בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל חוסר סמכות וסיבות נוספות

לפני בית הדין בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, חוסר עילה וחוסר יריבות משפטית.

הסיבה שבגינה התובע והנתבע 3 קיבלו את משכורותיהם בדרך של חשבונית היא ייעוץ שקבלו מרואה החשבון.

כמו כן, קיימים מבחני משנה נוספים וביניהם: מבחן הקשר האישי; כפיפות או פקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן העבודה; צורת התשלום ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למס ערך מוסף ולביטוח לאומי; המשכות הקשר; בלעדיות במהלך שעות העבודה; ביצוע העבודה באופן אישי וכיוצ"ב. הכרעת בית הדין בשאלה הנדונה תוכרע בהתאם לתמונה בכללותה, לאחר איסוף כלל העובדות ולא בהתאם לכל מבחן בנפרד.

...

נוכח כל האמור לגרסת הנתבעים, לא התקיימו המבחנים לקיומם של יחסי עבודה.

לפיכך כבר בשלב זה שוכנענו כי לא מדובר בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה.

סוף דבר עניין תביעה זו שבפני הוא מאלו בהם מוצדק לדחות על הסף על פי הפסיקה, בהעדר יחסי עובד מעסיק כבר בשלב זה נוכח חוסר סמכות עניינית.

התביעה נדחית על הסף .

אכן בפרוטוקול בסעיף 10 רשם הרופא: "עצירת דיון. הסיבה: ממתין לדוח מעבדת שינה". דו"ח מעבדת השינה לא נימסר לרופא עד עצם היום הזה ובכך פגעו בזכותה של התובעת למימוש זכויותיה.

נוכח כל האמור, הנתבע ביקש לדחות את התביעה על הסף מחמת היתיישנות, מניעות וחוסר סמכות עניינית.

נוסף על כך, מעלה ב"כ התובעת השגות שונות שיש לתובעת לגבי ההליכים שנוהלו במוסד לביטוח לאומי במסגרת בדיקתה בתביעה לקבלת קצבת נכות כללית, לרבות באופן הטיפול בערר ומסלול הבדיקה בועדות מדרג שני.

...

נוכח כל האמור, הנתבע ביקש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מניעות וחוסר סמכות עניינית.

עוד הוסיף וטען הנתבע כי כל טענות התובעת בכתב התביעה, המתייחסות להאשמות במעשים פליליים נגד נציגי הנתבע, דינן להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה הנוכחית נדחית.

הבקשה בבקשתם טוענים הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף נוכח מעשה בית דין (השתק עילה) והִעדר סמכות עניינית, כפי שיפורט להלן: בשנת 2019 הגישה התובעת, כנציגות וועד הבית, תביעה בפני המפקח על רישום מקרקעין (להלן: "המפקח") כנגד מספר דיירים בבניין (שאינם הנתבעים בהליך זה, בעלי הזכויות ביחידות 3, 6, 9, 10 ו-12), ודרשה, בין היתר, סעד של סילוק יד מהרכוש המשותף (פינוי הנתבעת 3 מהמחסן המשותף ופינוי הדייר 10 משטח שאינו מיועד לחניה).

הִעדר סמכות עניינית טעם נוסף לבקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף הוא הִעדר סמכותו העניינית של בית משפט זה, שכן, לטענת הנתבעים, בבסיס התביעה עומדת טענה קניינית, לפיה הגינות אינן רכושם של הנתבעים, כי אם רכוש משותף.

יצוין עי בעוד בתקנה 101 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע, שבית המשפט רשאי לדחות תביעה, בין היתר, בשל "חוסר סמכות", הרי שתקנה 43 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אינה מסמיכה את בית המשפט לדחות תביעה על הסף מחמת הִעדר סמכות.

לנפקות השמטה זו ראו דברי פרופ' יששכר רוזן צבי (יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), בעמ' 243-244): "תקנה 43 לתקנות החדשות אינה כוללת 'חוסר סמכות' כטעם לדחיית התביעה. נשאלת השאלה האם מדובר בלאקונה או שמא מדובר בהסדר שלילי, שיש לקרוא לתוך התקנות החדשות מתוך עקרונות היסוד. אני סבור כי במקרה זה מדובר בהסדר שלילי, וכי מחוקק המשנה בחר במכוון שלא להסמיך את בית המשפט לדחות תובענה מחמת חוסר סמכות. הסיבה לכך היא שדחייה של תביעה אך ורק משום שהוגשה לבית משפט שאינו מוסמך לידון בה נתפסה כבעייתית גם עובר לרפורמה בתקנות. בעייתיות זו מקורה בכך שטעות, ולו טעות מינורית, של התובע בבחירת הפורום שאליו הוגשה התביעה הייתה יכולה לחסום את דרכו בפני בירור התביעה לגופה, לא רק באותו הליך אלא גם בכל הליך עתידי." עוד אני מפנה לדבריו של כבוד השופט ד' חסדאי בת"א (מחוזי ת"א) 53724-01-20 American Society of Composers, Authors and Publishers נ' קלמונטין, פִסקה 17 (3.2.2021): "במסגרת דברי ההסבר לתקנות 2018, אשר פורסמו באתר משרד המשפטים ביום 16.12.2020 צוין לעניין זה (שם בעמ' 21) כי:

...

