בקשה לדחיית תביעה מחוסר סמכות מקומית או העברתה לבית משפט בחיפה

לפנינו בקשת לדחיית התביעה עקב חוסר סמכות מקומית ולחילופין להעברת מקום הדיון וכן בקשה לדחיית התביעה כנגד מר יוסף דעדוש (להלן – הנתבע) שהוגשה על ידי אילנית מרכז לשקום בע"מ (להלן – הנתבעת) והנתבע (כאשר הנתבע והנתבעת יכונו יחדיו להלן – הנתבעים).

לטענת הנתבעים יש להעביר את ההליך לבית הדין האיזורי בחיפה בשל חוסר סמכות מקומית משעה שכתובתה הרשומה של הנתבעת היא בפרדס חנה; מקום מושבה של הנתבעת בפרדס חנה, שם מנהלת היא את מרכז אילנית ואת מעונות החוץ הצמודים לו; עבודתו של המנוח בוצעה במרכז אילנית בפרדס חנה, כאשר תורנויותיו אף כללו לינה במקום.

דחיית התובענה כנגד הנתבע הלכה פסוקה היא כי לעולם יעדיפו בתי משפט את בירור התובענה גופה על פני סילוקה על הסף, ואפילו סכויי התובע קלושים, לא יחסמו בפניו את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהוא, על פי כתבי הטענות הנמצאים בפניהם, שהתובע יצליח בתביעתו [ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811,812].

...

עוד טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע על הסף וזאת משום שלא התקיימו התנאים הנדרשים להרמת מסך, ואף אם התקיימו, הנתבע אינו נוטל תפקיד פעיל בעסקי הנתבעת וממילא לא מתקיימים לגביו התנאים הקבועים בפסיקה בקשר להרמת מסך.

בנסיבות אלו, אנו סבורים כי אין במיקום משרדו של בא כוח התובעים כדי להשפיע על תוצאות החלטה זו. משעה שתקנה 3(א)(1) הינה ברורה וחלה על המקרה המונח לפתחנו, אין התובעים יכולים לחלוק על הסמכות המקומית הנתונה לבית הדין האזורי בחיפה, מכוח טענה יחידה בדבר נוחות ההתדיינות עבורם.

מן הכלל אל הפרט- לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, שוכנענו כי מקרה זה אינו נמנה מבין המקרים החריגים המתירים לבית הדין למחוק או לדחות את התביעה בטרם קיבלו התובעים את ההזדמנות להוכיח תביעתם.

נוכח האמור לעיל- הבקשה לדחיית התביעה כנגד הנתבע , נדחית.

מבוא בפני בקשת הנתבע מיום ה- 31/5/21, להעברת הדיון לבית המשפט השלום בעכו המצוי בתחום מחוז חיפה, עקב חוסר סמכות מקומית של בית המשפט השלום בבאר שבע לידון בתובענה.

ביום 2/11/21 דחיתי את בקשת הנתבע לדחיית התביעה כנגדו ובשים לב להחלטתי זו, נותרה לפתחי תביעת התובעת כנגד הנתבע לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף ובקשת הנתבע להעברת ההליך מחוסר סמכות מקומית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובטיעוניהם לעניין הבקשה הגעתי להכרעה כי דינה להתקבל, וכי הסמכות המקומית נתונה למחוז חיפה ולא למחוז דרום, ולהלן נימוקי: סעיף 7 א לתקנות סד"א 2018 קובע כלהלן: " ...סמכות מקומית...מקום שיפוט:

לאור כך, ולאור העובדה שהנתבע גר באזור הצפון, והיות והתובעת לא טענה לסמכות מקומית של בית משפט שלום אחר ( כגון: ירושלים) ההנני קובעת כי דין הבקשה להעברת ההליך למחוז חיפה להתקבל שכן על התובענה להתברר במחוז מגוריו של הנתבע, דהיינו מחוז חיפה.

נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת הנתבע להעברת ההליך למחוז חיפה מתקבלת בזאת.

במסגרת כתב ההגנה שהגישה הנתבעת, נטען כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית להזקק לתביעה.

אף תביעה זו הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשל העידר סמכות מקומית.

תגובת התובעים לטענה בעיניין חוסר הסמכות המקומית בתגובת התובעים לבקשה, נטען תחילה כי יש להורות על דחיית הבקשה מן הטעם שלא הוגשה בקשה נפרדת, "גם אם אין חובה שכזו בדין" (סעיף 2 לתגובה מיום 31.5.2022).

ומהו "תוכן התביעה"? בה"פ 1372/94 (מחוזי חיפה) יובל שרם נ' שרביב בע"מ (פורסם במאגרים) נקבע כי יש להבחין בין מקרה "שתוכן התביעה" או העילה מביא לשינוי בזכויות קנייניות הטעונות רישום, לבין מצב בו קבלת התביעה לא תגרור שינוי בזכויות אלה (ראו עוד: ה"פ (חיפה) 30080/97 בנק לאומי לישראל נ' אמנון וסוניה - פורסם במאגרים).

...

לעומת זאת, כאשר בית המשפט בא לכלל מסקנה כי "התובענה במקרקעין" (לרבות אם התביעה כוללת בתוכה עילה נוספת שאינה במקרקעין), ניגפות יתר החלופות לעומת מחוז השיפוט שבו נמצאים המקרקעין.

