.2.14 היא תימסור את הקטינים לאיש והוא ישיבם לרוסיה.

ביום 22.5.17 הגישה האשה בקשה ליישוב סיכסוך בנושא מזונות הילדים.

...

תמצית טענות המערערת דווקא טענות האיש שלמערערת אין כל זכות כידועה בציבור ברוסיה ולכן הסעד שהמערערת עותרת לו לא קיים כלל ברוסיה, מחזקת את המסקנה שהפורום הנאות היחיד שיכול לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל.

ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שיתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3).

משהמערערת כשלה להוכיח שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי בבית המשפט ברוסיה ולא הוכיחה את החריג לכלל של דחיית תביעה במקרה של פורום לא נאות, דהיינו שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי או כספי ברוסיה, המצב המשפטי הוא שיש לדחות את התביעה כפי שקבע בית המשפט קמא.

סיכומו של דבר: אציע לחברתי וחברי לדחות את הערעור, ואולם לאור שיעור ההוצאות הגבוה שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבור שאין מקום לפסוק הוצאות גם בערעור והערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ. ______________ נפתלי שילה, שופט השופטת עינת רביד – אב"ד: אני מסכימה.

בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, אשר הגישה המשיבה ביום 08.12.2022, נטען כי בשונה מהתביעה שהוגשה לבית המשפט לעינייני מישפחה ואשר נמחקה זה מכבר, תביעה זו "איננה תביעת מזונות של הילדים, אלא תביעתה של האישה (האם) להחזר הוצאות שהיא מוציאה על הילדים". ביום 21.12.2022 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האיזורי בבקשה לסילוק על הסף.

במסגרת החלטה זו, קבע בית הדין הרבני האיזורי, כדלקמן: "הצדדים מתדיינים בנושא מזונות הקטינים בביהמ"ש [לעינייני מישפחה – ח' כ'], ולכן אין כל צידוק לפצל את התביעות: חיוב מזונות להבא – בביהמ"ש, והחזר הוצאות עבר – בביה"ד. מדובר בכרכור מיותר בין ערכאות באותו נושא. משכך, בית הדין מורה לצדדים לפנות בעיניין מזונות הקטינים על כל חלקיו – לביהמ"ש". ביום 26.12.2022 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין הרבני האיזורי מיום 21.12.2022, בה טענה כי בנגוד לאמור בה, נכון לאותו מועד לא היה תלוי ועומד כל הליך לפני בית המשפט לעינייני מישפחה.

העותר אף הגדיל וציין בתשובתו לערעור כי "שאלת סמכות ביה"ד לידון במזונות קטינים מעולם לא הייתה במחלוקת ואם המערערת הייתה כורכת סוגייה זו כדין לתביעתה בביה"ד קמא במקום לפצל את תביעותיה ולהגיש את תביעת המזונות לביהמ"ש, הליך זה כלל לא היה בא לעולם". הינה, בשים לב למצוות סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה, יתכן כי די בטעם זה לבדו כדי לדחות טענתו זו של העותר (ראו למשל: בג"ץ 7715/19 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי חיפה, פסקה 19 (14.06.2020)).

...

לאמור – מקובלת עליי מסקנת בית הדין הרבני הגדול כי אין ענייננו דומה למצב בו "בעלי דין נמצאים בעיצומו של הליך, והתובע גודע את ההליך באיבו כדי להימנע מתוצאה צפויה שאינה נוחה לו". בסופו של יום, התביעה בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה בטרם הוגשו תצהירים, ואף טרם נפרשה במלואה יריעת המחלוקת בין הצדדים.

בשולי הדברים אציין, כי מקובלת עליי טענת היועץ לפיה סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני האזורי טרם התבררה, ומשכך מצאתי להעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בשלב זה אף לא ניתן להכריע בדבר אופייה של התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי או לקבוע אם מדובר באותה תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול לפיה בית הדין הרבני האזורי רכש סמכות לדון בתביעה שהגישה המשיבה.

עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבע (להלן-האיש) לסילוק תביעת מזונות הקטינות על הסף מפאת העידר סמכות עניינית.

מדובר במקרה דומה בנסיבותיו לעניין דנא, אף בהליך זה ניתנה החלטת בית הדין הרבני שקבעה כי הסמכות לידון בסוגיית מזונות הקטינים נתונה לו, האשה הגישה השגה לבית הדין הרבני הגדול אשר דחה את בקשת רשות העירעור אגב קביעה כי מדובר בנושא שכבר נדון בבית הדין הרבני הגדול מספר פעמים וניתנה בו הכרעה מפורטת.

תוצאה ופסיקת הוצאות בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יוצא איפוא, שהסמכות לידון בתביעת המזונות נתונה לבית משפט זה ולא לכבוד בית הדין הרבני, משכך הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

...

לטענת האישה יש לדחות את הבקשה מאחר שהאיש כרך את תביעת המזונות ללא הסכמתה.

כך קבע כב' השופט שוחט: "לאור האמור לעיל, וביישום הדברים על ענייננו, סבורני כי אף בהנחה מקלה בה לא נראה את האופן בו ניתנה החלטת ביה"ד האזורי שהכריע בסוגיית הסמכות כמקימה "טעם מיוחד" (זאת לאור העובדה שההחלטה נתינה במעמד צד אחד, מבלי שהתקיים בבקשת המשיב לקביעת סמכות דיון ומבלי שהתאפשר למבקשת להתייחס לאותה בקשה) הרי שה"טעם המיוחד" עולה מתוכנה: מעצם הקביעה כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בנושא שעל פניו אינו בר כריכה – מזונות הקטינים.

תוצאה ופסיקת הוצאות בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יוצא אפוא, שהסמכות לדון בתביעת המזונות נתונה לבית משפט זה ולא לכבוד בית הדין הרבני, משכך הבקשה לסילוק על הסף נדחית.