בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים צריכה להיות עניינית וממוקדת

במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים נדרשו 4 מסמכים כדלקמן - " העתק כל מיסמך הנוגע להליך משפטי אשר נוהלו מטעם מרשך ו/או ברוך דוריאן ו/או ערן לובל בקשר עם משלוח דברי פירסומת, לרבות כתבי תביעה, כתבי הגנה, פסק דין, הסכמי פשרה, הסדרי הסתלקות ו/או החלטות בית משפט בעניינים אלו.

מדובר בבקשה קצרה עניינית וממוקדת לגבי העניינים הנוגעים למחלוקת דנן.

4.3 בית המשפט העליון מנה ברע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' פרופ' ירון זליכה (29.03.2016) את ארבעת התנאים שהבקשה לגילוי צריכה לקיים, על מנת שתנתן זכות העיון המבוקשת בהליך לאישור תובענה ייצוגית, ואלו הם: * רלוואנטיות - המידע שנתבקש רלבאנטי להליך ודרוש להכרעה בין הצדדים (תקנה 4(ב)1() לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע 2010); * המסמכים מצויים -המידע או המסמכים מצויים בידיו או בשליטתו של בעל הדין שכלפיו מופנה הצוו (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, (2005)); * ייעול ההליך -במתן הצוו יהיה כדי לפשט ולייעל את ההליך (תקנה 4(א) לתקנות התובענות הייצוגיות ותקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984) ; * לא תהיה הכבדה בלתי סבירה -מתן הצוו לא יטיל על בעל הדין שכלפיו הוא מופנה עול בלתי סביר וידרוש ממנו להוציא הוצאות שאין הצדקה להוציאן בנסיבות העניין (תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי).

...

מנגד, השופטת ט' שטרסברג-כהן סברה באותה פרשה כי הפרשנות למושג הנ"ל צריכה להיות גמישה יותר, וממוקדת בנסיבות הפרטניות של כל מקרה, וכך קבעה: "התשובה לשאלה מהו עניינו הפרטי של אדם, אינה חד-משמעית, וכמו ביטויים רבים בהם אנו נתקלים בספר החוקים ובחיי היום-יום, פרשנותם תלויה בהקשר ובמטרה שלשמה נידרשת פרשנות זו. אין חולק כי פרטיותו של אדם היא בעלת חשיבות עליונה ונכון לראותה כחלק מזכויות היסוד המגולמות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו. עם זאת, בבואנו להגדיר "עניניו הפרטיים של אדם" הגדרה שתהפוך כל הפוגע בהם למפר חוק, עלינו להיות זהירים ודווקניים" (שם, בעמ' 835).

לנוכח כל האמור לעיל מסקנתי היא כי החלטת הממונה שלא להעביר למערערת את כלל החשבוניות והמסמכים הנלווים להן לגבי הוצאות מעונות ראש הממשלה לשנת 2015, בנוסף לפירוט ההוצאות באותה שנה – היתה סבירה בנסיבות, ואין הצדקה להתערב בה. הטעם לכך נעוץ בעובדה שמלאכת המיון והברירה של החשבוניות, שמסירתן למערערת איננה צפויה לפגוע בפרטיות, מן החשבוניות שמסירתן למערערת עתידה לפגוע בפרטיות, מתוך כלל החשבוניות – היא מלאכה שאכן מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה במשמעות של סעיף 8(1) לחוק ולפיכך הממונה רשאי היה לדחותה.

בנסיבות אלה, ועל רקע רוחב המידע שהתבקש והתוצאה הכוללת, איני סבור כי יש מקום לגלות באופן ספציפי דוקא את חשבוניות הניקוי היבש, ולהבחין בינן ובין חשבוניות אחרות שהממונה סבר כי גילויין עלול לפגוע בפרטיות.

