בקשה לגילוי מסמכים ועיון במסמכים בתביעת נזקי רכוש

בעיניין בזק דן בית המשפט העליון בהליך גילוי מסמכים בכלל ובהליך גילוי מסמכים בתובענה ייצוגית שלאחר אישור בקשת האישור, וכך כתב: "נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא שיש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלוואנטי למחלוקת המובאת לפתחו של בית המשפט (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002))... וכאשר מדובר בבקשה לגילוי ועיון במסמכים שהוגשה בגדרי תובענה ייצוגית, נוסף על הכללים הדיוניים הקבועים בתקנות החדשות או הישנות, שומה על בית המשפט להיתחשב בשיקולים הנגזרים מהמאפיינים ומהתכליות של ההליך הייצוגי. מאחר שהתובענה הייצוגית מנוהלת בשם קבוצת נפגעים ובגדר תכליותיה ניצבות מטרות חברתיות וציבוריות, על בית משפט לשקול בעת מתן החלטתו גם את אינטרס הקבוצה המיוצגת ואת אינטרס הציבור. מעבר לכך, על בית המשפט להדרש אף לפערי המידע ופערי הכוחות שבין הצדדים ולכך שהליכי הגילוי נועדו לגשר על פערים אלה (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 16 (16.4.2018) [פורסם בנבו]). מטרת הליכי הגילוי והעיון היא להבטיח שהמשפט יתנהל ב"קלפים פתוחים" כדי למנוע "הפתעות" במהלך המשפט מהצד שכנגד; ובכוחם של הליכים אלה לסייע לחקר האמת ולהגביר את היעילות השיפוטית ואת ההגינות הדיונית (רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום והשקעות יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ, פסקה 16 (15.8.2012) [פורסם בנבו])".

המסמכים שגילויים מבוקש כל תסריט, שיחה או הנחיות מנציגי השרות מטעם הנתבעת, בקשר עם חידוש פוליסת ביטוח רכב (רכוש) וכן תסריט שיחה ו/או הנחיות ו/או טבלת הנחות ו/או תעריף הנמסרים לנציגי השרות מטעם הנתבעת ולמנהליהם, בקשר להנחות הניתנות ללקוחות בקשר לביטוח רכב (רכוש) ולהנחות אותם רשאים ליתן נציגי השירות ומנהליהם ללקוחות המתלוננים על חידוש אוטומאטי של פוליסת הביטוח.

התובעים טענו אין מחלוקת שהנתבעת הפרה את הדין ועל כן יש צורך במסמכים כדי ללמד על הקף התובענה ולשם כימות הנזקים.

...

אני סבורה כי השאלה רלבנטית משום שהיא עשויה להשליך על גודל הקבוצה והיקף הנזק על כן אני מורה לנתבעת להשיב עליה.

עם זאת אני סבורה כי פנייה כזו עשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה ואני מורה לנתבעת להשיב עליה.

נוכח הגדרת הקבוצה אני סבורה כי השאלה רלבנטית בכל הנוגע לריבית ואני מורה לנתבעת להשיב לשאלה.

המבקשים טענו, כי המבקשת 1 זכאית כלפי הבנק לתשלום נזקיה בגין אובדן רווח כתוצאה מהפרת הבטחתו להחרגת שלושה פרויקטים מתחולת השיעבוד השוטף הרשום לטובתו ומהפרת חובת זהירות קונקרטית ומושגית והכל בסך של 2,415,465 ₪ בגינו הוגשה תביעה שכנגד.

לאור האמור, התבקש בית המשפט למחוק את תצהירי העדות הראשית של הבנק; להורות לבנק להמציא למבקשים תצהיר גילוי מסמכים כדין בהתאם להחלטה מיום 9.5.2022; להורות לבנק להמציא למבקשים את כל ההתכתבויות הפנימיות בעיניינם; להורות לבנק להמציא למבקשים את כל בקשות האשראי ללא השחרות; להשית על הבנק הוצאות.

במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים, מכיר המשפט בכך שאנטרס חקר האמת עלול לסגת מול האנטרס הרכושי של הגנה על סודות מסחריים.