סיכום לאור המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה כי הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

סבורני כי טענה זו אינה תואמת מציאות המתפרשת מהכתובים.

בהסכם נכתב "מוסכם כי סמכות השיפוט כלפי הסכם זה נתונה לבית המשפט בחיפה או בכל מקום אחר לפי שיקול דעת המתווך "בני נדל"ן שיווק ייזום ותיווך". לשיטת המבקש המדובר בתנאי מקפח בהגדרתו, לפי חוק החוזים האחידים, אשר יש בו להגביל , לכבול את המבקש בחובה שלא ידועה לו והכל בחוסר תום לב. אי לכך יש להורות על ביטולו, ועל ביטול ההתניה המטילה חובת תשלום דמי תיווך ואף ביטול ההסכם בכללותו, או לחילופין להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב.

מהאמור לעיל, לא ניתן לקבוע  כי תניית השיפוט מקפחת את המבקש ומונעת ממנו עקרונית את הזכות שעניינו יישמע בבית משפט, ונראה כי טענתו זו נשענת על שקולי נוחיות, כפי האמור בפס"ד מיפעל הפיס,  שבו נדחתה הטענה לתניה מקפחת שם ציין בית המשפט את הדברים הבאים:  "מקום בו דן בית משפט זה במקרים בהם הוכח קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, נפסק כי תנייה זו גוברת על שקולי הנוחות. על פי ההלכה, רק שיקולים 'בעלי משקל מכריע' יניאו את בית המשפט מלכבד תניית שיפוט (ראו: בש"א 57/98 דליה אתר נ' בנק ירושלים בע"מ, פ"ד נב(3) 481, 484-485, בש"א 14/99 ועקנין נ' אררט [לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 8.2.99]). לא כל אי-נוחיות, הנגרמת לבעלי הדין, תצדיק את העברת הדיון מבית-משפט במחוז עליו הוסכם בחוזה בין הצדדים". ראה גם את דברי כב' השופט דנציגר בהחלטתו ברע"א 11180/08 עירית מודיעין נ' ארד, [פורסם בנבו] (6.5.09), במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה בעיניין קיומה של סמכות מקומית לפי תקנה 3 לתקנות, ואי העברתו של דיון למחוז אחר:  "לסמכות המקומית תכלית כפולה: 1. נתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר על בית משפט זה או אחר; 2. קידום נוחות הצדדים בניהול הדיון [רע"א 188/02 מיפעל הפיס נ' אלי כהן, פ"ד נז(4), 473, 477 (2003) (להלן: עניין מיפעל הפיס)]. לענייננו רלוואנטית התכלית השניה לפיה הסמכות המקומית נועדה לקידום נוחות הצדדים בניהול הדיון. ואכן, הסמכות המקומית בתקנה 3 לתקנות סדר הדין מפורשת באופן כזה שהיא נועדה לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית, 1995) 78). ברם, ברוב המקרים, מקהה המרחק הגאוגרפי הקצר שבין נקודות שונות על מפת הארץ תכלית זו ומתמעטת נחיצותה [בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים - פרופ' **** פרידמן (לא פורסם, [פורסם בנבו], 30.8.2007)]. הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית, ככלי לקידום נוחותו של המתדיין, מצא ביטויו גם בהילכת פולג, אשר כנגדה טוענות המשיבות, לפיה "במדינה קטנה כמדינתנו אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר" (הילכת פולג, 734).

...

לסיכום טוען המשיב, כי אשתו של המבקש איננה בעלת דין בתיק, לכן הטיעונים לגביה אינם מהווים סיבה משכנעת להעברת הדיון, מה גם שבקשתו של המבקש אינה מלווה בתצהיר שיאמת את העובדות הנטענות בה , ועל כן, יש להורות על דחיית הבקשה.

המבקש לא פירט את הנסיבות אשר יובילו למסקנה כי המדובר במקרה קיצוני ביותר, מלבד הטענה הכללית, שלא נתמכה מטעמו אף בתצהיר לפיה "ההסכם הוצג לו בחטף" .

הנטל  לסתור את החזקה הינו , כאמור, על המשיב ובחינת כל הנסיבות במקרה עסקינן,  מובילה למסקנה כי הוא עמד בנטל לסתור את החזקה.

בנסיבות העניין, בקשת המבקש נדחית.

לטענתו, יש לראות בהסכמה הדיונית בין הצדדים להעברת הדיון מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בצפת כהשתק המונעת העלאת טענת חוסר הסמכות.

בהקשר זה טען התובע כי המהלך של המועצה שבו הגישה תחילה בקשה ראשונה בטענה לחוסר סמכות מקומית ולאחר מכן הגישה בקשה שנייה בטענה לחוסר סמכות עניינית תוך היתלות בטענה "לא יעבירנו עוד" על מנת להביא לדחיית התביעה, מעיד על חוסר תום לב במיוחד כאשר מדובר ברשות ציבורית נגד תושב.

        רשויות מקומיות – (א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור של שר הפנים לפי דין, שעניינה העקרי של העתירה הוא החלטת שר הפנים.

...

לכן, לטענתה, יש לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית.

ועל כן, אני מורה על מחיקתו מכתב התביעה.

סיכומו של דבר; הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט זה. פרט לסעיף 43 שיימחק מכתב התביעה.