על אף שהוסבר לנתבע לפני הדיון, כי במידה והוא מעוניין להזמין עדים, עליו להגיש תצהירי עדות ראשית של העדים, הנתבע לא עשה כן.
לא למותר לציין, כי התביעה נשוא הבקשה הוגשה ביום 16.10.18, הרשמת הבכירה שדנה בתיק זה בתחילתו, מיכל פרבר, קיבלה את ההיתנגדות ביום 24.9.19 וביקשה מהצדדים להתאים תביעתם להליך של סדר דין מהיר.
בעיניין אחר, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך:
"על פי נוהלי הנשיא לטפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מיסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק העדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון."
אי לכך ציינתי שבמקרה דנן אין לקבל את סקירת מצבו הבריאותי ומכתבי הזימון לבדיקות שצרף הנתבע כראיה המעידה על מחלה שמונעת ממנו להתייצב לדיון, ואין לקבל את טענת הנתבע, לפיה לא ניתן להמציא אישור רפואי בהתאם לפקודת הראיות אודות מחלה שסובל ממנה.
...
בעניין ע"א 765/18 חיון נ' חיון ואח',
נאמר על ידי כבוד השופט שטיין כי בדבר שקר יש להפעיל את ההלכה הבאה:
"סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.
"
יצוין כי בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסיכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הינה הגנת בדים.
לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון, וכן, כאשר הגיש בקשות חוזרות לדחיית הדיון בסמוך למועד הדיון.
