בקשה לדחיית צו הריסה בשל תכנית מתאר עירונית מתוכננת

עוד סיפר עוה"ד עירקי בעדותו כי הערייה פועלת לאכיפה של עבירות תיכנון ובנייה, ומשכך מונתה תובעת עירונית והוכשרו מפקחים שמתמקדים בבנייה בלתי חוקית בשטחים חקלאיים.

ובנוגע לאכיפה בררנית, מדובר בטענה המחייבת הוכחת תשתית ראייתית שהנטל הוא על הטוען לה, אחרת דינה להדחות על הסף, מן הטעם שבהליך המינהלי עומדת לזכות הרשות "חזקת התקינות המנהלית" כי ביצעה את פעולתה כדין (רע"פ 5499/16 בדיר ואח' נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה – מחוז מרכז ואח' (17.7.2018); רע"פ 2956/13 דמקני נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב-יפו (31.7.2013)).

עיכוב ביצוע הצוו בעדותו של עוה"ד עירקי כי אישור התיכנון המפורט עלול להמשך כשנה, ולכן קבלת ההיתר עבור המבנה מושא הבקשה, אף שמצוי באיזור התיכנון המפורט, אינו "בהשג יד". ההלכה היא כי עיכוב ביצוע צו הריסה בשל סכויים להכשרת הבנייה, יינתן רק במקרים חריגים כאשר קיים "אופק תיכנוני" קרוב וברור, הנמצא "בהשג יד" (והכוונה היא לזמן מיידי), ותנאי לכך הוא אישור תוכנית מתאר מפורטת (רע"פ 2341/14 סלים נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה (28.5.2014); עפ"א (חי') 63269-01-17 מסרי נ' מדינת ישראל (27.7.2017); רע"פ 6742/17 עלאוי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה עירון (27.12.2017)); רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל- הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה (12.4.2007)).

...

ובנוגע לאכיפה בררנית, מדובר בטענה המחייבת הוכחת תשתית ראייתית שהנטל הוא על הטוען לה, אחרת דינה להידחות על הסף, מן הטעם שבהליך המנהלי עומדת לזכות הרשות "חזקת התקינות המנהלית" כי ביצעה את פעולתה כדין (רע"פ 5499/16 בדיר ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז ואח' (17.7.2018); רע"פ 2956/13 דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (31.7.2013)).

סוף דבר מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בסיס לטענת המבקש כי צו ההריסה המנהלי הוצא תוך אכיפה בררנית.

מכאן שאין עילה לביטולו משהוצא כדין, והבקשה נדחית.

נוכח הכוונה לקדם תכנית מתאר לשכונה, מסכימה התביעה העירונית למתן ארכה לבצוע צוי התאמה עד יום 1.9.2020 - למעט בניה חדשה שההליכים לגביה עדיין מתנהלים וכן למעט כל צוי ההריסה המנהליים שהוצאו או יוצאו; תלושי שכר של הנאשם לחודשים ינואר-יוני 2019 בחברת 'מרכז בלנדא הרפואי בע"מ'.

בהיתחשב בזמן שחלף עד שמיעת הטיעונים לעונש והן לאחריה, מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה נדחה ב-6.5 חודשים.

בנסיבות קשיי הבנה של הנאשם, קשייו הכלכליים של הנאשם, הנעת וקידום הליך תיכנוני (תוך קשיים בעיניין זה ותוך שתב"ע נקודתית כבר קיבלה תוקף) וארכה שיפוטית לבצוע צו ההתאמה שנתבקשה וניתנה במהלך תקופת ההידיינות, נגזרו על הנאשם הארכה בשנתיים של תקופת תנאי להטלת מאסר של 3 חודשים (כך שהמאסר על תנאי הפך להיות חב הפעלה) וקנס בסך 12,000 ₪.

...

מדובר בבזבוז זמן שיפוטי, סיכול מובהק של אפשרות הצדדים להגיע להסדר עונשי ובכרסום עמוק באמון שעל התביעה לעמול כדי לזכות לו. התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום 1.9.2020 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.

הרקע להגשת הבקשה ביום 12.7.22 נחתם ע"י מנהל מחוז ירושלים ביחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבנייה צו הריסה מינהלי בהתאם לסעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק", או "חוק התיכנון והבניה").

מחוות הדעת התכנונית שנערכה על ידי מר שמעון אהרון, אשר צורפה לתגובת המשיבה מיום 31.7.22, עולה כי על המקרקעין חלות התכניות הבאות: תכנית 2783א' המייעדת את האיזור לשמורת טבע; תכנית המתאר המחוזית תמ"מ 30/1 המייעדת את המקרקעין לאיזור פיתוח ערוני; תכנית המתאר החדשה לירושלים (2000) שטרם הופקדה ומייעדת את המקרקעין לשטח פתוח.

סיכומו של דבר: הבקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי נדחית.

...

המסקנה העולה מעדותו המהימנה של מפקח הבנייה ומתצלומי האוויר היא שמשטח הבטון וקונסטרוקצית הברזל הוקמו לאחר יום 22.4.22, היינו העבודה לא הסתיימה 6 חודשים לפני מועד הגשת תצהיר המפקח למנהל המחוז.

