בקשה לדחיית תביעה על הסף או העברתה לבית משפט מוסמך בשל היעדר סמכות מקומית

על יסוד כל אלה, דחה בית משפט קמא את התביעה על הסף, תוך חיוב המערער בהוצאות הנתבע ובשכר טירחת עורך דין - בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. המערער אינו משלים עם פסק הדין, והוא שב ומבקש להורות על ביטול פסק הדין בתביעה הקודמת.

לטענת המערער בית המשפט טעה בכך שקבל את הבקשה לסילוק על הסף, שכן הוא הצביע על קיומה של מירמה, ומכל מקום, בית המשפט היה נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה.

לדידו של המערער היה על בית המשפט להעביר את הדיון בתביעה הקודמת לבית המשפט לעינייני מישפחה, לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי אין עילה כלפי הנתבעים האחרים.

..אם מלכתחילה הוגשה תובענה לבית המשפט המוסמך באותה עת - כמו במקרה שלפנינו - פשיטא, שאותו בית-משפט נתפס לסמכות להכריע בסכסוך מכוח מסירת ההזמנה כדין, ומשהחל במלאכה, עליו גם המשימה לסיימה.

הדברים יפים בבחינת קל וחומר היום, לאחר שחל כירסום בהלכה זו (ר' בהקשר זה דברי כב' השופט גרוסקופף ברע"א 8426/20 הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה אצבע הגליל נ' שטרית (20.12.2021) שם נאמר כי - "טענת חוסר סמכות עניינית היא אחת מהטענות המקדמיות אותן נידרש להעלות בתחילתו של ההליך. ואולם, טענת חוסר סמכות עניינית נבדלת מטענות מקדמיות אחרות, בכך שניתן להעלותה גם בשלבים מאוחרים יותר של הליך, ואף מיוזמתו של בית המשפט, וזאת בשל היותה נגזרת מעיקרון החוקיות. אף על פי כן, עם השנים רוכך הכלל האמור, מטעמים של יעילות וחיסכון במשאבים, וכן משיקולים של תום לב דיוני ומניעת שימוש לרעה בהליכים משפטיים, וצומצמה האפשרות להעלות טענה העדר סמכות עניינית בשלבים מתקדמים של ההליך, לאחר שבית המשפט צולל לבחינת ההליך לגופו". (ההדגשה אינה במקור, ור' הפסיקה שהובאה שם בהמשך הדברים).

...

גם בעילה הנוספת לה טען המערער, כטעם לביטול פסק הדין, לא מצאנו ממש; לא רק שידועה ההלכה לפיה - "ביטול פסק דין חלוט בשל טענת מרמה, מהווה חריג לעקרון סופיות הדיון...על כן בצד ההכרעה בעילת הביטול האמורה, נפסק והודגש כי הליך של ביטול פסק דין בעילת תרמית הוא הליך נדיר, וסעד הביטול ינתן 'במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד'", ר' ע"א 7108/20 אלישיב נ' זלר אבלגון שירותים פיננסיים בע"מ (7.7.2022), אלא שבעניינו - המערער למעשה לא הצביע על ה"מרמה", שהביאה למתן פסק הדין בתביעה הקודמת ולקביעות שנעשו בו. יוזכר כי הטענה המבססת, לכאורה, עילת מרמה, היא שההליך נפתח תוך צירוף בעלי דין שאינם נצרכים.

בהמשך לאמור - הערעור נדחה.

בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק לחובת המערער בבית משפט קמא, ולכך שבסופו של דבר לא התקיים דיון, אנו מחייבים את המערער בתשלום הוצאות המשיב בסכום של 5,000 ₪.

