בקשה לגילוי מסמכים נוספים בסכסוך קניון הזהב

לטענת התובעת, במסגרת סיכסוך זה נקט הנתבע פעולות העולות כדי סחיטה, הכפיש את שמה ופעל בכדי לעכב ולעצור פיתוח עסקי שניסתה התובעת לבצע בקניון.

בנוסף יש מחלוקת לגבי אי השלמת הרישום של הקניון ב"טאבו", אופן חלוקת דמי הניהול, ומתן גילוי על ידי חברת הניהול לגבי אופן חישוב דמי הניהול.

הנתבע אף לא ביקש במסגרת גילוי המסמכים כי נמען המכתב – מנכ"ל הקניון מר גיל גזית, או מקבלי ההעתקים משה ויגאל גינדי, ובעלי החנויות בקניון, ימסרו לו את העתקי כל המכתבים ששלח, המצויים בחזקתם, ויודגש כי אין מדובר בנקודה צדדית כלשהיא אלא בטענה המרכזית של הנתבע לגבי הסיבה לקבלת ההטבה מהתובעת, שהנתבע לא ניסה לתמוך אותה בראיה כלשהיא.

מהשוואת הטענות שהועלו לאחר חתימת ההסכם לאלה שהועלו לפניו, עולה כי מדובר בטענות חדשות, שחלקן נוגעות למצבים שהתעוררו בתקופה הרלוואנטית או לעובדות שהתגלו לנתבע סמוך לכתיבת המכתבים (כגון, תשלום משכורות מקופת חברת הניהול לעובדים של התובעת שאינם עובדים בקניון ועבורו אלא עוסקים בהשכרת נכסי התובעת, העידר תיכנון לטווח ארוך ויצירת כפילות בהשכרת החנויות, שפוץ שער כניסה אחד ללא השקעה דומה בשערים אחרים, נקיון ירוד באגפי לונדון ופריז עקב מיעוט כח אדם, הפיכת שטח חניה לאיזור מסחרי), וחלקן נוגעות לאיסוף נתונים השוואתי שנעשה על ידו (כגון השוואת גובה דמי הניהול בקניון הזהב לקניונים אחרים).

...

ניתן גם לראות, כי כתב היד בו מולאו התאריכים על גבי ההסכם ועל גבי כתב הויתור, הינו אותו כתב יד. לפיכך, ונוכח הגרסה הסתמית, הכבושה והבלתי מהימנה שהעלה הנתבע לגבי נסיבות חתימתו על כתב הויתור, אני קובעת כי שני המסמכים הינם בבחינת "הא בהא תליא", וכי התובעת לא היתה מעניקה לנתבע את ההטבה הגלומה בהסכם, אלמלא חתם, בד בבד עמו, על כתב הויתור.

בשולי פסק הדין יצויין, כי לאחר שעיינתי בפסק דינו של כב' השופט יקואל בת"א 25606-04-13, שהוגש לראשונה בדיון ההוכחות, ובכתב התביעה באותו תיק, מצאתי כי תביעת לשון הרע שהוגשה באותו תיק מבוססת על אותם מכתבים עצמם לפיהם תובעת התובעת את ביטול ההסכם והסרת השילוט.

עולה איפוא, כי התובעת הגישה שתי תביעות נפרדות שיסודן באותם 10 מכתבים של הנתבע (מיום 8.3.11, 20.12.12, 27.2.12, 11.3.12, 27.3.12, 24.4.12, 30.5.12, 8.6.12, 24.6.12, 4.9.12), בניגוד לחובתה לרכז את כל תביעותיה הנובעות מאותה עילה בכתב תביעה אחד או לקבל היתר לפיצול סעדים, אותו היתה צריכה לבקש בתביעת לשון הרע שהגישה עובר להגשת תביעה זו. לפיכך אני דוחה את התביעה.

