בפני בקשה מטעם הנתבע, להורות על סילוק התובענה על הסף עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות") וזאת, מפאת העידר סמכות עניינית ומקומית ולחילופין להורות על העברתה לבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל – אביב.
דיון והכרעה,
באשר לבקשה הנסבה על העידר סמכות מקומית- בקצירת האומר אציין – כי הפוך והפוך בבקשה לא מצאתי בה כל טעם המצדיק קבלת הטענה, לא כל שכן כאשר הנתבע בעצמו אינו חולק שהסמכות המקומית מסורה לבתי המשפט במחוז תל – אביב ובכל הכבוד הראוי, עצם קיומו של הליך אחר תלוי ועומד בבית משפט השלום בתל אביב אין בו בכדי להוות טעם המצדיק מחיקת התביעה או אף העברתה בשל העידר סמכות מקומית.
בשולי הדברים הנני מוצאת להתייחס ולדחות טענת הנתבע ובהתאם לה דין בקשתו להיתקבל לאור פסיקת בית המשפט המחוזי בתביעה אשר היתנהלה- בין היתר- בין הצדדים נשוא התביעה בפני, במסגרתה נקבע, כך נטען, על ידי בית המשפט המחוזי, כי עסקינן בבני מישפחה.
...
שלישית, ולגופו של עניין – לטענת התובע, כמו בבקשתו הקודמת של הנתבע, דין הבקשה להידחות בנסיבות בהן עם פקיעת הנישואין בין הנתבע לאחותו של התובע, הנתבע אינו עוד בגדר "בן משפחתו" כהגדרתו בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק").
לאור קביעותיו המפורשות של בית המשפט העליון ולפיהן לגבי סעיף 1 (2) (ו) גרוש אינו "בן זוג" הרי שבדין טוען התובע כי לא מתקיים התנאי הראשון ולפיכך דין הבקשה להידחות.
בשולי הדברים הנני מוצאת להתייחס ולדחות טענת הנתבע ובהתאם לה דין בקשתו להתקבל לאור פסיקת בית המשפט המחוזי בתביעה אשר התנהלה- בין היתר- בין הצדדים נשוא התביעה בפני, במסגרתה נקבע, כך נטען, על ידי בית המשפט המחוזי, כי עסקינן בבני משפחה.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