הנתבע 3 עתר לסילוק התביעה על הסף מהטעמים הבאים – הסעד המבוקש, קרי פיטוריו של הנתבע 3 בשל תעמולת הבחירות שבגינה זנח את עבודתו המינהלית, סותרת את הוראות סעיף 9 לחוק הבחירות לכנסת לפיו קיים איסור לפעול לפיטוריו של אדם בגין תעמולת בחירות; בית הדין נעדר סמכות עניינית בעניינים הקשורים להפרה לכאורית על פי חוק הבחירות לכנסת או חוק הרשויות המקומיות שכן הסמכות מסורה לועדת הבחירות המרכזית על פי הוראות סעיפים 126(6), 130(א) ו-137 לחוק הבחירות לכנסת ועל פי סעיפים 75 ו-93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות); אי מיצוי הליכים על פי סדרי הדין הקבועים ב"הוראות הבחירות (סדרי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים) התשע"ה-2015, קרי לא הייתה פנייה מקדימה לנתבע 3 ישירות ולא טרחו לנמק מדוע לא פעלו כאמור; העידר זכות עמידה לתובעים בבית הדין לעבודה שכן על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה אין לתובעים זיקה הקשורה להיותם מעסיקו או עובדים אל מול הנתבע 3; העידר סמכות ענינית לבית הדין שכן עסקינן בפועל בתובענה מינהלית התוקפת החלטות הקשורות לחוק הבחירות לכנסת ולגופים צבוריים אשר אישרו לנתבע 3 להיות מועמד לכנסת וליציאתו לחל"ת ועל כן היה על העתירה להיות מוגשת לערכאה ייחודית בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים; שהוי ממושך בתקיפת החלטה מינהלית שכן היה על התובעים להגיש עתירתם בתוך 45 יום מההחלטה נשוא העתירה על פי סעיף 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים; התביעה מכילה הילכות מהדין המשמעתי הראויות כי יתבררו בבית הדין למשמעת שדן על פי חוק הרשויות המקומיות (משמעת); הסעד המבוקש ריק מתוכן שכן הבחירות הסתיימו זה מכבר והמבקש שב לעבודתו הסדירה ולא נבחר לכנסת והתובעים לא הסבירו את השהוי הניכר בהגשתם תביעה זו; התובעים נעדרים ניקיון כפיים שכן הסתירו בתביעתם את מעורבותם הפוליטית ולא פנו ישירות לנתבע 3 על אף שהיו צריכים לעשות כן על פי הוראות הבחירות; העידר הצבעה על פגיעה קונקרטית בהשארת המצב על כנו כיום אל מול פגיעה קשה בנתבע 3 וגרירת ייתר הנתבעות להליכים משפטיים לשוא.

(ב) החליט בית הדין לדחות את התובענה בנוגע לנתבע שבקש זאת, רשאי הוא להורות בדבר ההוצאות - הן של הבקשה והן של התובענה עצמה - ככל שייראה לו. (ג) לא ייעתר בית הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט)".

...

לא מצאנו כי הנדון דומה לראיה.

בעניין זה אנו סבורים כי לאזרח הפרטי אין זכות עמידה בתביעה להורות על פיטורי עובד מחמת פגם במקצועיותו.

בנסיבות אלה, משמיקדו התובעים את תביעתם להורות למועצה לפטר את הנתבע 3 בשל פגם במקצועיותו, מצאנו כי אין יסוד להליך זה בפנינו ודין התביעה להידחות.

בסעיף 2 לכתב ההגנה צוין "כי בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מוגשת בקשה לדחיית התביעה על הסף או לחילופין להעברת מקום הדיון עקב חוסר סמכות מקומית". ואולם, בפועל בקשה זו לא הוגשה במועד הגשת כתב ההגנה ולכן לא ניתנה החלטה בעיניין הסמכות המקומית עד להחלטה זו בעקבות בקשת הסמכות שהוגשה ביום 13.12.2021.

(ג)   בית המשפט המוסמך לידון בתביעה הכוללת כמה נתבעים הוא בית משפט המוסמך לידון נגד אחד מהם לפי תקנות משנה (א) או (ב).