ראו ברע"א 7515/16 עמוס לוזון נ' צבי ברקוביץ (פורסם בנבו, 5.12.2016) (להלן: "עניין לוזון"): "כבר הובעה בעבר הדיעה, לפיה כאשר בעל הדין שנידרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו [השופט י' עמית בת"א (מחוזי חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (9.6.2009)]. כאשר בתובע עסקינן, ידו של האנטרס של גילוי האמת תהא, על פי רוב, על העליונה ותגבר על האנטרס של שמירה על סודיות המידע. ככל שהמסמך רלוואנטי יותר ונוגע ללב הסוגיות שבמחלוקת, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האנטרס של גילוי האמת. בנגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה. לכן, יש צדק בטענתו של המשיב כי משעה שהמבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיב, חזקה שהיו מוכנים לחשיפה הכרוכה בניהול תביעתם, לרבות חשיפת מסמכים העלולים לפגוע בהם, ובילבד שמסמכים אלה רלוואנטיים להליך דנן." בת"א (ת"א) 15645-01-14 קובי בן-דור ו-49 אח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.10.2018), דחה ביהמ"ש את טענת הבנק לפיה, יש למנוע גילויים של נוהלים פנימיים וקבע: "סבורתני כי נהליו הפנימיים של המשיב, המבוקשים במסגרת הבקשה דנן, הנם רלוואנטיים לשם בירור המחלוקת בין הצדדים. כבר נפסק בעבר כי יש לגלות נהלים פנימיים של בנק על אף טענות לסודיות או חיסיון, ובפרט טענה לקיומו של סוד מסחרי [ראו עניין גוטמן הנ"ל, עניין צבי הנ"ל, וכן ת.א. (מחוזי ת"א) 262-04-17 טויגה און ליין בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 25.4.2018)]. בנסיבות העניין דנן, דומה כי באיזון בין אינטרס המשיב להגנה על נהליו הפנימיים לבין זכות המבקשים לגילוי מרבי, על מנת להגיע לחקר האמת, גוברת האחרונה, זאת כאמור, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל לפיה הנהלים הנדרשים רלוואנטיים לשם בירור המחלוקת בין הצדדים". הבנק צרף לעיון ביהמ"ש, עותקים מושחרים ועותקים גלויים של בקשות פנימיות של צוות אשראי וכן צרף מקרא לביהמ"ש לצורך היתמצאות.

...

לאחר שעיינתי במסמכים הגלויים והמושחרים ובנימוקי הבנק במקרא, מצאתי להורות כדלקמן: הבנק ביצע השחרות של שמות עורכי הדין (הפנימי והחיצוני)המצוותים לצוות העסקי המטפל בתיק (סומן במקרא הבנק כע' השחרה 1, ס' 1 -3).

לאחר ששקלתי את מידת הרלוונטיות של המסמכים, אני סבורה, כי בנסיבות העניין דנן, באיזון בין אינטרס הבנק התובע בהליך זה, לשמירה על סודותיו המסחריים, לבין זכות המבקשים לגילוי מירבי, גובר אינטרס הגילוי ביחס להשחרות כדלקמן: מקרא ע' 1, ס' 4; ע' 1, ס' 5; ע' 5, ס' 1.7; ע' 17 - 18, ס' 10.1; ע' 1, ס' 8; ע' 1, ס' 9; ע' 4, ס' 1.2; ע' 18, ס' 10.1; ע' 19, ס' 12; ע' 26, 28, ס' 21 ועל הבנק להסיר את ההשחרות שביצע בסעיפים אלה.

מנגד, אני סבורה כי יש לאפשר הותרת ההשחרות בע' 1, ס' 6; ע' 1, ס' 7; ע' 3; ע' 5, ס' 1.6; ע' 9, ס' 4.1; ע' 19 – 20, ס' 14; ע' 20, ס' 15; ע' 17, ס' 10.1; ע' 21, ס' 17.1.

