בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל איחוד חברות ביטוח

כמו כן, טוען התובע כי מגיע לו החזר הוצאות דלק בסך 1,417.36 ₪ אשר הוציא בתקופת ההודעה המוקדמת ולא הוחזרו לו. עוד הוא טוען כי מבדיקה שביצע לאחרונה, הסתבר לו כי יתרת פיצויים בסך 3,793 ₪ אשר על פי דיווח של הנתבעים לרשות המסים הועברה למגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – מגדל), לקרן פיצויים מרכזית, לא הועברה, ועל כן הנו זכאי לסכום זה וכן לפצויי הלנת פצויי פיטורין.

הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות, ובה טענו כי לאור סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), התביעה לשכר בתקופת ההודעה מוקדמת והחזר הוצאות דלק היתיישנה כבר ביום 31.8.2019.

התובע לא הניח תשתית עובדתית מתאימה לאחד החריגים המפורטים בסעיפים 7 עד 9 לחוק ההתיישנות.

...

בתגובה לכך טען התובע כי לאור סעיפים 7 – 9 לחוק ההתיישנות, תקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) והפסיקה – יש לדחות את בקשת הנתבעים וליתן לו יומו בבית הדין.

אין חולק כי הוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות אינה "ימים שנקבעו בתקנות אלה וגם לא שנקבעו בידי בית הדין או הרשם", ולכן, טענת התובע בעניין זה נדחית.

דווקא מהתכתובת שלו עם הנתבע 1, אשר צורפה לכתב התביעה כנספחים ת/5 ו-ת/7, עולה כי כל העילות נשוא כתב התביעה גובשו והיו ידועות לו. התובע פנה בעניינן אל הנתבעים מיד בסמוך למועד פיטוריו והוא לא טען ולא הראה כי מסיבות שאינן תלויות בו נמנע ממנו לממש את זכויותיו כבר אז. סוף דבר מכל המפורט לעיל, אנו קובעים כי התביעה התיישנה ועל כן מורים על דחייתה על הסף.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

ולבסוף הוחלט כי התובענה הנה בסמכותו של בית משפט שלום, וכך הועבר התיק למותב זה, ועל פי החלטת כב' הנשיא פורת מיום 3.2.21, אוחד הדיון בתיק זה יחד עם ת"א 8529-12-20 שמתנהל בפניי.

ראה סעיף 10 להחלטתו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2607/12 אל על נתיבי אוויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.04.12), שם קבע כי: "אכן, ההלכה היא, כנטען על-ידי הנתבעת, שמקום בו יש בתיקון כתב התביעה כדי לקפח את הנתבע, במובן זה שהתיקון ישלול זכות שכבר הוקנתה לו (כמו הזכות לטעון היתיישנות), אין להתיר את התיקון. אלא במה הדברים אמורים? כאשר יש בתיקון משום הוספת עילת תביעה חדשה. כאשר מדובר בתיקון העילה המקורית, הרי שלא תכשל בקשת התיקון גם אם בנתיים חלפה תקופת ההתיישנות. הדברים נקבעו באופן מפורש בפסיקת בית-משפט זה, כאשר אף הודגש, כי המונח "עילת תביעה" לצורך העניין הנידון פורש בפסיקה "בהרחבה", כדלהלן: "העיסקה או המעשה המובא לדיון" (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1990), להלן: פרשת איטונג)".

נוכח כל האמור, אני דוחה את בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע בהקשר זה כי בבואו להפעיל סמכותו למחוק תביעה על הסף עקב העידר עילה חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, מאחר שמחיקת התביעה שוללת מהתובע את זכותו להביא עניינו להכרעת בית המשפט (רע"א 9801/05 עיזבון המנוח עזרא הראל ז"ל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (ניתן ביום 26.2.2006).

...

לאור כל האמור, ובשלב מקדמי זה, וכאשר טרם נשמעו ראיות, ובהתאם למגמה המושרשת בהלכה הפסוקה, אני קובעת כי אין לסלק בשלב זה את התביעה מחמת שיהוי, ויש להעדיף את בירור המחלוקת לגופו של עניין על פני סילוק התביעה על הסף בטרם בירורה.

לא שוכנעתי כי כתב התביעה על פניו לא מגלה עילת תביעה נגד הנתבע, וטענות הנתבע בהקשר זה אינן מצדיקות את סילוק התובענה על הסף בשלב זה, ובטרם בירור הטענות לגופן.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

במצב דברים זה ועל-פי ההלכה המושרשת אין לתובעת פיתחון פה דיוני לטעון לדחייה של מירוץ ההתיישנות (לעניין נטל ההוכחה לכלל הגילוי המאוחר ראו: ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פסקה 41 לפסק דנו של כבוד השופט י' עמית (19.9.2010); לעניין הצורך לטעון בכתב הטענות את העובדות המבססות את הטענה ראו רכוז הפסיקה אך לאחרונה ממש: ע"א 7599/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח, פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (3.3.2020)).

אלא שגם אם ניתן היה שלא לדקדק עם התובעת בכך שלא הגישה כתב תשובה ולהסתפק בתשובתה לבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות (לאפשרות כזו ראו: בע"א 4683/16 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עיזבון כהן, פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (23.1.2019)), הרי שגם בתשובתה אין כדי לסייע לה. התשובה שהגישה התובעת, שאינה נתמכת בתצהיר, אינה כוללת כל טיעון שהוא ביחס לעובדות המבססות את כלל הגילוי המאוחר, ובכלל זה אין בה כל היתייחסות לשאלה אימתי נודע בפועל לתובעת אודות הפרת חובתה של המדינה ליידעה על הסיכון המוגבר לחלות נוכח ההקרנות שקבלה בילדותה.

