הבקשה נדחתה על ידי כב' הרשם הבכיר יגאל ברק-עופר בחלטה מיום 12.12.22 לפיה נקבע כדלקמן:
"הנתבעים הפנו להחלטת בית המשפט באשדוד בהליך 28689-03-17, במסגרתה דחה בית המשפט בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, במסגרתו נמחקה התביעה נשואת ההליך האמור.
בדיון שהתקיים בפניי בנוכחות הצדדים ביום 20.03.23, הצדדים שמעו הערכת הסכויים והסיכונים של התביעה, ובסופו של דבר התובע הודיע כי בכוונתו להמשיך בניהול ההליך וטען כי "לא מעניין אותי אם יחייבו אותי בכסף".
למשמע דברי התובע הודיעה נציגת הנתבעת באותו הקשר כי התובע טרם שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו בהליך הקודם וכי כנראה לא ישלם כל דבר אם וכאשר התביעה נגדו תדחה.
בעניינינו, מדובר בהחלטה שניתנה בראשיתו של ההליך עוד בטרם הוגש כתב ההגנה ולכן לא מצאתי כי מדובר בהחלטה שיכולה להכריע סופית בזכויות הצדדים המונעת אפשרות כי בית המשפט ישוב וידון בנושא שהוחלט בו מחדש.
אולם עתה לאחר שעיינתי בכלל מיסמכי התביעה לרבות כתב ההגנה שהוגש לאחר ההחלטה האמורה ולאחר שנפרשה בפניי התמונה המלאה בכללותה ונוכח היתנהלותו של התובע ואי קיום החלטות בית המשפט לגבי תשלום ההוצאות שנפסקו נגדו, נחה דעתי כי מדובר, לכל הדיעות, בנסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה.
...
מנגד, התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה שכן אין לטענתו הליך כזה של "עיון מחדש" והוא סומך ידיו על ההחלטה המקורית מיום 12.12.22 ומבקש שלא לשנותה.
סבורני כי כעת קיימות נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה האמורה מיום 12.12.22, ולכן ראוי לשוב ולדון בעניין מחדש ואף לשנותו.
אולם עתה לאחר שעיינתי בכלל מסמכי התביעה לרבות כתב ההגנה שהוגש לאחר ההחלטה האמורה ולאחר שנפרשה בפניי התמונה המלאה בכללותה ונוכח התנהלותו של התובע ואי קיום החלטות בית המשפט לגבי תשלום ההוצאות שנפסקו נגדו, נחה דעתי כי מדובר, לכל הדעות, בנסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה.
יישום הוראות הדין והפסיקה הנוגעות בעניין, מובילים אותי למסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ככל שתידחה התביעה.
