בקשה לגילוי מסמך חסוי בהליך אזרחי

עוד טענו התובעים כי טענת הנתבעים לפיה ההליכים המקדמיים בין הצדדים מוצו לוקה במספר היבטים: ראשית, הטענה מיתעלמת לחלוטין מהנימוק המשפטי שבבסיס הבקשה המתייחס להסתרת "מסמכים מזיקים", אשר את גילויים ניתן לידרוש בכל עת; שנית, במסגרת הליכי גילוי המסמכים טענו הנתבעים כי המסמכים שנתבקשו אינם נמצאים בידם וכעת באופן לא מפתיע השתנתה הגרסה ונטען בסעיף 43 לתגובה כי המסמכים מצויים בחזקת הנתבעים אך חל עליהם חיסיון; שלישית, בכל מקרה לא ניתן לעבור לשלב הראיות שכן ראיות התובעים, שהיו אמורות להיות מוגשות ביום 2.10.22, כלל לא הוגשו ובמקומם הוגשה בקשה לתיקון כתב ההגנה (ר' בהרחבה סעיפים 7–10).

בשלב השלישי, ואם החיסיון הוא יחסי, וככל שנימצא כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית המשפט להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו (ר' פרשת י.מ. עיני לעיל; י' עמית במאמריו קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר, ספר אורי קיטאי 247, (2008), עמודים 266–267).

...

מנגד, אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילוים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג" (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.1.2015); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950)).

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את כתב התביעה ועיינתי עיון מדוקדק במסמכים השנויים במחלוקת שהובאו לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ברובה, כמפורט להלן.

סוף דבר כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים דיוניים ובכללם גילוי ועיון במסמכים (ר' רע"א 5424/16 טינקו בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (פורסם בנבו, 13.10.16); רע"א 1869/15 שמש נ' פארם אפ שיווק (1966) בע"מ (פורסם בנבו, 14.4.15), פסקה 6; רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 17.11.19), פסקה 10; רע"א 1909/22 אקספון 018 בע"מ נ' בזק החברה הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 27.03.22)).

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' שוורץ) בת"א 11845-08-18 מיום 13.6.2021 בה הורה כי על המבקש להמציא כחלק מהליך גילוי המסמכים בתביעה אזרחית המתנהלת נגדו ונגד אחרים את כלל חומרי החקירה הפלילית שהתקיימה בעיניינו על ידי הרשות לניירות ערך ואשר הועברו לידי בא-כוחו בגדרי ההליך הפלילי שהתנהל נגדו.

המבקש היתנגד להעברת חומרי החקירה וטען שמדובר בחומר רב שאינו מחויב בגילוי בהליך אזרחי וכי בחומרי החקירה נכלל חומר רב שאין להעבירו מחמת חיסיון, פגיעה בפרטיות צדדים שלישיים והעדר רלוואנטיות לעניין.

...

אם כן, על אף שהיקפו של צו גילוי מסמכים ועיון בהם הוא עניין שבסדרי דין אשר ככלל ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בו, נראה כי בענייננו אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כמפורט לעיל לבחינת רלוונטיות המסמכים.

שכן, כאמור לעיל, גם לאחר שיבחנו המסמכים באופן קונקרטי או קבוצות מסמכים מתוך חומר החקירה, ואם יימצא כי מדובר בחומר רלוונטי, על בית המשפט ליתן דעתו לאינטרסים נוספים העומדים על הפרק ולקחתם בחשבון בהגיעו למסקנה אלו מסמכים (או קבוצות מסמכים) ניתנים לגילוי.

הערעור מתקבל אפוא במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור בפסקה 16 לעיל.

בפניי בקשת המבקשת להורות על מתן צו למשיבה, שיורה כדלקמן: להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי חדש ערוך כהלכה; להגיש תצהיר גילוי מסמכים ספציפי ערוך כהלכה; לקבוע כי מסמכים שהתבקשו על ידי המבקשת הנם רלוואנטיים להליך ולהורות על גילויים; להורות למשיבה להעמיד לעיון המבקשת את כלל המסמכים שיהיו מפורטים בתצהירים דלעיל, למעט המסמכים שלגביהם המדינה תטען לחסיון; ליתן למבקשת ארכה להגשת בקשת עיון במסמכים שהמשיבה תטען לגביהם כי הם חיסויים במסגרת תצהיריה החדשים, עד 30 ימים לאחר שהמשיבה תגיש למבקשת את התצהירים דלעיל.

