באשר לתחום א.א.ג. ציינתי כי ראשית הראיה איננה משמעותית, אך עם זאת לאור מהות ההליך, מצאתי להעתר לבקשת המינוי ובתוך כך הוריתי על מינויו של ד"ר יוסף בלום (כשציינתי כי בשכרו של המומחה יישאו הצדדים בחלקים שוים).
בתוך כך לא מצאתי לקבל את טענותיה והסתייגויותיה השונות של הנתבעת בסוגיה זו עליהן עמדה בהרחבה בסיכומיה;
בכל הקשור לטענת הנתבעת אודות השלכות הפגיעה של התובע בעקבות התאונה מיום 11/5/15 על המישור התעסוקתי, הרי שגם אם יש להסכים עם הנתבעת שעולה מחומר הראיות שפגיעה זו לא הייתה "פגיעה של מה בכך" (נוכח הפגיעה בגפיים התחתונות) והיא הייתה בעלת השפעה על תיפקוד התובע, מקום בו האחרון שב בחלוף תקופת אי הכושר לעבודתו כמורה עד להעדרותו שוב בעקבות התאונה השניה, תוך הגדלת שיעור המשרה ל - 115%, אין מקום לכרוך בין שתי הפגיעות לעניין הההכרה בנכות התפקודית.
בכל הקשור לניסיון הנתבעת להתבסס על עדות העד מטעמה כעדות שיש בה להפריך את טענתו של התובע לעניין ההשלכות התפקודיות של פגיעתו כתוצאה מהתאונה השניה, אבהיר מיד כי דינו של ניסיון זה להדחות.
אף אם אתעלם מההקשר הכללי של המניע האמור לעדות, הרי שהוברר מעדות העד כי חלקה כלל מבוסס על עדות שמיעה (למשל ביחס לאופן בו ניצפה התובע בביקור במל"ל ושנודע לו מגורם שלישי; ר' ע' 24 שו' 31-33 לפרו'), כמו גם סימן שאלה שנותר מרחף באשר לאופן בו נחשף לנתונים רפואיים של התובע מהפגיעות השונות ואשר לדברי העד עצמו נלמד כי הגיעו לידיעתו, באופן פסול על פניו, בעקבות שיחות שניהל עם ב"כ הנתבעת לאחר שיזם את הפניה אליה עם היוודע לו ההליך דנן (ר' ע' 25 שו' 23-24; ע' 26 שו' 7-8 לפרו').
ביחס לתקופות השלישית והרביעית (מיום 1/9/16 עד 31/8/18) הרי ששכרו של התובע (כי שנלמד מעיון בתלושים הרלוואנטיים לתקופה זו), אינו תומך בטענה למעבר להקף המשרה הנטען ואין להכיר בהפסד גם ביחס לתקופה זו.
באשר לתקופה החמישית – ממועד סיום העסקתו של התובע בבית הספר ועד היום – הרי שמצאתי להכיר בזכאות הנטענת בהתאם לשעור נכותו.
כך, בין היתר, הוכרה הידיעה של המל"ל על-פי מענה שניתן לתוכן של סעיפים רלוואנטיים בטפסים שונים שהגישו התובעים למל"ל; צוים ותעודות עו"צ שהופנו למל"ל במסגרת ההליכים שננקטו, עדות של גורמים מטעם המל"ל בהליכים ועוד (ראו והשוו בעיניין זה עם ע"א (מחוזי חי') 28575-02-11 צביקה דונסקי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) [פורסם במאגרים] (11/12/11); ת"א (מחוזי חיפה) 39188-01-19 ע.א. נ' קרנית-הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים [פורסם במאגרים] (3/11/21); ת"א (שלום חי') 41285-07-18 פלונית נ' עדנאן חיג'אזי [פורסם במאגרים] (24/8/21); ת"א (ת"א) 8364-09-18 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (8/12/21); ת"א (שלום חי') 16518-02-18 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") [פורסם במאגרים] (4/10/20)).
...
מקובלת עלי טענת התובע כי ההגבלה שמקורה בנכות בתחום הפה ולסת ואשר באה לידי ביטוי במישור הוורבלי (הגבלה שמלבד זאת שקיבלה ביטוי מפורש בחוות הדעת של המומחה בתחום הפה ולסת וגם בית המשפט התרשם ממנה באופן בלתי אמצעי במהלך עדותו של התובע), תרמה תרומתה משמעותית לסיום ההעסקה.
גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד: לאור אופיין ושיעורן של צבר הנכויות בתחומים שהעריכו המומחים וכן אלה שנקבעו על-ידי וועדות המל"ל ולאחר ששוכנעתי כי המגבלה כתוצאה מהנכות בתחום הפה ולסת תרמה לסיום העסקתו של התובע בבית הספר, וכן לנוכח זאת שלא ניתן לשלול קיומה של השפעה בעתיד על תפקודו של התובע בעבודה כאשר למעשה לא יוכל לעבוד עוד בעיסוקו כמורה (לנוכח הנכות בתחום הפה ולסת בכלל וכפי שעמד על-כך מפורשות המומחה בחוות דעתו ולאור צבר הנכויות בכלל) – הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 1,550,432 ₪ (המהווה החישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור על שיעור נכותו הרפואי המשוקללת, שכרו הממוצע ערב התאונה 12,500 ₪ (כעולה משכרו (נטו) הממוצע ערב התאונה) בשיערוך וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל פרישה וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).
סוף – דבר:
לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 23,000 ₪ בגין התאונה הראשונה וסך של 522,213 ₪ בגין התאונה השנייה (סך שמהווה כאמור 25% מהפיצוי בו מצאתי להכיר).
