תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור:
בנוגע למועד קרות הנזק, על בימ"ש קמא היה להסתפק בעובדות בכתב התביעה, כמו גם בחוות דעת המומחה מטעם בימ"ש, ולקבוע באופן חד משמעי כי לאור האמור בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן (סעיף 5 לכתב התביעה המקורי), לפיו המועד בו ניצפה הנזק ע"י
התובע הנו יולי 2016, זה מועד קרות מקרה הביטוח וממועד זה החל להימנות מנין השנים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות ביחס לתביעת התובע נגד המבקשת.
ג) בהחלטה שניתנה לאחרונה ברע"א 8984/23 גבעון נ' ג'אבר (29.1.24) קבע כב' השופט גרוסקופף:
"הלכה מושרשת היא כי סילוק על הסף המביא למחיקה או לדחייתה של תביעה טרם זו התבררה לגופה, הוא סעד קצוני, ועל כן הוא שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות של ממש כי התובע יקבל את הסעד המבוקש על ידו. בהתאם לכך נקבע כי מקום בו הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחייבת בירור עובדתי מורכב, הדבר מצדיק,
סעיף 8 לחוק ההתיישנות שמאפשר את הארכת תקופת ההתיישנות קובע כי:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
ה) לפי סעיף 1 לפרק 1 לפוליסת הביטוח של המבקשת "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:1.10 שיטפון או הצפה ממקור מיום חצוני למעט צונאמי כאמור בפיסקה ט". (נספח 2 לכתב ההגנה מטעם המבקשת).
...
מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי מלאכת שכנוע בית משפט בצדקת טיעוניו לא תהיה קלה בלשון המעטה , אך במקרה דנן בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי בשלב זה של הדיון אין להכריע בטענת ההתיישנות השלובה בבירור עובדתי
איני סבורה כי במקרה שלפני הוכח כי אי הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, בשלב הנוכחי, תוביל לפגיעה ממשית בזכויות המבקשת או כי ייגרם לה נזק של ממש שאיננו ניתן לריפוי במידת הצורך, בדרך של פסיקת הוצאות.
ההכרעה בטענות המבקשת יכולה להידחות לשלב פסה"ד, לאחר שיישמעו הוכחות והתמונה העובדתית והמשפטית תתברר לאישורה ובימ"ש יכריע בסוגיה.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