ההלכה מטילה ספק בקיומו של חיסיון כלשהוא בהליך אזרחי, ביחס למסמכים פנימיים של הרשות; גם אם קיים חיסיון כנטען, מדובר בחיסיון יחסי שיש לבחון את החלתו בנסיבות המקרה דנן; הטוען לחיסיון, עליו הראיה ונטל השיכנוע לשכנע מדוע יש לחסות המסמכים המדוברים.

...

נוכח הסכמת המשיבה להשלים התצהיר והמסמכים המצוינים בסעיף 14 לעיל, אני מורה כי אלו יועברו למבקשת בהקדם, ותוך 30 ימים מהיום.

בכל הקשור לטענות על חיסיון מסמכים שהמבקשת דורשת לחשוף והמשיבה מסרבת בטענה לחיסיון החל עליהם – לטעמי צודקת המבקשת בנקודה זו. עם זאת ונוכח טענת המשיבה באשר למספרם הרב של מסמכים אלו וכן ספקות באשר לרלוונטיות שלהם להליך דנן, אני מורה למשיבה לפעול כדלקמן: המשיבה תמיין המסמכים החסויים (כטענתה) ותקבצם לקבוצות של מסמכים מאותם סוגים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיפים 15-18 לעיל.

היא אף עולה בקנה אחד עם החשש עליו הצביע השופט עמית מפני "נזק סביבתי אגבי" (collateral damage) שעלול להגרם לצדדים שלישיים כתוצאה מההיעתרות לבקשת גילוי המסמכים [יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים- הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 1107 (2021)].

...

הוכחת טענה זו נדרשת על מנת להדוף את אחת מטענות התביעה, לפיה מסגרת ישיבת ההכנה לקראת החשיפה הרדיופונית הנתבעים נחשפו לתכנים אישיים מסחריים של מר נוה, תכנים שאינם בעלי תוכן "ציבורי-עיתונאי". מבלי להקל ראש בטענה זו, אני סבור כי ניתן להשיג מטרה זו באמצעים ראייתים חלופיים שפגיעתם בצדדים שלישיים פחותה - בראש ובראשונה המזכר שנערך על ידי החוקר סנ"צ אסף ולפיש (מסמך 2 לקובץ המסמכים שהעביר מר נוה במסגרת גילוי מסמכי החקירה) שם קיים תיאור של תוכן הקלסר השחור.

בנסיבות אלה אני סבור שזכות העיון לגביו מוגבלת ביותר.

לאחר שעיינתי במעמד צד אחד בפרפרזה ובכדי לגבש תמונת מצב מדויקת יותר ובלתי אמצעית, הוריתי על הבאת מסמכי הקלסר הלבן לעיוני בהתאם לסמכותי כקבוע בתקנה 59(ב) לתקנות.

אני סבור כי גילוי התכתובות והעיון בהן לא ישרת את ההליך שלפניי.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 25.12.22 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין) שדחה את בקשת המבקשים לגילוי מסמכים שהוגשה במסגרת תובענה לאכיפת הסכם שהתגבש לטענת המבקשים בתום הליך גישור.

הלקוח הוא המחזיק בחיסיון, כמי שהחיסיון נוצר לטובתו והוא הרשאי לוותר עליו (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (תשפ"א-2021) עמ' 478 להלן: חסיונות ואינטרסים).

מאחר שקיים ספק בדבר ולא נקבע עדיין האם המסמך מהוה הסדר גישור או שהוא מהוה חלק ממסמכי הגישור שטרם הסתיים, בצדק דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה לחשוף את ההתכתבויות שבין עורכי הדין הקודמים למשיבה שכן יתכן שמדובר בדברים שנמסרו בהליך הגישור שהנם חיסויים.

...

ביהמ"ש (כב' השופטת שטופמן) קבע שמה שכתב אחד מבעלי הדין בתצהיר הם דברים "כלליים בלבד, ואינם יורדים, כלל ועיקר, לתוכנו של הליך הגישור" ולא ניתן לראות בתיאור פרטים אלו משום ויתור על החיסיון בגישור, שכן "חיסיון הליך הגישור, הוא עניין כבד משקל ומשמעותי ביותר, וויתור על חסיון זה , מן הראוי שיהא מכוון ולא אקראי. סבורה אני, כי על מנת לשמור על אמון צדדים בהליך הגישור, אין לאפשר, בנקל, את הסרת החיסיון שבהליך הגישור, אלא במקרים חריגים". ראו גם: רמ"ש 34741-09-16 א.ש. נ' ט.פ. (2.1.17).

סיכומו של דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.