בקשה לגישה לטלפון נייד של עציר לצורך איתור ערבים

משהבחין הנאשם בשוטר, האט את מהירות נסיעתו, שלף את מכשיר הטלפון הנייד, והחל לצלם את מהלך הנסיעה, תוך שחלק מהאחרים רוכבים בעקבותיו.

בשעה 18:00 או בסמוך לכך, הסתיר הנאשם את אופנועו בבית חברו בראשון לציון על-מנת למנוע את איתורו על-ידי המישטרה ואת מעצרו.

לאחר שיחרורו מצה"ל עבד בתחנת דלק, כעבודה מועדפת, ובהמשך קודם לתפקיד ניהולי עד למעצרו בגין הארוע.

בתסקיר הראשון העריך שרות המבחן כי הנאשם נוקט בגישה מצמצמת ו"משטיחה", המקשה על הפקת תועלת מהליך טפולי.

עיון בכתב האישום המתוקן שהוגש בעיניינו של הנאשם, והשוואתו לכתב האישום שהוגש בעיניינם של יתר הרוכבים (לגביהם נאספו ראיות) מלמד כי אין בנמצא שוני משמעותי אשר יכול לשאת על כתפיו את הפער בין הגשת כתב האישום ובקשת מעצר לבית המשפט המחוזי, לבין הגשת כתב האישום בהליך רגיל לבית המשפט לתעבורה (הכולל עבירות פחותות בחומרתן).

באשר לעונש המתאים לנאשם, דומני כי כלל הנתונים מצדיקים אימוץ הרף התחתון של מיתחם העונש שנקבע, אך זאת מבלי לנכות את תקופת מעצרו של הנאשם.

...

על רקע האמור לעיל, נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית, והמליץ על ענישה קונקרטית ומוחשית.

מסקנה זו מבוססת על הנתונים הבאים: (א) הודאת הנאשם והבעת החרטה – אין חולק כי שעה שנאשם מקבל אחריות על מעשיו ניתן לראות בכך כאקט המצדיק הקלה בעונש, וכך יש לנהוג אף בענייננו.

סבורני כי מדובר בנתון המצדיק התחשבות בעונש, בוודאי כאשר העבירות בוצעו בסמיכות יחסית לשירות הצבאי ולא שנים רבות לאחר סיומו.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 18620-05-22 מדינת ישראל נ' אבו חטב(עציר) לפני כבוד השופט מוחמד עלי המאשימה מדינת ישראל ע"י עו"ד י' גימפל מפרקליטות מחוז חיפה הנאשם אשרף אבו חטב (עציר) ת"ז 313730574 ע"י עו"ד אביב חוזה מטעם הסנגוריה הציבורית גזר דין

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הגיש טיעונים בכתב וכן הוסיף וטען בעל פה. לגישת המאשימה, כל אחד מן האישומים מהוה ארוע נפרד בגינו יש לקבוע מיתחם נפרד.

ב"כ המאשימה הגיש את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם, הפנה לעובדה כי הנאשם ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, ובקש לגזור את עונשו ברף הבינוני של המתחמים הנטענים בכל אישום, וכן לקבוע כי הנאשם יישא בעונשים שייקבעו לכל אחד מן המתחמים – במצטבר.

העבירות משוא האישומים בוצעו בסמיכות זמנים קרובה – יום אחרי יום; בשני האישומים המדובר בעבירות רכוש הכוללות ממד של הפעלת אלימות כלפי הקורבן; החפץ שנגנב בשני האישומים הנו מסוג מכשיר טלפון נייד; דפוס הפעולה של הנאשם בשני האישומים זהה – איתור עובר אורח ברחוב שאוחז במכשיר טלפון נייד, וחטיפת המכשיר, תוך "הפתעת" הקורבן ובריחה מהמקום; המיקום הגאוגרפי של ביצוע העבירות בשני האישומים הוא מוגדר ומתוחם – בשכונת הדר בחיפה; הרקע לבצוע העבירות בשני האישומים הוא היתמכרותו של הנאשם לסמים.

...

כל אלה מוליכים למסקנה כי המדובר באירוע אחד.

כב' השופט ג'ובראן ציין בפסק הדין כי: "העיון בפסיקה מעלה שמתחם הענישה הראוי לעבירות שוד שבוצעו בנסיבות דומות, קרי, בוצעו באופן 'ספונטאני', ללא תכנון מוקדם וללא שימוש בנשק, תוך שלנפגע העבירה נגרמו נזקים שאינם חמורים, עומד על תקופה של שישה חודשי מאסר לבין שתי שנות מאסר". בשים לב לעבירות בהן הורשע הנאשם (שאינן כוללות רק עבירת שוד); ובשים לב לנסיבות ובכללן העובדה כי מדובר בשני אישומים, ובשני קורבנות שונים; אני קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבותיו של מקרה זה נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננים.

