בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות

התובע עידכן את נתבעת 1 בעיניין, ואף ביקש לתת היזדמנות נוספת למענה מצידה, אולם בשל חוסר היתייחסות הנתבעת, זימן התובע קבלן שיפוצים מטעמו לבצוע העבודות.

בהחלטת יום 21.6.20 , נדחתה בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, ונקבע כי ככל ויוכח, שהטיפול והתיקון הראשוני, עליו המליצה הנתבעת 1, לא היה מתאים, אין מקום לקבוע היתיישנות .

" ראה ע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] בעניינינו, מקרה הביטוח בנושא ניזקי מים כמוגדר בפוליסה: "כתוצאה מהימלטות או מדליפת מים או כל נוזל אחר מתוך מיתקני האינסטלציה וההסקה של הדירה או של נכס...". סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הביטוח") קובע : "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח" "מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית משפט ולהגיש תביעתו (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846 (1990); זיסר, שם). עילת התביעה נולדת במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק דין (עניין אבו רוקן, עמ' 72; ד"נ 84/32 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' Israeli British Bank (London) (in liquidation), פ"ד מד(2) 265, 271 (1990); ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טפול שורש, ניהול ושירותים למרפאת שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד(1) 529, 541 (2000); פרשת תלמוד תורה, עמ' 456)). על כן, בבואנו לבחון את העובדות, עלינו לשאול עצמנו "האם העובדות שנתגלו חיוניות לביסוס עילת התביעה, באופן שבלי ידיעתן לא ניתן להגיש תובענה בעלת סיכוי ממשי" (ע"א 8316/06 ארג'י נ' שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], 3.7.2008) (להלן: עניין ארג'י)).

משפטית התובעים לא עמדו בנטל הנידרש להוכיח , כי הגילוי המאוחר , שאין בו אמנם לחסום את התביעה , בשל היתיישנות, הוא גילוי של מקור רטיבות, בר פיצוי לפי הפוליסה , שהביא לנזקים נשוא התביעה.

...

מאחר והתובעים הגישו את התביעה כעבור 3 שנים ממועד המקרה, דין התביעה להידחות מפאת התיישנות.

משכך אני סבור , שנוכח האמור לא הוכח מקרה ביטוח, שבגינו חלה אחריות לפיצוי ע"י הנתבעת.

סוף דבר נוכח כל האמור התביעה נדחית .

בנסיבות העניין כאן, וחרף דחיית התביעה , אני סבור שאין מקום לצו להוצאות , וכל צד יישא בהוצאותיו.

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

נטען כי לא נימסרה לו הודעה כלשהיא אודות הארוע בסמוך להתרחשותו ו/או בכלל; הנזקים הנטענים אינם מכוסים מכוח פוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי אלא מכוח פוליסה לביטוח עבודות קבלניות אשר דרשה המועצה מכרמים בעמק במסגרת חוזה ההיתקשרות ביניהם; כלל לא ארע מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה, ולחלופין, הנזקים הנתבעים מוחרגים מכיסוי בטוחי מכוח הפוליסה.

נטען כטענה מקדמית כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנותה ו/או מחמת שהוי בלתי סביר בהגשתה; במועדים הרלבאנטיים לתביעה ו/או להודעה לא היה למועצה כל פוליסת ביטוח אצל צד ג' 3; מספר הפוליסה המופיע בהודעה הנו עבור פוליסה מ- 1.11.04 – 31.10.05.

...

סיכום: מכל האמור לעיל: אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

לאור זאת, הודעת צד ג' נדחית.

התובע ישלם לנתבעת וכן לצדדי ג' מס' 2 + 3 הוצאות בסך 1,500 ₪ לכל צד (בסה"כ 4,500 ₪).

נטען כי מדובר בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות "הצהרתית" שחלה על פרויקט מסוים רק אם בעל הפוליסה מצהיר על הפרויקט ומבקש ביטוח לגביו.

הכלל הוא שדחיית תביעה על הסף מחמת היתיישנות תיעשה אך ורק אם כל העובדות הצריכות להכרעה בסוגיה ברורות ואינן שנויות במחלוקת (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577 (2003); צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 4.6.2007)).

...

התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה על כל טעמיה.

ברי כי הטענה להשתק עילה על שני ראשיה דינה להידחות.

אולם, כאמור דינה של התביעה סילוק על סף. המסקנה אפוא שיש לסלק את התביעה נגד נתבעת 5 על הסף.

אשר על כן, אני מורה על סילוק התביעה על הסף נגד נתבעות 4 ו 5.

המשיב הגיש את התביעה ב-28.10.18 בגין תאונה שאירעה ביום 15.3.11 ,לכן טענו המבקשות כי משהתביעה הוגשה לאחר שבע שנים וכשבעה וחצי חודשים מהמועד בו נולדה עילת התובענה , הרי שדינה להדחות על הסף מחמת היתיישנות.

המבקשות מציינות כי בהתאם לסעיף ו' לפוליסה, הביטוח מורחב לכסות את חבות המבוטח כלפי קבלנים או קבלני משנה היה והמבוטח ייחשב למעבידם, בתנאי שלא קיים כל ביטוח חבות מעבידים אחר שנערך על ידי המבוטח או לטובתו בגין אירועים שארעו תוך כדי ועקב עבודתו בעסק המבוטח.

