נאשם 2 כמנהל על של המלון ובעל המניות של החברה בעלת המבנה (מלונות מור נעמה בע"מ), המשיך להפעיל את בית המלון ללא רישיון עסק משך כל השנים בעצמו ו/או ע"י אחרים מטעמו, תוך החלפת חברות בזיקה להליכים שננקטים בעיניין העסק כדי להיתחמק מהליכים משפטיים, להיתחמק מאישומים על הפרת צוים ולדחות שוב ושוב את מועד הסגירה (על אף שנקבע כאמור כי חילופי מחזיקים אינם עילה לאי קיום צו שפוטי).
ב"כ המאשימה ביקשה להיתחשב במסגרת גזר הדין בפגיעה הקשה בערכים המוגנים, הנגרמת בנסיבות של הפעלת עסק מסוג בית מלון, בנסיבות שהביאו את הנאשמים להמשיך לבצע העבירה – הפקת רווח כלכלי ובעובדה כי הנאשמים לא חדלו מהפעלת העסק ללא רישיון עסק חרף הכרעות דין וצוים שניתנו בעבר ביחס לבית העסק.
למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי הנאשם או מנהל העסק הנוכחי יהיו רשאים להגיש בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה בצרוף עמדת ב"כ המאשימה, עד כחודש לפני מועד כניסת צו הסגירה לתוקף, ואולם מובהר כי אין וודאות שהבקשה תיתקבל והיא תדון בהתאם למצב הבקשה שתהא באותה עת ובכפוף לתגובת המאשימה.
אני מצוה שלא ינהל אדם בחצרים מושא כתב האישום עסק טעון רשוי ללא רישיון או היתר זמני כדין ואוסרת על הנאשם, על מר אברהם מזרחי ועל כל אדם להעביר לאחר את הבעלות או את החזקה בעסק, אלא אם כן יש בידי אותו אדם רישיון או היתר זמני כדין לניהול עסק זה.
אני מצוה על כל שוטר/ת במשטרת ישראל וכל מפקח/ת בעריית באר שבע להכנס לחצרים בהם מצוי העסק ולהרחיק מהם כל טובין ולנקוט בכל האמצעים לרבות שימוש בכוח סביר הדרוש בנסיבות העניין, כדי להביא לבצוע הצוו שבגזר דין זה וזאת לאחר כניסתו של הצוו לתוקף.
...
ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט, נדחה, תוך שנקבע בין היתר: "הטענות המושמעות על ידי המערערים במהלך השנים, דומות להפליא. המערערים יוצרים מצג חסר בסיס ממשי, לפיו האישורים הנדרשים עומדים בפתח, תוך שימוש בטענות משתנות וחסרות בסיס ראייתי אף הן". (מוצג ת/33)
בית המשפט התייחס בהחלטתו לטענת הנאשמת כי המקום הושכר לשוכרת בשם קפה ג'ון 13 בע"מ וקבע: "חילופי מחזיקים אינה עילה לאי קיום צווים שיפוטיים".
בסיפת ההחלטה נקבע ביחס למבקשת, מלונות מור נעמה בע"מ ולמנהלה, מר משה מזרחי (הנאשם): "מכל המקובץ עולה כי הבקשה מחוסרת כל בסיס, הן עובדתי והן משפטי, שכן נמצא כי המבקשת שבה והעלתה טענות אשר, כפי שציין כב' השופט צלקובניק, כבר נטענו בעבר וכי ההליכים בעניינה נמשכים מזה כעשור שנים מהם עולה תמונה קשה לפיה הן המבקשת והן מנהלה, מר משה מזרחי, ממשיכים לנהל את המלון נשוא הבקשה בין אם בפועל ובין אם על ידי שמאפשרים לאחרים לעשות כן, תוך הפרה בוטה של הוראות חוק התכנון והבניה וניסיונות בלתי נלאים להתחמק מקיום צווים שיפוטיים בדרך הראויה לכל גינוי, אשר על פניו כל מטרתם "דחיית הקץ" במימוש צו לסגירת החצרים והמבנה בו מנוהל המלון אינו נראה לעין".
רע"ס 68874-12-15 מדינת ישראל נ' תמרה טורס 2014 בע"מ (נבו, 31.12.19), אליו הפנתה ב"כ המאשימה – בית המשפט גזר קנס כולל בסך 30,000 ₪ בגין הפעלת מלון בשטח 900 מ"ר ללא רישיון עסק משך 5 שנים עד למועד מתן גזר הדין, הבקשה סורבה ע"י משרד הבריאות.
בענייננו, לא מצאתי כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא
התוצאה
בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לביצוע העבירה, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 25,000 ₪.
בשל ההתקדמות לקראת קבלת רישיון עסק, כדי לאפשר השלמת הדרישות וקבלת הרישיון, אני דוחה את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.