גזר הדין לאור האמור לעיל, בשים לב למתחם העונש שקבעתי ולשיקולים הקשורים לגזירת העונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (-) מאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 28.4.2022.

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות בנשק (נשיאה והובלה) – עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא+סיפא, בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, מעשה פזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק, נהיגה בזמן פסילה – שתי עבירות, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון רכב – שתי עבירות, לפי סעיף 2 לפקודה – עבירות מיום 03.04.2023 וכן מיום 22.05.2023.

באותה העת, המשיב שהבחין אף הוא במחסום המשטרתי, נהג בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, בכך שניסה לחסום את ניידת המישטרה, שדלקה אחר סעיד ובה נהג השוטר יצחק בונה (להלן: "השוטר בונה"), וסטה במהירות מנתיב לנתיב וגרם לשוטר בונה לבלום בחדות את הניידת על מנת לא להתנגש ברכבו של המשיב, אשר נסע במהירות גבוהה ונמלט מהמקום.

מגיע רכב טנדר פתוח מסוג מיצובישי מגנום – כשהרכב חולף נשמעת פתיחת דלת וטריקת הדלת ונשמעים דיבורים בערבית – שעה 22:16, רכב המאזדה חוזר לכביש, מתחיל בנסיעה חזרה לצומת הנגב (לשיטת המבקשת, בשלב זה קיבל סעיד את האמל"ח).

כמו כן, המשיב שמר על קשר תמידי עם סעיד ואף שוחח עמו בטלפון לאורך הנסיעה, וכאשר הבחין במחסום המשטרתי במקום, סטה מנתיב לנתיב, הפריע לשוטרים ואף נימלט מהמקום תקופה ארוכה, עד למעצרו, כחודש לאחר הארוע.

כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, שכן קיים יסוד סביר לחשש, כי אם ישוחרר ינסה לשבש הליכי משפט ולהימלט מהדין, בשים לב לניסיונות האיתור הרבים אחריו.

יחד עם זאת, לגישתה, מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה, שלא מצדיקה המשך מעצרו.

...

מכל האמור לעיל, עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, שכן לא הובאו בעניינו נסיבות חריגות ויוצאות דופן, המצדיקות בחינת חלופת מעצר.

כמו כן, לחובתו הרשעות נוספות בגין עבירות כלפי שוטרים, אלימות, החזקת סכין, גניבה, התפרצויות, לא מצאתי שעניינו מצדיק סטייה מהכלל שהתווה בית המשפט העליון בעבירות נשק (תשעה אקדחים מסוג "גלוק" ומחסניות) ולהפנותו לקבלת תסקיר, ומשכך, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7753/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. האגודה לזכויות האזרח בישראל 2. המוקד להגנת הפרט 3. רופאים לזכויות אדם - ישראל 4. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל 5. הועד הצבורי נגד ענויים בישראל נ ג ד המשיבים: 1. השר לבטחון לאומי 2. נציבת בתי הסוהר 3. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מטעם המשיבים; תשובה לתגובה מטעם העותרות בשם העותרות: עו"ד רעות שאער; עו"ד אן סוצ'יו; עו"ד עודד פלר בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד סיון דגן ][]פסק-דין

עניינה של העתירה בבקשת העותרות כי נוציא מלפנינו מספר צוים על-תנאי העוסקים בתנאי כליאתם של עצורים מנהליים ופליליים ואסירים בטחוניים הנתונים במשמורתו שירות בתי הסוהר (להלן בהתאמה: כלואים בטחוניים ו-שב"ס), מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ומצב החרום.

