בקשה לדחיית מועד הדיון בתביעה ייצוגית

לפני בקשה שלישית לארכה (המצריכה גם שינוי מועד דיון) שהגיש היועץ המשפטי לממשלה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

עוד באותו יום נתתי החלטה בבקשת הארכה הראשונה, ובשל חשיבות הדברים אביאה במלואה: "עיינתי בפנייה ואני מאשרת את המוסכם. ואולם ראיתי לציין כבר עתה כי מאחר שמועד הדיון קבוע ל-21.10 – ימים ספורים לאחר המועד המוסכם אין לבקש ארכות ו/או דחיות שכן – מועד הדיון לא ידחה. להזכיר כי בקשת האישור הוגשה כבר לפני יותר משלוש שנים על ידי מבקשים באים בימים. כמוסכם יודיע היועץ המשפטי על החלטתו עד ליום 17.10.21 האם להתייצב להליך" (שם, ההדגשות אינן במקור).

...

אני שבה ומדגישה כי עסקינן בבקשה לאישור שהוגשה בשם צרכנים קשישים וכבר מסיבה זו בלבד אין להיעתר לבקשה.

כפי שציינתי לא אחת במהלך הדיון בבקשת האישור, אני סבורה כי בקשת האישור מגלמת שאלות משפטיות כבדות משקל שיש אינטרס ציבורי של ממש בדיון בהן.

בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשת היועץ המשפטי לדחיית המועד להגשת הודעתו ועמדתו, ככל שיבחר להתייצב להליך.

לאור האמור – אני מורה ליועץ המשפטי לממשלה להגיש הודעתו אם יתייצב ואם לא עד ליום 21.12.2021 בשעה 11:00.

ביהמ"ש חוזר על קביעתו בדיון שהתקיים ביום 29.9.21 כלהלן: "הפסיקה אליה הופנה נוגעת גם לסוגיית קיומה של עמותה המסייעת בהגשת תביעות והכוונה לפסה"ד בעיניין רע"א 7064/17 ארד נ' מנקס ואח'. בית המשפט העליון לא רק שלא פסל את ההיעזרות בעמותה לצורך הגשת ת"ק אלא אף ציין את היתרון בכך." כמו כן, ביהמ"ש מפנה לת"צ 47554-07-20 ביטון ואח' נ' לנצ'נר ואח' (פורסם בנבו) שם אושר המבקש כאן, יחד עם מבקשים נוספים, כתובע ייצוגי בעיניין משלוח "דואר זבל". ביהמ"ש שם דחה טענות דומות נגד המבקש כאן, תוך הסתמכות על עניין ארד ואיבחון עניין ההחלטה בעיניין ת"צ (מחוזי חיפה) 39317-02-17‏ אופיר לב נ' יוסי אלקובי, אליה הפנו המשיבים כאן.

הקבוצה התובעת תיכלול: כל אדם שקבל דבר פירסומת באמצעות דואר מקוון מטעם המשיבים, בנגוד להוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בתקופה של שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית, ועקב כך נגרם לו נזק.

...

"נתתי דעתי לעניין אלקובי, אליו הפנו המשיבים, שם קבעה כב' השופטת ר' למלשטריך לטר, כי המבקש (שם) הגיש תביעות רבות מכֹח סעיף 30א של חוק התקשורת, ובנוסף שלח מכתבי דרישה רבים ליעדים שונים. כב' השופטת ר' למלשטריך לטר הגיעה למסקנה, לפיה בקשת האישור (שם) הוגשה בחוסר תום לב, וכי המבקש (שם) פעל מתוך מניעים שהם זרים לתכליות של חוק תובענות ייצוגיות, הואיל ומטרתו אינה הגשמת האינטרס הציבורי, כי אם שאיפה לקבל סכומי פיצוי ניכרים (אציין, כי על החלטה זו בעניין אלקובי הוגש ערעור לבית המשפט העליון שטרם הוכרע (ע"א 4316/20 לב נ' אלקובי, [פורסם בנבו] הקבוע להשלמת טיעון בעל-פה לתאריך 13.9.2021)).

מחד גיסא, נדחתה בקשת המערערים להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא לאשר את מינויים כבאי כוחה של הקבוצה המיוצגת, וזאת לאור ההתרשמות כי בהנתן התנהלותם הדיונית במסגרת הליכי האישור ובמסגרת בקשת רשות העירעור אין יסוד סביר להניח כי ינהלו את עינייני הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. מאידך גיסא, בוטל מינויים של עוה"ד גרשט ונאור כבאי כוח מייצגים מטעמים פרוצדוראליים, והוחזרה שאלת מינויו של בא כוח הקבוצה לדיון לפני בית המשפט קמא, על מנת שזה יקיים הליך מינוי על פי הפרוצידורה הקבועה בתקנה 10 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

דומה שאין מחלוקת כי עד להחלפתם, ההליך דנן דרש מן המערערים השקעה שאיננה מבוטלת: המדובר בהליך שנמשך מספר שנים (3 שנים עד למועד החלטת האישור), במהלכו ניהלו המערערים את שלב בקשת האישור באופן מלא, הכולל קיומו של דיון מקדמי וכן ביצוע חקירות, תוך שנטלו על כתפיהם את מלוא הסיכונים הכרוכים בשלב זה. כמו כן, יש לזקוף לטובתם של המערערים כי מאמציהם נשאו פרי בדמות אישור התובענה כייצוגית – דבר שבודאי הועיל לחברי הקבוצה בכלל, ובניהול המשא ומתן לגיבושו של הסדר הפשרה בפרט (וזאת, בשים לב לכך שלאישור התובענה הייצוגית יש השפעה על נקודת האיזון בין סכויי התובענה לסיכוניה).