..לאחר ששקלתי את הדברים ובאיזון בין האנטרס הצבורי שבגילוי המידע אל מול היעילות האדמיניסטרטיבית של המשרד בהתאם לנורמות שנקבעו בפסיקה, אני סבורה כי העברת הטבלה המסכמת אשר משקפת את ההוצאות בחלוקה עניינית נותנת מענה לאנטרס הצבורי באופן מספק ואין מקום להענות לבקשה למסירת החשבוניות שמשמעותה, כמפורט לעיל, היא הסטת משאבים משמעותית של גורמים שונים במשרד לרבות גורמים בכירים – הסטה אשר תיגרום לשיבוש קשה בפעולת המשרד השוטפת הן בשלב המקדמי של איסוף החשבוניות והן בבדיקתן ועריכת ההשמטות הנדרשות טרם מסירה".

...

בכפוף להערה זו, אם כן, דין הערעור בנוגע לעתירת העמותה – להידחות.

נוכח מסקנתי כי ישנו אינטרס ציבורי בפירוט ההוצאות של מעונות ראש הממשלה, אני סבור כי דינו של הערעור ביחס לעתירת ראש הממשלה – להתקבל.

..לאחר ששקלתי את הדברים ובאיזון בין האינטרס הציבורי שבגילוי המידע אל מול היעילות האדמיניסטרטיבית של המשרד בהתאם לנורמות שנקבעו בפסיקה, אני סבורה כי העברת הטבלה המסכמת אשר משקפת את ההוצאות בחלוקה עניינית נותנת מענה לאינטרס הציבורי באופן מספק ואין מקום להיענות לבקשה למסירת החשבוניות שמשמעותה, כמפורט לעיל, היא הסטת משאבים משמעותית של גורמים שונים במשרד לרבות גורמים בכירים – הסטה אשר תגרום לשיבוש קשה בפעולת המשרד השוטפת הן בשלב המקדמי של איסוף החשבוניות והן בבדיקתן ועריכת ההשמטות הנדרשות טרם מסירה".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הבעלות במקרקעין רשומה על שם המשיבות (וראו סעיף 2 לבקשת הרשות להיתגונן), אולם לטענתם של המבקשים, המבקשים הם הזכאים להרשם כבעלים של הקרקע, ולשיטתם: "עסקינן בשאלת בעלות וזכויות לה טוענים המבקשים על חלק מחלקות 41, 42, 45 ו-65 בגוש 7047 [...] העומדת במרכזה של פרשה זו ואשר צריכה לדון בפני בית משפט מחוזי בסדר דין רגיל" (סעיף 1 לבקשת הרשות להיתגונן).

המבקשים העלו בבקשת הרשות להיתגונן את הטענות הבאות המצדיקות, לשיטתם, מתן רשות להיתגונן: המבקשים קיבלו את זכויותיהם במקרקעין "לפני עשרות שנים" מאת מר יוסף אלמקייס ז"ל (ראו סעיף 8 לתצהיר התומך בבר"ל), והלה קיבל את זכויותיו במקרקעין מאת בעל זכויות שהחזיק במקרקעין, אך זכויותיו לא ידועות למבקשים (ראו סעיף 9 לתצהיר התומך בבר"ל); בית משפט השלום אינו מוסמך – עניינית – לידון בתביעה; התביעה היתיישנה על פי סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומאני; התביעה הוגשה בשיהוי; המשיבות לא עמדו בחובתן לספק למבקשים מסמכים לצורך ביסוס הגנתם.

בעניינינו, תצהירו של המבקש 1 רחוק מלהיות תצהיר מלא.

אלא שדרישת המסמכים הייתה רחבה ומקיפה, ללא כל היתייחסות ספציפית למסמך כזה או אחר, וכעולה ממכתב ב"כ המבקשים (נספח 2 לבר"ל), המבקשים פשוט ניסו את מזלם, שמא מיסמך כלשהוא שיימצא (אם יימצא) יועיל לספק להם ספק-הגנה.