הסעד הזמני הנוגע במניעת ביטול החוזה והפסקת עבודות המבקשת באתר  מאזן הנוחות כנקודת מוצא יש לציין שככלל אל לו לבית המשפט לכפות במסגרת סעדים זמניים יחסים עיסקיים חוזיים בין צדדים שנקלעו לסכסוך (ראו רע"א 4884/14 ארנון-פז (1985) בע"מ נ' לישכת עורכי הדין בישראל (פורסם במאגרים; 2014; בפיסקה 12); רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ (פורסם במאגרים; 2013; בפיסקה 31); רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225 (1991); רע"א 5284/95 ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ (פורסם במאגרים, 1995); שקד, בעמ' 530).

לא זו אף זו; כפי שקבע כב' השופט דנציגר (בע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב ושות' (פורסם במאגרים; 2012; בפיסקה 8)) "ככל שהסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העקרי יטה בית המשפט שלא להעתר לבקשה שכן אין זה תפקידו של בית המשפט להכריע בהליך העקרי במסגרת מקדמית." גם מיכשול זה ניצב לפני המבקשת.

אלא שלפי תצהיריו של מר יעקובי שצורפו לבקשות, המבקשת גילתה את בעיית מי התהום המשמעותית שבקרקע עוד ביום 8.1.20 וש"קיומם מעכב מהותית [ההדגשה במקור]" את משך העבודות, מאחר שהוא משנה מהותית את אופיין (פסקות 12 לתצהירים שצרפה פיקה לבקשות). ביומני העבודה אף מתועד שפיקה טיפלה בבעיית נקוז מי התהום עוד לפני הוצאת היתר הבניה (ראו דפי יומן מחודש מרץ 2020, נספח 15 לבקשת צו המניעה לסילוק יד, יומן עבודה 313, דפים מספר 38(א), 38(ב), 38(ג)). נראה כי עניין זה הצריך טפול ותאום וצריך היה להערך אליו מראש. המבקשת לא שיכנעה, בשלב הראשוני הנוכחי, כי לא ניתן היה להערך לכך בחודשים שקדמו להוצאת היתר הבנייה, ולבצע פעולות לצימצום העיכובים הצפויים. עוד יש להוסיף שבחוזה עליו חתומה המבקשת היא הצהירה שבדקה את טיב הקרקע, ושהיא מוותרת על כל טענה בעיניין זה (ראו פיסקה 3 למסמכי המיכרז, נספח 2 לבקשת צו המניעה לסילוק יד).

בתצהירים שצרפה פיקה לבקשותיה, היא לא הצהירה מהו שיעור העבודות שביצעה עד כה. היא ציינה ששלב ההתארגנות ועבודות העפר בוצע (פיסקה 7 לתצהיר מר יעקובי שצורף לתגובת פיקה לתשובת CPM לבקשות), ועוד הוסיפה וציינה שבנוסף לעבודות החוזיות שהיא אמורה לבצע לפי החוזה בשווי של כ- 31 מיליון ₪, היא כבר ביצעה עבודות נוספות שמחוץ לחוזה בשווי של כ-10 מיליון ₪ (פיסקה 8 לתצהיר מר יעקובי שצורף לתגובת פיקה לתשובת CPM לבקשות).

...

חילוט הערבות נותר לדון בבקשה למנוע את חילוט הערבות, שגם דינה להידחות.

אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית המדובר בטענה שנטענה לראשונה רק בסיכומים, ולפיכך יש לדחותה בהיותה שינוי חזית.

התוצאה לאור האמור לעיל, שתי הבקשות נדחות.

ברון סירב להיחקר בפוליגרף, חרף הוראות הסכם ההעסקה שלו ואף סירב להמציא מסמכים נוספים (ר' סעיף 31 לכתב התביעה).