...

כפי שאפרט להלן, סבורני כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבות מסוימת של ערכאת הערעור.

אומנם בית המשפט קמא נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים, אך סבורני כי הסכומים שנפסקו אינם משקפים בצורה מלאה את האיזון הראוי בין אותם שיקולים.

סוף דבר: לוּ תישמע דעתי, נדחה את הערעור ככל שהוא נוגע להחלפת המערערים כבאי כוח מייצגים ולאישור הסדר הפשרה, אך נקבל את הערעור לעניין חלוקת הגמול ושכר הטרחה כמפורט בפסקה 85 לעיל.

פערים אלה בכל הנוגע לפרשנות הסדר הפשרה שאישורו התבקש ביום 22.3.2021 התעוררו ביתר שאת אגב בקשה לדחיית מועד דיון שהגישה המשיבה.

גמול ושכר טירחה בהתאם לסעיף 18(ז)(2) לחוק תובענות ייצוגיות המליצו הצדדים כי המשיבה תישא בתשלום גמול למבקשת בסך של 50,000 ₪; בשכר טירחה לבאי כוחה בסך של 625,000 ₪ בתוספת מע"מ, כנגד חשבונית מס כדין; ובהחזר הוצאותיה של המבקשת בסך של 75,000 ₪ בתוספת מע"מ. הצדדים המליצו כי הגמול ישולם למבקשת בתוך 30 ימים מהמועד בו פסק הדין אשר יאשר את הסדר הפשרה יהפוך חלוט וכי החזר ההוצאות ושכר הטירחה ישולמו לבאי כוח המבקשת בשישה תשלומים חודשיים זהים, שראשיתם בתוך חודשיים לאחר אישור הסכם הפשרה בפסק דין.

...

אולם לאחר שעיינתי בנתון היקף המכירות, נראה כי הסכומים שהוסכמו אינם בלתי סבירים ביחס לאומדן היקף ההטבה האפשרי לציבור מכוח ההסדר.

על כן מורה אני כדלקמן: בתוך 30 ימים מפסק דין זה ישולם הגמול למבקשת וכן40% משכר הטרחה לבאי הכוח.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מאשרת את הסדר הפשרה.

הדיון השני היתקיים היום, לאחר שביהמ"ש קיבל בקשת המבקשת לדחות מועד הדיון.

ביהמ"ש דוחה הבקשה אשר על כן, מעבר לפגמים בבקשה, אי התאמתה לדיון במסגרת תובענה ייצוגית, ביהמ"ש קובע כי במקרה דנן, ובדומה לעניין ועקנין, חל עיקרון ייחוד העילה ולפיכך לא ניתן לתבוע בגין ביטול הטיסה מכוח עילות שאינן קבועות בחוק שירותי תעופה, חוק התובלה האוירית ואמנת מונטראול ומאחר שהמבקשת לא תבעה בעילות הנ"ל, אלא לפי עילות אחרות, חיצוניות, אין אפשרות סבירה כי התביעה תוכרע לטובת המבקשת, ולכן ביהמ"ש דוחה הבקשה.

...

אולם, ביהמ"ש התייחס בעניין ועקנין לפסק דין זה וקבע כלהלן: "73. אין בידי לקבל את הפסיקה שצוינה על ידי המבקשת, ואשר לשיטתה מעידה על כך שאמנת מונטריאול אינה חלה על הנסיבות דנן. אותה פסיקה אינה עוסקת במצבים של עילה בשל עיכוב או ביטול טיסה אלא בעילות אחרות, כגון בנזקים שנגרמו עקב הטסת נוסעים מבלי שהייתה בידיהם ויזה, או אז נקבע כי אלו נזקים שמקורם בבידוק לפני שלב התובלה האווירית, ומשכך אמנת מונטריאול אינה חלה עליהם [ר' למשל: רת"ק (מחוזי ת"א) 30901-05-17 אתיופיאן איירליינס נ' לוי [פורסם בנבו] (27.7.17)].

אשר על כן, המסקנה היא כי על המחלוקת חל סעיף 6 לחוק שירותי תעופה שמחייב מוביל אווירי להשיב לנוסע את מחיר הכרטיס, אך פוטר אותו על פי ס"ק (ג)(1) מתשלום פיצוי כאשר הנוסע קיבל הודעה על הביטול "14 יום לפחות לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה". הוראת סעיף 6 אינה מגבילה שיקול דעת המוביל האווירי לעניין סיבת הביטול.

סוף דבר ביהמ"ש דוחה הבקשה ומחייב המבקשת בשים לב לכך שהתקיימו רק שני דיונים, ללא דיון בבקשות מקדמיות, בתשלום שכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 15,000 ₪ בלבד.