" לכן, אין מקום להיעתר לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

במסגרת תביעה זו, הגישו התובע יתר הנתבעים (שהם בני משפחתו), בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, שכן נוכח טענו הבעלות שלהם במקרקעין הסמכות העניינית לידון בתובענה מסורה לבית המשפט המחוזי.

לטענת התובע, על המיתחם בנויים בתים צמודי קרקע וכן מבנים נוספים למסחר, השייכים לתובע ולמבני משפחתו, אשר ניבנו על ידי הסבתא והסבא של המשפחה כאשר עם השנים בוצעו בהם שיפוצים (התובע צירך אישור של המושל הצבאי ביפו מיום 16.11.1948, לפיו סבו היה הממונה על כל השטח החקלאי ביפו וסביבתה לרבות על המקרקעין משוא התובענה – נספח א' לכתב התביעה).

בנסיבות אלה, טוען התובע כי הצוו שהוצא על ידי הנתבעת עומד בנגוד להוראות ודרישות הדין, ויש לבטלו מהסיבות הבאות: הצוו נחתם בהיעדר הרשאה כדין על ידי הממונה המוסמך לכך בחוק; הצוו נחתם בחלוף המועדים הקבועים לכך בחוק; הצוו נחתם מבלי שניתנה לתובע זכות טיעון; הנתבעת לא טירחה כלל להשיב לפניית התובע; הצוו נועד לעקוף פסק דין של בית משפט השלום באותו עניין, וכן לעקוף פסק דין והחלטות של בית המשפט החוזי באותו עניין, ובפרט לאור הצהרת הנתבעת עצמה.

...

ראו לעניין זה גם ע"א 29891-06-18 לטיפה וותד נ' מדינת ישראל (10.2.2019): "יש לדחות גם את הטענה כאילו הצו נחתם בחוסר סמכות. בעניין זה ניתח בית משפט קמא בהרחבה את הוראת החוק הרלוונטיות ואנו שותפות למסקנתו; לא מצאנו פגם בהאצלת הסמכות מכוח החוק על ידי ממלא מקום מנהל רשות מקרקעי ישראל למנהל המרחב ביחד עם היועץ המשפטי, וכמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא מר גילת אשר חתום על הצו אכן כיהן במועד חתימת הצו כמנהל המרחב". אציין כי ביום 20.2.2019 בית המשפט העליון דחה בר"ע על פסק דין זה בגדרי רע"א 1222/19.

משכך, דין התביעה העיקרית להידחות.

סוף דבר הפועל היוצא הוא, שדין התביעה העיקרית להידחות, בעוד דין התביעה שכנגד להתקבל.

למחרת מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני, ביום 8.8.23 הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן לטענתם, מדובר בתביעה כספית הנתונה לסמכותו של בית משפט השלום, ובקשה נוספת לחילוט הערובה שהפקיד התובע, לצורך תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותם בהחלטה.

על הסיבה שבגינה יהיה מקום להעתר לבקשה להפסקת תובענה עמד בית המשפט העליון בע"א 1628-92 אדוארדו גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ (13.3.94): "מן השלילה נגיע בנקל אל החיוב, לאמור, אימתי ובאילו נסיבות ייעתר בית-משפט לבקשה להפסקת תובענה (פרשת רוזין [2], בעמ' 744; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 451-452). למשל: "כאשר נבצר מן התובע, שלא באשמתו, להוכיח במועד שנקבע לשמיעה, את תובענתו...": ע"א 369/76 קרני נ' מיסקין ואח'".

...

מכל מקום, גם במקרה של חוסר סמכות עניינית, מקום בו מצא בית המשפט לדחות את התביעה על הסף ולא להעבירה לבית המשפט המוסמך, על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, אין הדבר מונע הגשת תביעה חדשה בבית המשפט המוסמך, כך שממילא לא יצמח לנתבעים כל יתרון מדחייה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

לבקשת הנתבעים ולאור הסכמת התובע, אני מורה על חילוט סך של 11,700 ₪ מתוך הסכום שהפקיד כערובה לטובת הנתבעים 1-2, לכיסוי ההוצאות שנפסקו לטובתם בהחלטתי מיום 7.8.23.

ככל שהתובע אכן מבקש ל"ייתר את המשך ניהול ההליכים" באופן מהותי, רשאי הוא לעתור לדחיית התביעה, ולבקשה זו יהיה מקום להיעתר.