ממלוק ביצע את מלוא העבודה בהתאם לדרישת מר שרבט, אולם מר שרבט וחברת שרבט 38 יזום ובניה נותרו חייבים לו סך של 20% מעלות התקנת הספרינקלרים בבניין – סך של 29,601 ש"ח. כמו כן, ממלוק התבקש ע"י מר שרבט ומנהל העבודה לבצע עבודות נוספות כמפורט בנספח ב' לכתב התביעה, שעלותן הסתכמה בסך של 31,896 ₪ כולל מע"מ ונותר בגינן חוב בסך של 13,896 ₪ כולל מע"מ.
בכתב ההגנה המערערת ומר שרבט ביקשו לדחות התביעה.
בגין דחיית התביעה שכנגד חויבה המערערת לשלם לממלוק הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.
...
אני מסכימה עם נימוקיו של בימ"ש קמא בכל ההחלטות שניתנו בנוגע לבקשות השונות של המערערת לזימון העדים, ואין בערעור נימוק שיוביל למסקנה כי בימ"ש קמא שגה ביחס לסוגיית זימונם של העדים.
משכך, אף אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה בימ"ש קמא שגה שייחס לחובת המערערת את חסרון עדותו של דובין,
יצוין כי ההחלטה בדבר זימון עדים היא דיונית ומצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים ביותר תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעת זה.
בפסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת רות רונן ברע"א 1562/23 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא הגליל בע"מ (19.4.2023) נקבע :
"הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך. החלטות בעניין זימון עדים ובכלל זה בקשות לתיקון רשימת העדים וצירוף עד לאחר המועד שנקבע לכך, הן החלטות דיוניות מובהקות המצויות בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. על כן, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים...". (סעיף 10 לפסה"ד).
לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
