בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר יריבות עובד מעביד

לפני בית הדין בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, חוסר עילה וחוסר יריבות משפטית.

סוף דבר עניין תביעה זו שבפני הוא מאלו בהם מוצדק לדחות על הסף על פי הפסיקה, בהיעדר יחסי עובד מעסיק כבר בשלב זה נוכח חוסר סמכות עניינית.

...

נוכח כל האמור לגרסת הנתבעים, לא התקיימו המבחנים לקיומם של יחסי עבודה.

לפיכך כבר בשלב זה שוכנענו כי לא מדובר בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה.

סוף דבר עניין תביעה זו שבפני הוא מאלו בהם מוצדק לדחות על הסף על פי הפסיקה, בהעדר יחסי עובד מעסיק כבר בשלב זה נוכח חוסר סמכות עניינית.

התביעה נדחית על הסף .

עקרי טענות הנתבעת 2-המבקשת לטענת הנתבעת 2, היא המבקשת, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל העידר יחסי עובד מעסיק (העידר יריבות).

תקנה 44 לתקנות קובעת כי "בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילה...". תקנה 45 לתקנות אלו קובעת כי :"(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:....(2) חוסר סמכות..". סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – "החוק") קובע כי "לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון....(א)(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". בתביעה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק, הוגדרה סמכותו של בית הדין על פי זהות הצדדים (עובד ומעסיק) ועל פי עילת התביעה (יחסי עבודה).

...

עיקרי טענות הנתבעת 2-המבקשת לטענת הנתבעת 2, היא המבקשת, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל העדר יחסי עובד מעסיק (העדר יריבות).

אולם, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, כלל זה אינו חל עת מדובר בסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, זאת לאור האפשרות להמשיך ולברר את התובענה בערכאה שיפוטית אחרת – "... סילוק תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שונה, שכן מחיקתה מטעם זה אינה מונעת בירור התובענה בבית המשפט המוסמך. ואילו דחייתה מטעם זה מותנית בהעברת הענין לבית המשפט המוסמך (תקנה 45(ג)). משכך, במצבים אלה אין לכאורה מקום לחשש מפני פגיעה או כרסום בזכות הגישה לערכאות עקב סילוק התובענה על הסף, שכן אפשרות בירורה בערכאה השיפוטית המוסמכת לא נחסם." (עניין גיספאן) דברים אלו נכונים גם לענייננו, בו נדחית תביעת התובע בבית הדין אולם רשאי הוא להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך על כן, אין מדובר בנעילת דלתות בית המשפט בפניו.

לעניין זה שוכנעתי כי העילה עליה מבוסס כתב התביעה היא עילה של הפרה חובה חקוקה ומאחר וההפרה אינה נגזרת מכוח סכסוך עבודה אלא נוגעת למישור יחסים שבין המבקשת והמשיב ללא קשר ליחסי העבודה, מתחזקת שוב המסקנה כי אין לברר התובענה ביחס לנתבעת 2 בבית הדין.

(ראו : עניין גיספאן) סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ובהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

עוד עתרו הנתבעים 1 ו- 2 לסילוק התביעה כנגדם על הסף בשל העידר יריבות והיעדר סמכות עניינית בטענה, כי יחסי העבודה היתקיימו בין התובעת לבין הנתבע 3 בלבד.

המעסיקים העקריים של התובעת היו בני הזוג, הנתבעים 1 ו- 2 כפי שפורט בכתב התביעה וכפי שעולה בבירור מתמלול ההקלטות בין התובעת לבין הנתבעת 1 אשר צורפו לתגובה, המלמדים על כך שהנתבעת 1 "היתעללה נפשית בתובעת", הגישה נגדה תלונת כזב וניסתה לסחוט אותה ויש בהקלטה הודאה שלמה מצד הנתבעת 1 בדבר העסקת התובעת בביתה המשותף יחד עם הנתבע 2 ולא בבית הנתבע 3.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

" לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול החומר בתיק וגם אם אצא מנקודת הנחה, כי התובעת אינה אזרחית מדינה שאמנת האג חלה עליה- מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, ואבאר.

סוף דבר אשר על כן – הבקשה נדחית.

עוד נטען כי דין התביעה להדחות או לחילופין להמחק על הסף מחמת העידר עילה ו/או חוסר יריבות וזאת משעה שלא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין התובעת.

כאמור, הנתבעת 5 הגישה בקשה לדחיית התביעה כנגדה על הסף מחמת היתיישנות, משעה שהתביעה הוגשה בחלוף 7 שנים ממועד סיום העסקה של התובעת.

...

לטענת הנתבעים 2-4 יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות וזאת בחלוף למעלה משבע שנים ממועד סיום העבודה.

עוד נטען כי דין התביעה להידחות או לחילופין להימחק על הסף מחמת העדר עילה ו/או חוסר יריבות וזאת משעה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין התובעת.