בספרם של טל חבקין ויגאל נמרודי, התביעה הקטנה, (2017) בעמוד 140 נכתב כך: " בדרך כלל רשאים צדדים לקבוע בהסכם היכן תתקיים ההיתדיינות ביניהם. תקנה (2 א) רישה קובעת כי אי אפשר להתנות על מקום השיפוט בתביעה קטנה. תניית שיפוט בהסכם הקובעת כי תביעה שתוגש תתברר בבית משפט במחוז או באיזור פלוני, אינה תקפה אם התובע בחר להגיש את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות. תובע רשאי להגיש תביעה קטנה בתחום שיפוטו של כל בית משפט שמקיים את אחת החלופות המנויות בתקנה 2". המרחק בין בת ים לבין נתניה אינו מרחק רב, ועפ"י ההלכה הפסוקה, אין להפריז בחשיבותה של טענת העדר סמכות מקומית.

...

יפים בעניין זה דברי בית המשפט ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג (מפי כבוד השופט שלמה לוין) "..במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות , לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות". לסיכום שאלת הסמכות המקומית לאור כל האמור לעיל, הרי שבתביעות קטנות, אין נפקות להסכמת הצדדים לענין מקום השיפוט בהסכם.

מן הכלל אל הפרט בקשת הסמכות- נדחית.

לפניי שתי בקשות לסילוק על הסף; הראשונה היא בקשת הנתבעים לסילוק התביעה העיקרית על הסף מחמת העידר עילה, העידר יריבות, פורום לא נאות והיעדר סמכות מקומית, והשנייה היא בקשת הנתבעים שכנגד לסילוק התביעה שכנגד על הסף בשל חוסר תום לב, העידר עילת תביעה, תביעה טורדנית וקנטרנית ושיהוי רב. העובדות הצריכות לצורך הדיון בבקשה הנן כדלקמן: התובעים הנם אם ובנה, אזרחי מדינת ישראל שמתגוררים בישוב אלפי מנשה במערב השומרון.

על פי תקנה 101(ב) לתקסד"א, בית משפט לא יורה על דחיית תביעה מחוסר סמכות אם נראה שיש להעביר ההליך לבית משפט מוסמך בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

סוף דבר הנני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה העיקרית על הסף (למעט הטענה בדבר העידר סמכות מקומית כמצוין לעיל), ואת הבקשה לסילוק התביעה הנגדית על הסף, ומורה על העברת שתי התביעות לנשיא בתי המשפט השלום במחוז מרכז, לצורך קביעת המותב אשר ידון בתובענות הנ"ל. לאור התוצאה הנ"ל, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

...

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה העיקרית על הסף על כל מרכיביה, למעט הטענה בעניין הסמכות המקומית כמצוין לעיל.

הבקשה השנייה – בקשת הנתבעים שכנגד לסילוק התביעה הנגדית על סף חרף המסקנה בדבר העברת התובענה לבית משפט השלום במרכז, לא אפטור את עצמי מלדון בבקשת הנתבעים שכנגד לדחיית התביעה הנגדית על הסף, מחמת חוסר תום לב, העדר עילת תביעה, תביעה טורדנית וקנטרנית ושיהוי רב. התביעה הנגדית, בדומה לתביעה העיקרית, אף היא מגלה עילת תביעה המחייבת בירור עובדתי, והטענות שהועלו על ידי הנתבעים שכנגד, לרבות טענת השיהוי שאינה עומדת במבחן הפסיקה (ראה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446 (2003); ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ (03.05.2016)), אף הן טענות מאולצות שאין בכוחן כדי להביא לסילוק התביעה הנגדית על הסף.

סוף דבר הנני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה העיקרית על הסף (למעט הטענה בדבר העדר סמכות מקומית כמצוין לעיל), ואת הבקשה לסילוק התביעה הנגדית על הסף, ומורה על העברת שתי התביעות לנשיא בתי המשפט השלום במחוז מרכז, לצורך קביעת המותב אשר ידון בתובענות הנ"ל. לאור התוצאה הנ"ל, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

 לפניי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף, למחיקתה או לחילופין להעברת הדיון לביהמ"ש המוסמך בשל חוסר סמכות מקומית.