בקשה נוספת למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי ולעיון בהם, במסגרת תביעת התובעים – תביעה כספית בטענה לליקויי בנייה.

הסעדים שנתבעו הם סעד כספי 2,501,000 ₪ (לצרכי אגרה), ושני סעדים הצהרתיים – האחד - לפיו "לבניין יצא 'שם רע' וככזה נגרם לדיירים [התובעים] נזק לעניין ערכן של הדירות"; והשני, לפיו "הנתבעת איבדה את זכות התיקונים ברכוש המשותף, על ההשלכות הנובעות מכך" (ר' עמוד 5 לכתב התביעה מיום 18.7.2021).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כפי שאפרט להלן.

הנתבעת תתעד את העברתם באופן מלא, וכך תחסכנה הטענות בעניין זה. סיכום על יסוד האמור, אני מורה לנתבעת להעביר לתובעים את ההסכם וההתכתבויות מול הקבלן המבצע, את כתב התביעה בהליך חדלות הפירעון (בכפוף לאפשרות להשחיר חלקים ממנו כמפורט לעיל), את ההסכמים מול הקבלנים האחרים, וכן את כל המסמכים שנטען שהועברו לתובעים בעבר.

כן טענה המבקשת כי בהתאם לפסיקת בתי המשפט שלושה תנאים נדרשים לצורך מתן צו גילוי מסמכים בתביעה נגזרת: קיומה של תשתית ראייתית ראשונית לתנאים להגשת תביעה נגזרת; היות המסמכים רלוואנטיים להליך; התקיימות הכללים הרגילים החלים על הליכי גילוי ועיון מכוח כללי סדר הדין האזרחי, וכי כל שלוש התנאים מתקיימים בעניינינו.

ביחס לעילות התביעה נטען על ידי המשיבה 1 כי לחברה לא עומדת עילת תביעה טובה כלפי הדירקטורים שלה (המשיבים 2-21) שכן חובת הזהירות המוטלת עליהם חלה כלפי החברה וביחס לנעשה בה ומצומצמת משמעותית בכל הנוגע לנעשה בבנק יהב; כי המבקשת כשלה במבחן הקשר הסיבתי (היינו, לא הראתה כי לו היו המשיבים 2-21 פועלים באופן שונה, הם יכלו למנוע את הנזק (התאורטי והמוכחש) לחברה (ובעניינינו, חברת האם) ובפרט משהחברה לא שלטה אפקטיבית בבנק יהב אלא החזיקה רק בכ-50% ממנו; כי לחברה לא עומדת עילת תביעה טובה גם כלפי בנק מזרחי וממילא גם לא מתקיימים התנאים להכרה ב"תביעה נגזרת כפולה"; כי משעה שלמבקשת אין ולא יכול להיות כל אינטרס רכושי-כלכלי בחברה ומנגד היא בעלת אינטרס כלכלי ישיר בניהול התביעה הנגזרת, ברי כי אינה פועלת בתום לב. כן נטען על ידי המשיבה 1 כי דרישת המסמכים רחבה ומכבידה והמסמכים הנדרשים אינם רלוואנטיים.

מעבר לכך טוענים הם בתמצית כי הבקשה לגילוי מסמכים הנוגעת לעילות התביעה המיומרות ביחס לחברה ונושאי המשרה בה, מקדימה את זמנה ואינה נידרשת בשלב זה (ובכלל) שכן אין תוחלת ותועלת בבירור הטענות (המוכחשות) במישור החברה ונושאי המשרה שלה, עד אשר תתבהר התמונה ביחס לטענות המופנות כלפי בנק יהב ונושאי המשרה בו שכן רק אם יתברר שנפל פגם בהתנהלות בנק יהב, ורק אם יוותר נזק לא משופה, ייתכן שיהיה טעם לבחון את היתנהלותה של החברה ונושאי משרתה ומכן שאין להענות לדרישת גילוי מיסמכי החברה, כלל, ולכל הפחות בשלב זה. טענות המשיבים 24-35 בתשובתם לבקשה מציינים המשיבים 24-35 כי המבקשת זרה לחלוטין לבנק יהב, היא אינה בעלת מניות בבנק יהב או באחת מבעלות המניות בו וכי היא נעדרת כל זיקה משפטית רלוואנטית אשר מאפשרת לה לעניין במסמכים של הבנק ובפרט במסמכים פנימיים וסודיים.