אשר לטענת המבקש כי הצו הוצא משיקולים זרים תוך פגיעה בעיקרון השוויון, הרי שזו נטענה בעלמא מבלי שפורטה, ועל כן דינה להידחות.

סיכומו של דבר: הבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי נדחית.

עקרי העובדות עניינו של הליך זה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי עליו חתם מר משה וולנוביץ', מנהל מחוז ירושלים ברשות לאכיפה במקרקעין (להלן גם: "נותן הצוו") ביום 19.6.22 (נספח לבקשה וכן נספח 1 לתגובת המשיבה, להלן: "הצוו"), בהתאם לסמכותו לפי סעיף 221(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

לטענות אלה הוסיף המבקש כי: הבניה מושא הצוו הנה ריצפת בטון המצויה במקום שנים ואינה בגדר "בניה חדשה" כמתואר בצו; ממילא השמוש תואם את תכנית המתאר במקום; במועד הביקור בנכס היה במקום עסק פעיל של רחיצת מכוניות מזה שנים ולא היה כל מקום להוצאת הצוו; מדובר במבנה הבנוי של שטח שהנו מחוץ לגבולות השטח המוניציפאלי של עריית ירושלים או של מדינת ישראל.

עוד נטען כי על פי מיסמך מידע תיכנוני שהוכן על ידי המפקח במקרקעין חלות תוכנית מתאר 30/1 לפיה המקרקעין הנם בייעוד "איזור לפיתוח ערוני", תוכנית 4356 לפיה המקרקעין הנם בייעוד "נוף פתוח" ותוכנית המתאר החדשה לירושלים (2000) שטרם הופקדה המקרקעין הנם בייעוד "שטח פתוח". עוד צויין כי העבודה האסורה בוצעה כ-90 מ' ממכשול קו התפר.

טענה זו לא נסתרה על ידי מבקש וממילא לא העיד המבקש בעיניין זה בעצמו או באמצעות אחר ולפיכך אני דוחה גם טענה זו. לאור כל האמור לעיל מצאתי כי צו ההריסה המנהלי עוסק בבנייה חדשה אשר טרם הסתיימה במועד הגשת תצהיר המפקח.

...

סיכומו של דבר הוא כי לא מצאתי בצו ההריסה המינהלי פגם, וודאי לא כזה היורד לשורשו של עניין ולפיכך- הבקשה נדחית.

סוף דבר הבקשה לביטול הצו – נדחית.

בית המשפט ער לכך שבשום שלב לא ניתן עיכוב ביצוע הצו, יחד עם זאת במכלול הנסיבות ונוכח פער הזמנים בין מועד הגשת הבקשה למועד מתן החלטתי זו, אני מוצאת לנכון להורות כי הצו יעמוד בתוקפו וכי תחילת מניין 60 הימים לביצוע הצו יחל מיום 15.12.22.

צו ההריסה השיפוטי ניתן עוד ביום 1.6.98, במסגרת גזר-הדין שהושת על המערער בת"פ 4161/97, זאת בגין הרשעתו בעבירה של בנייה ללא היתר – לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965; בכך שבנה, בשנת 1997, בשכונת אלסעדייה, ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, ללא היתר בנייה ובניגוד לתוכנית המתאר, מבנה בן שתי קומות, בשטח של כ-36 מ"ר כל אחת, ובסה"כ – כ-72 מ"ר. על-פי גזר-הדין, אמור היה המערער להרוס את המבנה לא יאוחר מיום 1.6.99.

את דחיית בקשת המערער למתן ארכה לבצוע צו ההריסה, לצורך הכשרת המבנה, נימק בית-משפט קמא כדלהלן: "בעיר העתיקה בירושלים קיימים שיקולים כבדי משקל, שאינם קיימים במקומות אחרים בירושלים או בארץ, שיקולים היסטוריים, אדריכליים, דתיים ותכנוניים. אין לטעמי להשלים עם עבירה בלתי-חוקית באזור זה של העיר, במיוחד עבירת בנייה בהיקף כה גדול, אשר יש בה כדי לפגוע בחזות פני המקום ובמרקם המיוחד של העיר העתיקה.

ב"כ המשיבה גורס, כי לא נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא, הן בגזר-הדין, והן בהחלטה האחרונה, שלא ליתן ארכות נוספות לבצוע צו ההריסה, ובפרט כאשר מדובר בבבנייה רחבת היקף בעיר העתיקה בירושלים, שבוצעה לפני למעלה מעשור, כאשר ההליכים התכנוניים בעניינה, שאמורים להיות ממושכים, מצויים כיום בשלב טרומי של בדיקת התוכנית ביחידת השימור העירונית.

...

בהקשר זה אין מנוס מלשוב על הדברים שהשמעתי בפסקי-דין נוספים שניתנו על-ידי לאחרונה (ואשר אוזכרו בפיסקה 9 לעיל).

על-רקע האמור, מן הראוי שלא לאפשר הנצחתה לאורך זמן של בנייה בלתי מבוקרת באזור העיר העתיקה – הפוגמת באופיו המיוחד של האיזור, ופוגעת במרקם התכנוני הייחודי שלו – שהוא נכס של הכלל.

על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.