מבוא – לפני בקשות הדדיות לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם, שהוגשו על ידי הצדדים במסגרת ההליך שבנידון – תביעה עיקרית שהוגשה על ידי התובעת, עו"ד אפרת קוריטני (להלן: "התובעת"), כנגד מעסיקתה לשעבר, עו"ד מאירה צדוק (להלן: "הנתבעת"), שהגישה כנגדה תביעה שכנגד.
בבקשה מטעם הנתבעת היא מבקשת לקבל לידיה את המסמכים הבאים של התובעת: רשימה ועותק של כל המסמכים מהתיקייה "אישי", הנמצאת במחשב התובעת במשרדה של הנתבעת, וכאשר המדובר במסמכים שאינם אישיים לשיטת התובעת; הכנסות התובעת כעצמאית לאורך כל תקופת העסקתה אצל הנתבעת; רשימת הלקוחות הפרטיים של התובעת, שבהם היא טיפלה באופן פרטי בתקופת העסקתה אצל הנתבעת ושכר הטירחה שנגבה מהם; מסמכים ו/או אישורים המעידים על טענת התובעת כי הנתבעת הסכימה שהיא תעסוק בעבודה פרטית, בתקופת עבודתה אצלה, ובשעות העבודה בפרט; מספרם הכולל של המסמכים שהיו מצויים בתיקיית "אישי" במחשב התובעת במשרדה של הנתבעת; דו"חות נוכחות שניהלה התובעת במשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת; תעוד של שיחות בין התובעת לבין הנתבעת המעידות על טענתה של התובעת, ולפיה היא ביקשה מהנתבעת כי יום חופשה, יום מחלה ויום מחלת ילד ישולמו לפי יותר מ-5 שעות עבודה; רישום של שעות העבודה שביצעה התובעת ללקוחותיה הפרטיים בזמן עבודתה אצל הנתבעת, וכאשר לטענתה היא לא חייבה את הנתבעת בגין שעות עבודה אלו; הסכמתה של התובעת לשיחזור תיבת הדואר האלקטרוני שהיתה בשימושה בכל תקופת העסקתה אצל הנתבעת
התשתית הנורמאטיבית – תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991 קובעת כדלקמן: "(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תקנה זו מטילה חובה על שני הצדדים להליך המשפטי לגלות את המסמכים המצויים בידיהם, כדי "להגשים את התכליות של גילוי האמת, עשיית צדק בהליך השפוטי וייעול הדיון מעצם נהולו 'בקלפים גלויים'" (ע"ע (ארצי) 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נגד בלזר, ניתן ביום 27.1.2011).
במקרה זה, נידרש "חשש רציני" או "בסיס סביר" לפעילות פלילית או מעשים לא ראויים של העובד, וכפי שצוין בעיניין איסקוב, כדלקמן: "בָּעַלוּתוֹ הקניינית של המעסיק על המחשב וטכנולוגיות המידע והשמוש בהם במקום העבודה, אינה מאפשרת לו לפגוע בזכות העובד לפרטיות. מעקב אחר תיכתובת אי-מייל האישית של העובד במחשב ובשימושיו הוירטואליים בכלל, וחדירה לאותה תיכתובת במסגרת העבודה בפרט, מהוה פגיעה חמורה בפרטיות העובד. אי לכך, מעקב שמקיים המעסיק וחדירתו לתכתובת האי-מייל האישית של העובד, כפופים להוראות הדין ואינם מוּתרים, אלא בהתקיים נסיבות מוגבלות ויוצאות דופן בלבד, בהתקיים חשש רציני לפעילות בלתי חוקית או פלילית מצד העובד".
ודוק – בפועל, על מנת לחדור לתיבת דואר אלקטרוני של עובד, על המעסיק/המעסיק לשעבר לפנות לבית הדין האיזורי לעבודה בבקשה לצוו מסוג אנטון פילר: "נוכח האיסור החל על המעסיק לקיים מעקב בתיבה החיצונית-פרטית של העובד או לחדור אליה, ולאור האיזון הראוי הנידרש בין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק לבין ההגנה על פרטיות העובד וכבודו במרחב הוירטואלי הפרטי של התיבה שבבעלותו - ככל שהמעסיק מבקש לחדור לתיבה הפרטית של העובד, לא יוכל לעשות כן אלא אם בית הדין האיזורי לעבודה יוציא צו שפוטי לחיפוש ותפיסה של ראיות פוטנציאליות, מסוג צו אנטון פילר אשר יינתן בנסיבות חריגות ביותר".
במקרה שלפנינו, לא הובאו ראיות ביחס לאמור לעיל, ולא הוכחו כלל ועיקר התנאים למתן צו מסוג "אנטון פילר", הניתן על ידי בית הדין רק בהנתן קיומם של מספר תנאים מצטברים.
...
על כן, מבחן הרלבנטיות, וכאשר הוא נבחן בהיבט הצר, אינו מתקיים ביחס לנושא זה. אשר על כן, הבקשה לגבי הכנסות התובעת – דינה להידחות.
אשר על כן, דין הבקשה בהקשר זה – להידחות.
לסיכום ולאור כל האמור לעיל, הוחלט כדלקמן –
לגבי התובעת – בא-כוח הנתבעת יעביר לידי בא-כוח התובעת, עד ליום 19.3.2017 לכל המאוחר, את מלוא המסמכים הקשורים ל"שחזור תיקיית "אישי"" – תיקייה שהיתה קיימת במחשב של התובעת, במקום עבודתה אצל הנתבעת (מסמכים אשר מוזכרים בסעיף 3ד לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת).
