לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אריה ביטון) מיום 4.2.24 בת"א 26899-07-20 לפיה נדחתה בקשת המבקשת – נתבעת 5 לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת היתיישנות.
החלטת בימ"ש קמא:
בימ"ש קמא היתייחס להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 וסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וקבע בסעיף 4 להחלטתו כדלקמן:
"במקרה דנן, סומכת הנתבעת 5 עמדתה באשר ליום שבו ארע הנזק על האמור בכתב התביעה ועל חוות דעתו של מומחה בית המשפט באשר להתרחשות ארוע הנזק במהלך השנים 2010 ועד 2016. אלא שהמדובר בטענות עובדתיות שטרם בוררו עד תום ואין להסיק מהן, כבר בשלב מוקדם זה של ההליך, מסקנות חד משמעיות. טענות עובדתיות אלו, כמו טענות נוספות שהעלה התובע בכתב תביעתו לפיהן רק במועד ביצוע בדיקת האיתור על ידי חברת אינפראסייף ביום 11.12.19 גילה הוא את הנזק לדירתו, מצריכים בירור עובדתי ראייתי כדין ורק לאחר הכרעה בין גרסאות אלו, לרבות זו של המומחה מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לקבוע ממצא עובדתי באשר למועד גילוי הנזק, ולפיכך אם חלפה לה תקופת ההתיישנות באשר לתביעה שכנגד הנתבעת 5".
לאור האמור לעיל, הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחתה והמבקשת חויבה לשאת בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.
לא נעלם ממני כי התובע טוען שתביעתו היא נזיקית וחלים דיני ההתיישנות לפי פקודת הנזיקין.
...
מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי מלאכת שכנוע בית משפט בצדקת טיעוניו לא תהיה קלה בלשון המעטה , אך במקרה דנן בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי בשלב זה של הדיון אין להכריע בטענת ההתיישנות השלובה בבירור עובדתי
איני סבורה כי במקרה שלפני הוכח כי אי הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, בשלב הנוכחי, תוביל לפגיעה ממשית בזכויות המבקשת או כי ייגרם לה נזק של ממש שאיננו ניתן לריפוי במידת הצורך, בדרך של פסיקת הוצאות.
ההכרעה בטענות המבקשת יכולה להידחות לשלב פסה"ד, לאחר שיישמעו הוכחות והתמונה העובדתית והמשפטית תתברר לאישורה ובימ"ש יכריע בסוגיה.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