כעולה מהצווים על-תנאי שהתבקשו ואשר צוטטו לעיל, העתירה כוללת שישה ראשים שונים: טענות בעיניין אספקת המים לאגפים הבטחוניים במתקני הכליאה (להלן: הראש הראשון) – בתמצית, נטען כי "החיבור למים בתאי הכליאה ובמקלחות באגפים הבטחוניים נותק". כפועל יוצא, כך טענו העותרות, "אסירים נאלצים לשהות בתא בצפיפות קשה כשהצואה שלהם צפה בשירותים" ואף ישנם אסירים שדיווחו "כי לא התקלחו במשך מספר ימים". טענות ביחס למניעת גישתם, לכאורה, של כלואים בטחוניים לטיפולים רפואיים (להלן: הראש השני) – בהקשר זה, נטען כי "למעט חולים כרוניים, האסירים מנועים מלפנות למרפאה וכמו כן החובשים אינם מגיעים לאגפים" וכי בוטלו "טיפולים רפואיים שנקבעו מראש". טענות בעיניין הגבלות שהוטלו, לכאורה, על מפגשי כלואים בטחוניים עם עורכי-דין (להלן: הראש השלישי) – בעיניין זה, טענו העותרות כי שב"ס מגביל "את האפשרות לקיים מפגשים עם עורכי דין ורק במקרים בודדים הדבר התאפשר", כאשר ביחס "לעצורים בטחוניים שאינם שפוטים הדבר מתאפשר במקרים חריגים, על פי שיקול דעת בית הכלא". לבסוף, נטען כי "בחלק מהמתקנים מתאפשר מפגש עם עורכי דין לאסירים קטינים ולאסירות בלבד". טענות בקשר להגבלות נוספות שהוטלו על חיי היומיום בכלא (להלן: הראש הרביעי) – נטען כי הכלואים סגורים בתאיהם "במשך כל שעות היום והלילה", זאת למעט "יציאות בנות 30-15 דקות לכל היותר". כמו כן, טענו העותרות כי נותקה זרימת החשמל מהשקעים שבתאים והוגבל השמוש בתאורה.

בתגובה צוין כי בתקופה שלאחר תחילת הלחימה אותרו "מאות כרטיסי סים, רט"ן (רדיו, טלפון נייד) וחלקי רט"ן, דוקרנים מאולתרים וכן [...] חומרי הסתה". בתוך כך, הובהר כי " חלק נכבד מהציוד האסור להחזקה אותר בשטחים הציבוריים של האגפים, לרבות במקלחות, במשקופים, בקנטינה, ובתוך מנועי מקררים ומקפיאים, כמו גם בתוך פריטי מזון, בתי מנורות, תאי שירותים ועוד", ואף "עלו אינדיקאציות בימים האחרונים לניסיונות של אסירים להעביר מסרים [...] בדרכם למקלחות האגף" ולהעביר "פתקים בדרך למקלחות". כל זאת, כשברקע הדברים, עלייה דרמאטית במספר הכלואים המוחזקים בידי שב"ס החל מתחילת הלחימה, כאשר לעלייה זו תרמו תרומה משמעותית כלואים בטחוניים.

...

גם דין ראשה הרביעי והחמישי של העתירה להידחות לגופם.

כך, לאחר שעיינתי בחוות-הדעת המודיעינית, מצאתי כי היא מבססת היטב את התכלית הביטחונית שהוזכרה לעיל.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת, הרבה לפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

הצוו ביום 28.8.2023 אותרה על־ידי מפקח מטעם הועדה המקומית לתיכנון ובנייה בירושלים, עבודה אסורה במבנה הממוקם בירושלים, ברחוב אל מג'ד 12, שכונת עיסאוויה, קואורדינטות 223802/634290 (להלן: "הנכס").

דיון זה הופסק בתחילתו, הואיל והמתורגמן לשפה הערבית שנכח בבית המשפט יצא ולא ניתן היה לזמן מתורגמן אחר.

המודד אישר שלא צירף תמונות ואף כי לא הוגשה תכנית המדידה שערך, אך הוא הציג אותה לב"כ המשיב באמצעות הטלפון הנייד.

כשנשאל המפקח היכן תצלום־האויר עליו הסתמך, הוא הציג לב"כ המבקש תצלום שצולם בספטמבר 2023, ולפיו שטח הבנייה מושא הצוו הנו כימעט 74 מ"ר. המפקח דחה את הטענה כי מדובר במבנה שנועד לחנייה, משום שאין לבינוי גישה באמצעות רכב אלא באמצעות מדרגות.

...

תגובת המשיב המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, הואיל ולא הוכחה זיקה קניינית של המבקש לבינוי מושא הצו, ומשום שהבקשה לא הוגשה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010.

אמנם הפגמים שיובילו למסקנה שהצו בטל, הם פגמים חמורים בלבד, היורדים לשורש הסמכות שביסוד צו ההריסה (למשל: עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196 (2002)).

לפיכך, הגעתי לכדי מסקנה כי יש להורות על ביטול הצו.

המבקש העיד אמנם, בניגוד להודעת בא־כוחו, כי בניית הבינוי מושא הצו הסתיימה לפני חמישה חודשים (עמ' 8, שו' 8-7 לפרוטוקול – גרסה עובדתית שונה מזו שהעלה בבקשה), אך מן התמונות שהוצגו בפניי מביקור המפקח בנכס ביום 28.8.2023, עולה בבירור כי הבנייה הייתה בעיצומה במועד זה. סוף דבר הבקשה לביטול צו ההריסה – מתקבלת.