3.2 כל המסמכים הנוגעים למקרקעין החל משנת 1943 לרבות מכתבי דרישה לפינוי ו/או הליכים משפטיים קודמים, המתייחסים לטענת התובעות כי מרשיי תפסו שלא כדין את המקרקעין כמוזכר בסעיף 4 לכתב התביעה, ועובר לפניית התובעת 1 מיום 11.04.2018 הנזכרת בסעיף 9 לכתב התביעה ולפניית התובעת 2 מיום 23.4.2018 הנזכרת בסעיף 10 לכתב התביעה" אין מדובר במסמכים ממוקדם, שקיומם ידוע למבקשים אך אינם מצויים בידיהם, אלא בפירוש בהזמנה למסע דיג שאין להתירו.

ואם נאמר כי הזכויות שקבלו המבקשים במקרקעין הן אותן זכויות עצמן שהיו למר אלמקייס ז"ל – מה היו זכויות אלה? ומה מקורן? מקורן של אותן זכויות, כעולה מסעיף 9 לתצהיר המבקש 1, מקור זכויותיו של מר אלמקייס – שהועברו לידיו בפברואר 1984 – "מבעל זכויות במקרקעין שהחזיק במקרקעין ואשר נכון להגשת בקשה זו לא עלה בידי לגלות את זהותו אולם ידוע לי כי בעל זכויות זה קבע את מקום מושבו במקרקעין בשנות ה-40 של המאה הקודמת (להלן: "המחזיק המקורי")"

...

על כן, גם הטענה לאי-מסירת מסמכים – נדחית, ואינה מקימה הגנה למבקשים.

סוף דבר הפועל היוצא הוא, שכל הטענות שהעלו המבקשים אינן אלא הגנת בדים: מרשם המקרקעין הוא ראיה חותכת לתוכנו, ולא ניתן לתקוף אותו תקיפה עקיפה, שעל כן – זכאיות המשיבות לתבוע את פינויים של המבקשים מן המקרקעין.

מכל הטעמים האלה, בקשת הרשות להתגונן – נדחית.

כאשר, הנתבעת מפנה באופן ספציפי לשאלה – האם אכן התובע היה שותף למעשה מירמה בארוע בו נעלמו היהלומים בניו יורק.

המבחן להורות על פיצול הדיון הנו במקרים בהם מצא בית המשפט כי הדיון בנושא ההודעה "עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך", ואצטט: "בית המשפט או הרשם, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, ימחק את ההודעה לצד שלישי, אם ראה שניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216, והוא רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך – לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון". במקרה שלפני וכפי שנומק בהחלטתי מיום 2.5.2018, אני סבור כי הדיון בהודעות צד ג' כמיקשה אחת עם הדיון בתביעה העיקרית יביא לסירבול הדיון ועלול לסבך את התביעה שלא לצורך, ואבאר: עיון בכתב התביעה ובפרט בכתב ההגנה של הנתבעת מגלה כי בנגוד לנטען בעמדת הנתבעת ביחס לפיצול הדיון, שתי המחלוקות העיקריות שמעמידה הנתבעת לדיון אינן קשורות ישירות לטענות צדדי ג' וממילא אינן מחייבות בירור עובדתי לגבי ארוע אובדן או גניבת היהלומים בניו יורק.

כך נאמר מפורשות בסעיף 9 לכתב ההגנה מטעמה: "התובעת מילאה חובתה לידון בתלונה עפ"י מידע שנימסר לה, ועשתה זאת בזהירות ובמהירות המתבקשת...". ור' גם סעיף 51 לכתב ההגנה: "הנתבעת מילאה אחר חובתה לידון בתלונה שהוגשה בפניה והיא עשתה זאת בצורה עניינית, שקולה וזהירה...". קו הגנה זו נמשך כחוט השני לאורך כתב ההגנה מטעם הנתבעת.

ברור גם כי טענה זו אינה מצריכה בירור של טענות הנתבעת כנגד צדדי ג' ובפרט אינה מצריכה את בירור נסיבות ההעלמות של היהלומים בניו יורק.

מכאן, הפרדת הדיון בין התובענה העיקרית לבין הודעות צדדי ג' יש בה למקד את הדיון ולייעל אותו בצורה משמעותית.