מר חסאן נישאל בחקירתו מה אֵרַע שגרם לגב' אביטן להתוודות בפניו, ארבע שנים לאחר קרות הארועים, על תשלום שוחד, לכאורה, לברון, והשיב: "הגב' הגיעה כי היא נפרדה מעבודה עם אחיה שהיה בזמנו שותף שלה, שמעון, עקב סיכסוך שהיה ביניהם. היא נפרדה מאחיה ולא הסכימה לשלם יותר עמלות או שוחד והחליט בזמנו דני להעביר את כלל העבודות העתידיות עשרות מליונים לקבלנים אחרים. בגדול לקבלן מוביל ששמו שוואן. שנה וחצי אחרי הסכים בשתיקה לקזז מחשבונות שמגיעים לו 200 אלף שקל בגין חשבונות עבר. היא ביקשה ליפגוש אותי מאותו יום שהפסיקו לתת לה עבודות. אני לא רציתי להיפגש איתה עד שהיא אמרה לי לבוא אליה הבית וזה מידע שחשוב מאד, חשוב לך לדעת זה ענין של חיים ומוות. לכן נסעתי אליה הביתה. ההתנהלות השוטפת היתה של אחיה שמעון ומאז הפרידה שהם נפרדו היא נהלה את החברה". (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 29-19) שתי טענות עלו בעדותו זו של מר חסאן, שיש להן לכאורה חשיבות לעניננו.

בעוד התובעת טוענת (ר' סעיף 10 לסיכומי התשובה; מוצג ת/1) כי ההיתקשרות בין נויה למשביר בפרויקט הקמת הסניף בקניון הזהב נעשתה בחודש מרץ 2012, חודשיים בלבד לפני מועד פירעון ההמחאה הראשונה של נויה לפקודת פפיון, טענה גב' אביטן בעדותה בפני החוקרים (ר' הודעה על הגשת תמליל הקלטה, בעמ' 5 שורות 13-10) כי היתקשרה עם המשביר בהסכם לבצוע הפרויקט בקניון הזהב בחודשים נובמבר/דצמבר 2011, כחצי שנה לפני מועד פירעון ההמחאה הראשונה לפפיון.

לא מצאנו לתת אימון רב בגירסתה בפנינו, היות וספק אם אפשר לתת אימון בעדותו של עד שמודה שתפל האשמות שוא על אדם, גרם בהבל פיו לכך שהוגשה נגדו תלונה במישטרה ואלולא התפטר ברון, היה בודאי מוצא עצמו מפוטר בבושת פנים מן העבודה? מי יתקע יתד שעדותה בפנינו היא עדות אמת? גם עדותו של מר חסאן, אשר כפי שציינו קודם לכן, לא תיאמה במלואה את תצהירו ונתגלו בה בקיעים לא מעטים, לא הותירה בנו חותם ורושם.

...

תביעת ברון היות וקבענו כי לא קמה למשביר עילה לשלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לברון, אנו מקבלים את תביעתו של ברון ומורים למגדל חברה לביטוח בע"מ ואיילון-פיסגה קרן פנסיה להעביר לבעלותו של ברון את מלוא הכספים והזכויות, לרבות הכספים שנצברו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל מתקופת עבודתו במשביר.

אנו סבורים כי יש להרתיע מעסיקים מהתנהגות קלוקלת ששמה לה למטרה לנצל את יתרון הגודל של המעסיק והמשאבים העומדים לרשותו כמו גם השליטה על שכרו של העובד, מפני התנהגות דומה.

משכך, לא זו בלבד שעל המשביר לשלם לברון, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכום שלא שולם עד היום בגין שכר אפריל 2016, דמי ההבראה ופדיון ימי החופשה בסך של 15,611.74 ש"ח בערכי נטו (ר' נספח "י" לתצהירו של מר חסאן) מצאנו לחייבו בתשלום פיצויי הלנה בשיעור של 150% מהסכום שקוזז ולא שולם שלא כדין.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 18006-11-15 דירות יוקרה בע"מ ואח' נ' זעפרני ואח' מספר בקשה:28 לפני כבוד השופטת עידית ברקוביץ מבקשים / נתבעים 1. פרוספר זעפרני 2. רון עוזיאל 3. רונית עוזיאל ע"י ב"כ עו"ד נעם קולודני משיבות / תובעות 1. דירות יוקרה בע"מ 2. ניהול קניון הזהב (1991) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות' החלטה

רקע המדובר בסכסוך אשר עניינו קניון הזהב בראשון לציון (להלן: "הקניון").