עוד נטען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר יריבות והעדר עילה משעה שלנתבעת 5 אין כל קשר להעסקת התובעת ו/או לתשלום זכויותיה והיא אינה בעלת מניות ו/או בעלת תפקיד אצל הנתבעות 1 ו – 4.

עוד נטען כי דין התביעה להידחות עקב שימוש לרעה בהליכי משפט לנוכח הגשת התביעה כנגד הנתבעת 5 לאחר ניהול התביעה הראשונה וקבלת פסק דין כנגד הנתבעת 1 ומר איטח, זניחת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו – 4 והגדלת סכום התביעה באופן ניכר.

יחסי העבודה בין התובע לבינה מוסדרים, בין היתר, בהסכם הקבוצי הכללי לעובדי המועצות הדתיות מיום 4.2.75 (שמספרו 3/76), חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות, ובהסכמות בין המרכז לשלטון מקומי לבין ההסתדרות בכל הקשור לשכרם של העובדים, תנאי העבודה וזכויות אחרות.

המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בשל העידר יריבות והיעדר יחסי עובד – מעסיק בינה לבין התובע[footnoteRef:92].

ככל שנגיע למסקנה כי אכן היתה הפרת הסכם על ידי המועצה, עלינו לקבוע האם יש מקום לפצות את התובע על כך. המסגרת הנורמאטיבית בבג"ץ 8634/08 שם טוב אלחננוב ואחרים נ' משטרת ישראל – אגף משאבי אנוש (16.11.2010) (להלן- אלחננוב) חזר בית המשפט העליון על המבחנים לצורך הכרעה האם מדובר בהבטחה מנהלית בת תוקף: "כדי שהבטחה מינהלית  תחייב את נותנה, יש להוכיח, בראש וראשונה, כי היא אכן ניתנה. שנית, עליה להיות מפורשת וברורה, ולא מוטלת בספק. יתר התנאים המצטברים הנדרשים לקיום הבטחה מינהלית בת תוקף הם: כי נותן ההבטחה היה בעל סמכות חוקית לתתה; כי הוא נתן אותה מתוך כוונה להקנות לה תוקף משפטי; כי הוא בעל יכולת למלא אחריה, וכן כי הצד השני הבין אותה כמחייבת. על תנאים אלה מתווסף התנאי כי לא קיים צידוק חוקי לשנות מההבטחה או לבטלה (פרשת סאי-טקס, בעמ' 676; בג"ץ 580/83 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד לט(1) 29, 36 (1985) (להלן: פרשת אטלנטיק); פרשת ארצי, פסקה 44; פרשת גדות, בעמ' 779-780; בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח(1) 694, 706 (2003) (להלן: פרשת קלכמן); שטיין, בעמ' 270; שרגא ושחר, בעמ' 317-331). הנטל להוכחת קיומה של הבטחה שלטונית מוטל על הטוען לה (בג"ץ 3978/06 מימוני נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 14 ([פורסם בנבו], 29.6.2008)). אם מבקשת הרשות לטעון כי קיים צידוק חוקי לסטות מן ההבטחה, הנטל לבססו מוטל על הרשות הציבורית (בג"ץ 250/78 אביוב נ' שר החקלאות, פ"ד לב(3) 742, 748 (1978))." בית הדין הארצי יישם עקרונות אלו במספר פסקי הדין וביניהם ע"ע (ארצי ) 5579-09-19 נג'אח ביסאן - מועצה מקומית יאנוח-ג'ת (21.10.2020) (להלן- ביסאן), שחלק מהעובדות בו דומות לעניין שלפנינו, בכל הנוגע להיעדר אישור הסכם פרישה מוקדמת במסגרת תכנית הבראה מתגבשת, תוך שבית הדין הארצי בחן את ההיבטים המשפטיים הכרוכים בהתנהלות הגוף הצבורי כלפי העובד, לרבות השאלה האם היתנהלות הרשות הייתה נגועה בחוסר תום לב, בנסיבות המקרה הספציפי, לצד זכאות העובד לפצוי כספי (שלא נתבע במקרה של ביסאן).

...

עיון במסמך זה מעלה כי חלק מהמשרות היו חלקיות ולא תואמות את המשרות באופן מדויק, אך לטעמנו הדבר אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

סוף דבר על המועצה לשלם לתובע: פדיון דמי מחלה בסך 57,049 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו, על אף שחלק ניכר מטענות התובע נדחו אולם ההתנהלות כלפיו אילצה אותו לנהל הליך זה, מצאנו לקבוע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ ובתוספת שכר טרחה של עורך הדין בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התנהלות המדינה ביחס לדו"ח שוקייר, מצאנו כי אין מקום לפסוק לטובתה הוצאות כפי שטענה שיש לעשות.