...

אני סבורה כי המקרה שלפניי נופל בגדר החריג הצר המצדיק בירור הבקשה לסילוק התביעה על הסף קודם לבירור בקשת האישור, זאת מן הטעם שטענות המשיבים, ככל שהיא מתייחסות להיותה של המבקשת בעל מניות בחברה, היא טענה שניתן לבררה ולהכריע בה בהסתמך בעיקר על טענות הצדדים והתשתית העובדתית העולה מכתבי הטענות וללא צורך בבירור עובדתי משמעותי נוסף.

סוף דבר הבקשה לגילוי מסמכים שנזכרו בכתבי הטענות מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 – נדחית.

הבקשה לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות ותקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, ככל שהיא מופנית כנגד המשיב 22, בנק המזרחי טפחות בע"מ – נדחית.

ביום 28.1.24 ניתנה החלטה בבקשה לגילוי מסמכים ובית המשפט קמא קבע כי: "לאור הסכם הממון עליו חתמו הצדדים אשר קבע הפרדה רכושית מוחלטת והיות והנתבע לא טען בכתב טענותיו לחוסר יכולת לשאת בתשלום מזונות ילדיו, אין מקום בשלב זה להעתר לבקשה לגילוי" (להלן: ההחלטה).

כמו כן, לחברות אלו (12 חברות) ישנם שעבודים רבים והעתרות לבקשה לגילוי מסמכים ביחס אליהן הייתה מביאה לבזבוז זמן שפוטי רב שהיה על ביהמ"ש להשקיע לצורך בדיקת מצב החברות הללו מבחינת התחייבויות מול זכויות, ואין הדבר נידרש במסגרת תביעת מזונות, בייחוד כשהמשיב הצהיר שלא יטען לחוסר יכולת לשאת בתשלום המזונות שיוכחו.

סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט תשמ"ד – 1984 קובע שתנתן רשות ערעור אם בית המשפט השתכנע כי: "אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר בדרך שגויה". כפי שנקבע ברע"א 665/24 עו"ד טלאל אלעוברה נ' עו"ד אסמעיל אלרומילי (5.3.24)‏: ‏"מטבע הדברים, הכרעה בבקשה העוסקת בגילוי מסמכים, מוטב לה שתוכרע ב'זמן אמת', ולא תמתין עד לערעור על פסק הדין לכשיינתן. לאחר שנשמעו העדויות כולן וניתן פסק הדין, פעמים רבות לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור, ולתקן את הפגיעה הדיונית שנגרמה לבעל הדין... עם זאת, ככל שהבקשה נופלת תחת אחד החריגים לצוו, כמו למשל "החלטה בעיניין גילוי מיסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" (סעיף 1(10) לצוו), אזי, על דרך הכלל, אין מקום לדחות את הבקשה על הסף, בשל אי-עמידה בתנאים שנקבעו בחוק.

...

הקביעה כי "בשלב זה" אין מקום להיעתר לבקשה, לאחר שכבר נקבע מועד להוכחות לחודש מאי הקרוב ונקבע שעל הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, אינה סבירה.

תמצית טענות המשיב דין הבקשה להידחות ולו רק לאור הצהרת והתחייבות המשיב לפיה הוא לא יטען לחוסר יכולת לשאת בתשלום המזונות, לאחר שיוכחו צורכי הילדים על ידי המבקשת.

כל מה שנדרשת המבקשת לעשות זה להוכיח את גובה המזונות והמשיב ישלם מה שיקבע ביהמ"ש ולא יטען לחוסר יכולת לשאת בתשלומי המזונות.

ההחלטה היא החלטה דיונית וככלל בית משפט של ערעור לא מתערב בהחלטות אלו ומכל הנימוקים הנ"ל יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה אני סבור שדין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכומו של דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.