ביום 1.11.17 הגישו המבקשים "בקשה לגילוי מסמכים נוספים", היא הבקשה שבפני (לעיל ולהלן: "הבקשה").

...

באשר לבקשה ביחס לתכתובת בין המשיבות לבין מנגו – לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

מכל אחד מהטעמים, ובהצטברותם- דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הצדדים יפעלו כאמור לעיל ביחס לעיון בהסכמים הנוספים, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

בקשת המבקש ליישוב סיכסוך, בעקבותיה הוגשה התביעה, הוגשה ע"י המשיב ביום 13.7.2021, חודש ימים לאחר אותה דרישה לפיצויים מטעם האחיינית, דרישה שלהבנתי לא נענתה ע"י המשיב ובעקבותיה הגישה האחיינית תביעה נזיקית נגדו.

המבקשת מצדה הציגה מסמכים הנוגעים לתביעת האחיינית נגד המשיב וועדת התסקירים סברה כי "מסמכים אלו מתארים סיטואציות קשות מינשוא אותן ביהמ"ש יצטרך לבחון ואין באפשרותינו לבחון אותם ולהביע עמדתנו ביחס אליהם אולם הם מעוררים דאגה גדולה מאחר וברור כי הליך אזרחי זה יערער את כל חייהם של הנוגעים בדבר ובעיקר עלולים להשפיע גם על הקטין". המלצת ועדת התסקירים הייתה כי בשלב הזה אין לעשות שינויים בהסדרי השהות וכי "אם וכאשר תישקל פתיחה של המפגשים בעתיד, הם יותנו, מבחינתו, בבדיקת מסוכנות לאב, אולם, כאמור , בשלב זה – המלצת הוועדה הנה לא ליצור שינויים". ביום 1.3.2022 היתקיים דיון קדם משפט .

עמדת האפוט' לדין היתה כי בשלב מקדמי זה ניתן לאפשר למשיב לשהות עם הקטין, שלא בהשגחת המבקשת או מי מטעמה, בשטחים צבוריים או פארקים קניונים ומסעדות אך לאסור על המשיב לשהות עם הקטין בבתים פרטיים או במקומות סגורים ובכלל זה שירותים צבוריים.

עם זאת,  סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 מקנה לבית המשפט סמכות לשוב ולדון בעינייני משמורת וחזקה של קטינים "אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו". הנטל על המשיב, העותר לשינוי הסדרי השהות שנקבעו בהסכמתו, להוכיח שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסה"ד שאישר את אותה הסכמה, בשנת 2017 (ראו לדוגמא פס"ד של השופט פורת בתמ"א (מחוזי ת"א) 1278/95, ח.ל.ר נ' א.ר. , מיום 1.2.1999, פורסם בנבו).

...

סבורני שבכך אין די לצורך הענקת סעד זמני למשיב, המשנה מצב קיים והחותר תחת הוראות ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד, בשלב הנוכחי בו רב הנסתר על הגלוי.

אציין שבעוד שבגוף חוות הדעת העו"ס תפילין הביע עמדה נחרצת למדי לפיו "מסוכנותו לבנו איננה קיימת כלל, לא הייתה קיימת בעבר ואינני סבור או מעריך כי ישנו סיכוי שתתקיים בעתיד" (עמ' 7 לחווה"ד) בדף הפותח לחוות הדעת מציין מר תפילין כי היא נסמכת בעיקר על מצבו הרגשי הנוכחי של הנבדק וכי יש לה תוקף של "מספר שבועות לכל היותר". בנוסף, בשים לב לעובדה שהנסיבות שהביאו לכריתת ההסכם שהמשיב עותר לשנות טרם הובהרו וגרסת המבקשת בהקשר זה טרם נשללה – סבורני כי על מנת ליתן משקל להערכת המסוכנות, לצורך הענקת סעד זמני למשיב החורג מהוראות ההסכם, היה מקום כי זו תיערך תחת נקודת הנחה היפותטית לפיה הדברים שמיוחסים למשיב על-ידי האחיינית אכן התקיימו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.