לאור האמור, ממילא אין בהעדר הראיות הנדרשות כדי ללמד כי מדובר בחוזה אחיד, ועניין זה עוד יוכרע ע''י בית המשפט.

מהאמור לעיל, לא ניתן לקבוע  כי תניית השיפוט מקפחת את המבקש ומונעת ממנו עקרונית את הזכות שעניינו יישמע בבית משפט, ונראה כי טענתו זו נשענת על שקולי נוחיות, כפי האמור בפס"ד מיפעל הפיס,  שבו נדחתה הטענה לתניה מקפחת שם ציין בית המשפט את הדברים הבאים:  "מקום בו דן בית משפט זה במקרים בהם הוכח קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, נפסק כי תנייה זו גוברת על שקולי הנוחות. על פי ההלכה, רק שיקולים 'בעלי משקל מכריע' יניאו את בית המשפט מלכבד תניית שיפוט (ראו: בש"א 57/98 דליה אתר נ' בנק ירושלים בע"מ, פ"ד נב(3) 481, 484-485, בש"א 14/99 ועקנין נ' אררט [לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 8.2.99]). לא כל אי-נוחיות, הנגרמת לבעלי הדין, תצדיק את העברת הדיון מבית-משפט במחוז עליו הוסכם בחוזה בין הצדדים". ראה גם את דברי כב' השופט דנציגר בהחלטתו ברע"א 11180/08 עירית מודיעין נ' ארד, [פורסם בנבו] (6.5.09), במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה בעיניין קיומה של סמכות מקומית לפי תקנה 3 לתקנות, ואי העברתו של דיון למחוז אחר:  "לסמכות המקומית תכלית כפולה: 1. נתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר על בית משפט זה או אחר; 2. קידום נוחות הצדדים בניהול הדיון [רע"א 188/02 מיפעל הפיס נ' אלי כהן, פ"ד נז(4), 473, 477 (2003) (להלן: עניין מיפעל הפיס)]. לענייננו רלוואנטית התכלית השניה לפיה הסמכות המקומית נועדה לקידום נוחות הצדדים בניהול הדיון. ואכן, הסמכות המקומית בתקנה 3 לתקנות סדר הדין מפורשת באופן כזה שהיא נועדה לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית, 1995) 78). ברם, ברוב המקרים, מקהה המרחק הגאוגרפי הקצר שבין נקודות שונות על מפת הארץ תכלית זו ומתמעטת נחיצותה [בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים - פרופ' **** פרידמן (לא פורסם, [פורסם בנבו], 30.8.2007)]. הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית, ככלי לקידום נוחותו של המתדיין, מצא ביטויו גם בהילכת פולג, אשר כנגדה טוענות המשיבות, לפיה "במדינה קטנה כמדינתנו אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר" (הילכת פולג, 734).

...

לסיכום טוען המשיב, כי אשתו של המבקש איננה בעלת דין בתיק, לכן הטיעונים לגביה אינם מהווים סיבה משכנעת להעברת הדיון, מה גם שבקשתו של המבקש אינה מלווה בתצהיר שיאמת את העובדות הנטענות בה , ועל כן, יש להורות על דחיית הבקשה.

המבקש לא פירט את הנסיבות אשר יובילו למסקנה כי המדובר במקרה קיצוני ביותר, מלבד הטענה הכללית, שלא נתמכה מטעמו אף בתצהיר לפיה "ההסכם הוצג לו בחטף" .

הנטל  לסתור את החזקה הינו , כאמור, על המשיב ובחינת כל הנסיבות במקרה עסקינן,  מובילה למסקנה כי הוא עמד בנטל לסתור את החזקה.

בנסיבות העניין, בקשת המבקש נדחית.