המשיב טרח בתגובה נוספת להפנות לפוליסה ובאמצעותה להדגיש כי עומדת למשיב עילת תביעה כנגד המבקשות מכיוון שהתאונה נשוא התביעה עונה על ההגדרה של מקרה ביטוח המכוסה ע"י פוליסת הביטוח ("היזק גופני... לאחד או יותר מעובדי המבוטח... ושהוא בשרותו של המבוטח – בין אם בשכר ובין אם לא – כתוצאה מתאונה שארעה תוך כדי או עקב עבודתו בעסק המבוטח".( זאת ועוד, בהיות עילת התביעה נכות שנגרמה לו מתאונה ומתוך היקש מסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח ושילוב סעיף 70 לחוק הנ"ל, יש למנות את תקופת ההתיישנות, מיום שקמה לו זכות לתבוע תגמולי ביטוח, קרי 7 שנים מיום התגבשות הנזק או הנכות הצמיתה.

...

המשיב הגיש את התביעה ב-28.10.18 בגין תאונה שארעה ביום 15.3.11 ,לכן טענו המבקשות כי משהתביעה הוגשה לאחר שבע שנים וכשבעה וחצי חודשים מהמועד בו נולדה עילת התובענה , הרי שדינה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

" בעניין בטחיש (רע"א 9041/03 הנ"ל) נקבע כי הצעת פשרה מבלי להכיר באחריות אינה בבחינת הודאה בזכות: "...במכתבים מוצע אמנם פיצוי למבקש, אולם מהאופן בו נוסחו המכתבים אין ניתן ללמוד על הודאה בקיום זכותו של המבקש או אפילו על הודאה בקיום העובדות הנדרשות כדי לבסס זכות כאמור. .......אכן, אין בתיבה זו כדי ליצור הגנה מפני הטלת אחריות, אולם יש בה כדי להעיד על כוונתו ומהותו של המכתב. נראה כי הצעת הפשרה שהוצעה במכתב לא נבעה בהכרח מהכרה באחריות, אלא מדובר היה בהצעה שככל הנראה, נועדה לסלק את מטרד התביעה...". גם במקרה דנן סבורני כי מהותו ותוכנו של המכתב הנ"ל מעידים כי מדובר בהצעת פשרה מטעם המבקשת 2 שמטרתה סילוק התביעה ולא הכרה באחריות.

נוכח המסקנה שאין לראות במכתבי המבקשת 2 משום הודאה, לא עבר המשיב את המשוכה הראשונה בדבר קיומה של הודאה בזכות ולכן אין צורך לבדוק באם הועלה בהם טיעון להעדר הודאה בהתיישנות.

בכל חלופת המכתבים הובהר כי המבקשות תעמודנה על טענת ההתיישנות ואילו המשיב שבחר שלא לקבל את הצעת הפשרה ולחתום על כתב ויתור וסילוק שנשלח אליו כשנה וחצי לפני הגשת התביעה , כך שההצעה לא השתכללה לכדי הסכם, נמנע מטעמיו מהגשת התביעה במועד, ובחר למצות את מסלול התביעה במסגרת המל"ל. לסיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

לפני בקשה של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "החוק" או "חוק חוזה ביטוח").

התובעת ביססה תביעה נגד הנתבעת על בסיס פוליסת ביטוח עבודות קבלניות במסגרתה ביטחה הנתבעת את התובעת בפרויקט הנ"ל. לטענת הנתבעת,בהתאם לסעיף 31 לחוק הקובע תקופה של שלוש שנים להתיישנות תביעה עפ"י פוליסת ביטוח,הרי מאחר שהתביעה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח (על פי הנטען- קיץ 2014), התביעה כבר היתיישנה.

בע"א 9413/03 אילן אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה , כבר נקבע, כי סילוק תביעה על הסף מחמת היתיישנות מצריך זהירות יתר, כלשון בית המשפט: "פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, כי סילוקה על הסף של תביעה מחמת היתיישנות מצריך זהירות מרובה, מן הטעם שתוצאתה היא מניעת הכרעה בזכויות המהותיות של התובע בשל מחסום דיוני. תכלית הזכות החוקתית של גישה לערכאות, הנתונה לאזרח, מחייבת הצרה ולא הרחבה של המחסום הדיוני בגין היתיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה". לאור הזהירות אותה יש לנקוט כאמור בהכרעה בטענת היתיישנות כטענה מקדמית ולאור העובדה שהשאלה האם האמור במכתב מהוה הודאה בזכות אם לאו,תלויה בפרשנות שיש ליתן לאמור במכתב זה לאור כוונת הצדדים בהגדרת ההשתפות העצמית בפוליסה כגון דא, שוכנעתי כי יש לאפשר לצדדים להציג ראיותיהם גם בעיניין זה,בין היתר,הן לעניין חילופי דברים נוספים בין הצדדים והן באמצעות העדת עורך המכתב, או עדים נוספים מהתחום הבטוחי היכולים להעיד בעיניין.

...

אני סבורה אפוא כי מדובר ברישום סתמי וסטנדרטי ואין לראות בו כחלק מגוף ותוכן המכתב.

" וכן ראה עא (חי') 6398-11-08 חייט נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חייט") "אנו סבורים שכאשר שיגרה המשיבה את מכתבה למערער ביום 14.7.03 ... היא לא היתה יכולה להסתפק בכך שבכותרת המכתב ייאמר "מבלי לפגוע בזכויות ובטענת ההתיישנות", אלא במסגרת חובת תום הלב המוטלת על מבטח במערכת היחסים שבינו לבין מבוטח חובתה של המשיבה היתה לציין בגוף המכתב: 'ודע לך שתקופת ההתיישנות בהתאם לחוק חוזה הביטוח, ובהתאם לפוליסה, היא שלוש שנים ממועד התרחשות האירוע ותסתיים ביום 17.5.06'.

סוף דבר-ההכרעה בטענת ההתיישנות תינתן בסיום ההליך וכל צד רשאי להציג ראיות ולהעיד עדים גם בעניין הנידון,כפי שפורט לעיל.