כל צד יצרף לתצהירים מטעמו את כל המסמכים שבדעתו להגיש לבית המשפט, כאשר לא תותר הגשת מיסמך שלא צורף לתצהיר.

...

המבחן להורות על פיצול הדיון הינו במקרים בהם מצא בית המשפט כי הדיון בנושא ההודעה "עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך", ואצטט: "בית המשפט או הרשם, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, ימחק את ההודעה לצד שלישי, אם ראה שניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216, והוא רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך – לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון". במקרה שלפני וכפי שנומק בהחלטתי מיום 2.5.2018, אני סבור כי הדיון בהודעות צד ג' כמקשה אחת עם הדיון בתביעה העיקרית יביא לסרבול הדיון ועלול לסבך את התביעה שלא לצורך, ואבאר: עיון בכתב התביעה ובפרט בכתב ההגנה של הנתבעת מגלה כי בניגוד לנטען בעמדת הנתבעת ביחס לפיצול הדיון, שתי המחלוקות העיקריות שמעמידה הנתבעת לדיון אינן קשורות ישירות לטענות צדדי ג' וממילא אינן מחייבות בירור עובדתי לגבי אירוע אובדן או גניבת היהלומים בניו יורק.

בנסיבות אלו, כאשר אני עורך איזון בין היעילות הדיונית שתושג מפיצול הדיון, כך שהדיון בשלב הראשון יתמקד בשתי הסוגיות המרכזיות בין התובע לנתבעת: סבירות פעולת הנתבעת לאור התלונה ותוצאות הבירור, לבין החשש כי יהיה צורך בעיסוק כפול בסוגיות מסוימות ואף העדת עדים בכפל, אני סבור כי הרווח הדיוני מהפיצול גדול יותר, ומכאן ראוי להורות על פיצול הדיון.

סיכום לאור האמור לעיל, מכוח סמכותי לפי תקנה 222 לתקנות סדר הדין, אני מורה על פיצול הדיון, כך שבשלב הראשון תידון אך ורק התביעה העיקרית, ורק היה וזו תתקבל ידונו ההודעות לצדדי ג'.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הצדדים יגישו ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית בכתב, כדלקמן: תצהירי עדות ראשית מטעם התביעה, לרבות חוות דעת, יוגשו עד ליום 5.7.2018 ויומצאו לצד שכנגד במסירה אישית, בד בבד עם הגשתם לבית המשפט.

כרקע נחוץ אציין, כי מדובר בתביעת חברה סלולרית לתשלום הפרישי תמורה בעבור רכישות נטענות של מכשירים, בשנת 2018, שהנתבעים טוענים שנמסרו להם בחזקת מתנה (וכן תשלומים מסוים נוספים, בעבור צריכת שירותי התובעת).

שם מדובר היה בשאלת חיוב בעל דין לגלות מסמכים שהוא לא התכוון להגישם, וזאת לפי בקשת גילוי ספציפית של הצד שכנגד; בעוד כאן מדובר במסמכים שהתובעת כן מבקשת להגישם, מיוזמתה-היא.

רק מחמת שגם הנתבעים ביקשו בקשה מאוחרת לגילוי מסמכים, שנדחתה אף היא, כמפורט לעיל, אינני ממצה את הדין עם התובעת בשאלת ההוצאות, ומחייב אותה בהוצאות הנתבעים בסכום מופחת של 1,800 ₪.

ייערכו הצדדים לחקירות ממוקדות ולסיכומים תמציתיים.

נוכח הקף המחלוקת המצומצם, יחסית, הרי שאלא אם תהיה לכך הצדקה עניינית, לא צפויה להתאפשר חקירת עד במשך למעלה מ – 20 דקות, וסיכומים שלמעלה מ – 10 דקות לכל צד. לפיכך, תוקדשנה לדיון כולו 90 דקות.

...

דין שתי הבקשות להידחות – בקשת התובעת באופן מובהק יותר מחברתה.

קיצורו של דבר, ששלוש הבקשות נדחות.