המקרה דנן דומה בעקרו לעניינו של מולהי, שנידון במסגרת הערעורים המאוחדים, אשר בדומה למסקנתי ביחס לתובעת גם לגביו נקבע שלא נגרם לו נזק עודף בשל אובדן סכויי החלמה כתוצאה מהפרת חובת היידוע של המדינה.

...

על כן בפתח כתב הגנתה טענה המדינה כי דין התביעה להידחות על הסף בגין התיישנותה.

מכל האמור, ואף מבלי צורך להידרש ליתר טענות המדינה לידיעת התובעת ממקורות נוספים (עמ' 29 ש' 19 - עמ' 30 ש' 3), עולה המסקנה כי אף אלמלא המחסום הדיוני שעומד לפני התובעת מהעלאת טיעון ביחס לדחיית מרוץ ההתיישנות, מכל מקום התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התנאים הנדרשים על-פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות להשעיית תקופת ההתיישנות.

לאור כל האמור מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את כל חוליות הקשר הסיבתי כנדרש בהלכת איבי לשם קבלת פיצוי על אובדן סיכויי החלמה.

על כן דין תביעתה לפיצוי בראש נזק זה להידחות לגופה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התביעה הוגשה תחילה, בתאריך 23/1/2020, נגד חברת הביטוח "כלל" , ובהמשך, התבקש תיקון כתב התביעה, כך שהתביעה נגד חברת הביטוח "כלל" נמחקה וצורפה הנתבעת הנוכחית, היא המבקשת בבקשה לסילוק על הסף.

בית המשפט, כב' הרשמת יפעת שקדי- שץ, אישר את תיקון כתב התביעה, על סמך הנימוקים שפורטו בה, ואכן, הוגש כתב תביעה מתוקן, הכולל את פרטי המבטחת הרלוואנטית, אלא שכתב התביעה הוגש לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, ומכאן , הבקשה שלפניי לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

שאלה נוספת שעולה היא, האם יש לידון בטענת ההתיישנות כטענת סף, או שמא היא תוכרע לאחר קיום דיון לגופו של עניין? לנתבעת קיימות טענות הגנה, לגופה של התביעה, כפי שפורט בכתב הגנתה, אך טענת ההתיישנות, היא מסוג טענות הסף, אשר עדיף כי היא תוכרע , כפי מהותה, כטענת סף , כאשר , אם יתברר כי אכן עסקינן בתביעה שהתיישנה, וללא כל זיקה לשאלה אם קיימת עילת תביעה לתובע אם לאו, אין כל תכלית או תועלת בדיון לגופה של התביעה, בהנתן מחסום ההתיישנות ( ראו ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה ([פורסם בנבו], 11.6.09).ראו גם את דעת הרוב, מפי כב' השופט עמית, בתיק ע"א 2919/07 מדינת ישראל נ' ליפל ואח' ( שלושה ערעורים שאוחדו) , פורסם בנבו, וההתייחסות לשאלת ההתיישנות, המתח בין זכות הגישה לערכאות, והמחסום של היתיישנות התביעה, והנימוקים שבבסיס עיקרון ההתיישנות.

...

במסגרת כתב הגנתה, העלתה הנתבעת טענת סף ולפיה דין התביעה להידחות על הסף, מפאת התיישנותה, משהוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לאור הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח , התשמ''א-1981 ( להלן: חוק חוזה הביטוח) , הקובע את הדברים הבאים: " תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח, ........." התובע דנן הגיע לגיל בגרות ב 7/2/2017, ואין חולק כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מאותו מועד, כאשר , עדיין, עת מדובר בתקופת התיישנות מיוחדת, קצרה יותר מתקופת ההתיישנות הקבועה בדין הכללי, הכללים החלים, הם אותם כללים, קרי, תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח.

יוצא, אם כן, כי תביעת התובע התיישנה, הטיעון לגבי תחולת הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות כלל לא בוסס, ועל כן , דין התביעה דחיה על הסף, וכך אני מורה.

בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות.

גם שתי ההודעות/בקשות שהוגשו בתאריכים 28.1.21 וביום 1.2.21 עניינן למעשה בבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לנתבעת אלא רק למבטחת, ועל כן ביקשה הנתבעת למחוק את חברת הביטוח בכדי שתוכל לייצג את עצמה בהליך ולקבוע כי כתב הגנה מטעמה יוגש תוך פרק הזמן הקבוע בתקנות מיום המצאת כתב התביעה לידיה.

ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז (3) 122, 130, שם נפסק כי: "נפסק, כי נתגלה אין פרושו נתגבש - אלא מספיק שיש ראיה לסימני הנזק-הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור הרבה יותר. יש להבדיל בין ארוע הנזק לבין הקפו (כך נקבע בע"א 74/60 נמר נ' שירותי נמל מאוחדים וערעור שכנגד, פ"ד טו 255; פ"ע נ 143).

...

אני סבור גם, שכמדיניות משפטית רצויה אין לדחוק בנתבע להעלות "לשם הזהירות" טענת התיישנות בכל מסמך ראשון שיוגש על ידו, כדי שרק לאחר מכן יבחן האם היה בכלל מקום להעלאת הטענה.

על כן, גם אם לא יובאו בחשבון התקופה שבין הגשת התביעה הראשונה ביום 7.6.16 ועד למחיקתה ביום 27.2.17, והתקופה שבין הגשת התביעה השנייה ביום 6.03.18 ועד למחיקתה ביום 3.7.18, קרי 13 חודשים בסך הכל, אין מנוס מהמסקנה כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

לאור האמור, אני קובעת כי עילת התביעה נגד המבקשת התיישנה, ומורה על דחיית התביעה נגדה.